עונג יום טוב תקסג

תשובה בב"ב (דף קל"ד) תנן האומר זה בני נאמן ופירש הש"ס דקאי לענין לפוטרה מן היבום ומקשה הא נמי תנינא מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ומשני התם דלא מוחזק לן באחי הכא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני והיינו דמתניתין דקדושין מיירי דקיימא בחזקת היתר לשוק דלא מוחזק לן באחי הכא דמוחזק לן באחי ואפ"ה שרי משום שבידו לגרשה ופירש רשב"ם ז"ל התם דלא מוחזק לן באח דמיירי בלא הוחזק באחי ולא בבני דקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם משום דס"ס הוא שמא אין לו אחים ושמא יש לו בנים מבואר דבידוע שאין לו בנים ומספקינן באחין אסור דחד ספיקא הוא וכ"כ (בדף קל"ה) שם ד"ה ההוא דהוה מוחזק לן דלית לי' אחי וז"ל חזקה בעלמא בלא עדים וידוע בודאי דאין לו בנים ואי לאו דמוחזק לן דל"ל אח הי' לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים עכ"ל ועיי' בתשובת מהרי"ט (ס' פ"ב חלק א') באחד שבא מארץ רחוקה ונשא אשה ומת בלא בנים שדעתו שאסורה להנשא לשוק כיון שאשה זו בחיי בעלה הי' בחזקת א"א גם עתה שמת בעלה באיסור יבמה לשוק קיימא דמחזיקין מאיסור לאיסור והביא ראי' מהא דתנן (סוף נזיר) ירד לטבול במערה ונמצא מת בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא וכו' הרי כאן דטומאה קמייתא טהרה ע"י טבילתו במקוה אעפ"כ מספיקא מחתינן לי' טומאה אחריתי וסותר את הקודמים הואיל ונזקק לטומאה דאמרינן חזקת טמא טמא וכו' ע"ש: והנה ראי' זו יש לדחות וכבר תמה עליו אדוני אבי הגאון ז"ל בתשובה אחת דמה ראי' היא זו הא התם בטומאת מת אם נגע בירידתו למים קודם שטבל לא הועילה לו טבילתו כלל ולא נטהר גם מטומאה הראשונה כלל דאטו טמא מת שנגע בשביעי שלו במת אחר וטבל מהניא לי' טבילתו מידי לטומאה ראשונה הלא כמאן דלא טבל דמי ולהכי מהני חזקתו הראשונה לחוש שמא נגע בירידתו למים קודם שטבל כל גופו אבל באשה לענין איסור יבמה לשוק כיון דאהני מיתתו להתיר איסור א"א בודאי ונולד ספק אחר בשעת מעשה לא מחזקינן מאל"א כיון שאיסור הראשון בודאי חלף הלך לו ואין זה ראי' כלל: עוד כתב המהרי"ט ז"ל שם וז"ל וכן מוכח מדאמרינן בפ"ק דחולין בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה וכי מספקא לן אם שהה או דרס או החליד אסרינן לה מספק דמחזקינן לי' בחזקת איסורא ולא אמרינן דאיסורה איסור אבמה"ח הוא והא פקע ההוא איסורא בנחירה ואשתריא לבן נח ומספיקא אמאי מחתינן לה איסורא אחרינא דנבילה דשרי לבן נח ומטמא במשא אלא חזקת איסור אסור אף כאן משנזקקה לאיסור א"א אסורה וכן מוכח מלישנא דגמרא בפרק יש נוחלין אם הקילו בשבויה נקל בא"א אלמא אכתי חזקה דא"א קאי עלי' וכן פי' רשב"ם ז"ל נקל בא"א דאיכא איסור תורה והרי היא בחזקת איסור עד עתה ואל תתירנה מספק ע"כ: ומה שפי' רשב"ם בהא דאמרי' נקל בא"א פי' כן גם הש"מ שם וזה לשונו עוד יש לפרש נקל בא"א דכיון דהוחזק באיסור א"א ובעודה בחזקת איסור א"א יצא הקול דאית לי' אחים לא מפקינן לה מחזקת איסור כשמת הבעל דמחזקינן לה מאיסור לאיסור ע"כ אלא שכתב שם ולא נהירא האי פירושא מהא דאמרינן בפ' ד' אחין אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק וגם הרשב"א ז"ל בחי' בפ' ד' אחין הקשה קושיא זו אהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת מהא דר"ה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה דמחזיקין מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילה הובא דבריו לעיל באריכות ואף שיש לחלק ולומר דהתם שהיתה עומדת בחיי בעלה להנשא לשוק מחמת שהיתה צרת ערוה מוקמינן לה בחזקת היתר דלא חיישינן לחזקה מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק כיון שבחיי בעלה היינו דנין עלי' שתהא מותרת להנשא אחר מיתתו וחזקה זו עדיפא לן מחזקת איסור לאיסור אבל היכא דהוה מסופק לן בחיי בעלה אם תהא מותרת לשוק אז שפיר מחזקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק מ"מ הרשב"א והש"מ לא סבירא להו האי חילוקא ומקשו אהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דאם איתא דבכל דוכתי מחזקינן מאיסור לאיסור לא הוי לן למיזל בתר חזקת היתר לשוק משום דעומד כנגדה החזקה מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק: ונ"ל שדברי המהרי"ט ז"ל נכונים דודאי מחזקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ומה שהקשה הרשב"א והש"מ מהא דפ' ד' אחין דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ולא מחזקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק או לאיסור אשת אח נ"ל ליישב דהוא מטעם אחר דכיון דאיסור א"א הי' כולל הכל בין ליבם ובין לשוק ועכשיו כשמת הבעל אי אתה יכול לאוסרה על כולן דממ"נ אם בת יבום היא מותרת ליבם ואסורה לשוק א"כ איך אתה יכול להעמידה על איסור מחזקה לחזקה דאין אנו יודעים לאיזה צד להכריע החזקה אם ליבם או לשוק ואם נבוא לשמש בחזקה זו לאוסרה על היבם אנו סותרים בזה החזקה לשוק ואיכא למימר אדרבא נחזיק מאל"א לשוק וממילא מותרת ליבם ואם נשמש בה לאוסרה לשוק אנו סותרים החזקה לגבי היבם ואיכא למימר אדרבה נחזיק מאל"א גבי יבם ונתירוה לשוק ומאי חזית וממילא אין מקום לחזקה זו והוי ספק השקול ומעמידין אותה על החזקה שהיתה מעותדת בחיי בעלה להיות אחרי מותו ולא דמי לבהמה בחייה דשם אין שום סתירה בחזקה להכי מחזקינן מאל"א אבל הכא אין מקום לחזקה ומעמידין אותה בחזקת היתר לשוק או ליבם כמו שהיתה מעותדת בחיי בעלה להיות אחרי מיתתו וא"א לשמש כאן בהמשכת איסור חזקת א"א: ואף דגבי ב' שבילין וכן בשני נזירים שנזרק טומאה ביניהן כתבו התוס' בחולין (דף ט') ובנדה (דף ב') דמוקמינן כ"א אחזקתו אעפ"י שהחזקות סותרות זא"ז דאחד ודאי טמא הוא: התם שאני דכל נזיר יש לו חזקה בפ"ע ומהני לי' חזקתו לגבי דידי' ולא איכפת לי' במה שאנו צריכין לדון על חבירו אבל הכא שחזקה של אשה זו גופא סותרת עצמה ואין אנו יודעין איך לשמש החזקה מתבטלת לגמרי אבל בעובדא דב"ב (דף קל"ה) שמת אחד בלא בנים ולא נודע אם יש לו אחין שפיר מקרי אתחזיק איסורא כדברי מהרי"ט ז"ל דהא כתבנו דעיקר הטעם שאין אנו מחזיקין מאל"א בספק גירושין וקדושין ומעמידין בספק גרושין בחזקת היתר לשוק ולא בחזקת איסור א"א הקדום הוא משום שהחזקה סותרת א"ע לגבי יבם לשוק. וכ"ז אם הספק הוא בצרת ערוה שאנו דנין ע"י הספק גרושין להתירה לשוק או ליבם דאם נתגרשה מותרת ליבם ואם לא נתגרשה מותרת לשוק והחזקת א"א סותרות א"ע ואין אנו יודעין לאיזה צד נשתמש בה אבל בספק אם יש לו אח אין אנו דנין אם מותרת על היבם או לא דאם יש לה יבם אין ספק שהיא זקוקה לו בודאי רק אנו דנין אם יש לה יבם או לא בזה שפיר נוכל לאוסרה לשוק מטעם חזקת א"א משום דמחזיקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק מאי אמרת דנימא אדרבה נחזיק אותה לאיסור ליבם מאיסור א"א הקדום זה לא מצית אמרת דאם יש לה יבם הרי ודאי דמותרת עליו וזקוקה אליו ואין אנו דנין אלא אם יש לה יבם ואסורה לשוק או לא וע"ז בעינן לאוקמה לשוק באיסור מחזקת איסור א"א וצדקו דברי מהרי"ט ז"ל דהוי אתחזיק איסורא ואין ע"א נאמן בזה: ובזה מיושב נמי הא דאמרינן ביבמות (דף ל"ז) בילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון דחייב אשם תלוי וקשה ע"ז נימא דמוקמינן לה אחזקה מאיסור א"א לאיסור אשת אח ליבם ולדברינו א"ש דלא שייך להחזיק כאן מאל"א משום דהחזקה סותרת א"ע וכמש"כ ולהעמידה על חזקת איסור אשת אח כמו שהיתה קודם שנתעברה לא שייך דאדרבה בחייה היתה עומדת להיות ניתר אחר מיתתו כיון שאין לה בנים מבעלה: