עונג יום טוב תקסב

(דף קי"א) דרשאי לבוא עלי' ואין כאן איסור אשת אח אבל המצוה לא קיים וכדאמרינן שם יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדילו זע"ז ואף שהר"ן בנדה (דף מ"ה) כתב וז"ל מדתנן בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה משמע קנאה לגמרי ליורשה ולטמא לה אלא שאינו נותן גט עד שיגדיל וכן נמי מדהוינן בה וכשיגדיל בגט סגי לה והתניא עשו ביאת ב"ט כמאמר בגדול משמע מדאורייתא קנאה לגמרי ובגט סגי לה אלא שהם גרעו כח ביאתו ועשאוה כמאמר וכן בדין שהרי ביאתו ביאה לכל דבר ואעפ"י שאין לו דעת הא רבי רחמנא ביבמה ביאת שוגג כמזיד עכ"ל הר"ן שם הרי שהוכיח הר"ן מש"ס דבביאת יבם קטן יכול להוציאה מה"ת בגט כשיגדיל אף אם לא בעל וקשה לכאורה על דברי רש"י ביבמות שכתב דגבי קטנה צריך לקיים מצות יבום כשתגדיל הא בגמרא גבי קטן מוכח דא"צ לקיים מצות יבום כשיגדיל כמו שהוכיח הר"ן דאי לאו דעשו ביאת בן ט' כמאמר הוי סגי לה בגט כשיגדיל: ונראה דלק"מ דהא בסנהדרין (דף ס"ח) פליגי ר"ח ורבה אי קטן מוליד ולר"ח קטן מוליד ולהכי הוצרך להקשות מהך דעשו ביאת בן ט' כמאמר ולא מקשה בפשיטות אמאי סגי בגט כשיגדיל הא בעי לקיים מצות יבום דאפשר לומר דקטן מוליד וקיים בביאתו מצות יבום ולהכי מקשה מברייתא דביאת בן ט' כמאמר ואמאי רשאי להוציאה כשיגדיל ומשני עד שיגדיל ויבעול: ובזה זכינו ליישב דעת רש"י והרמב"ן ז"ל ממה שהקשה עליו הגאון מוהר"ד דייטץ הובא בספר יד המלך ממשנה ביבמות (דף צ"ו) דאמר שם בקטן שבא על יבמתו והגדיל ונשא אחרת ומת דאם לא ידע את הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת ולשיטת רש"י והרמב"ן תקשה למה מייבם השני' הא מדאורייתא יבום גמורה הי' בראשונה וכיון דחולץ לראשונה אשר הי' בה זיקה מדאורייתא מביאת הקטן ממילא קאי מדאורייתא על ביאת השני' בלא יבנה. ואף דמדרבנן דלא עשאו ביאת בן ט' רק כמאמר בגדול אין בראשונה זיקה כלל מהקטן מ"מ אין ביד חכמים להפקיע מהשני' איסור דאורייתא אשר עלי' מחמת חליצת הראשונה ע"כ וקושיא זו חמורה מאוד לשיטת רש"י ורמב"ן. אבל לפמש"כ דגם להרמב"ן קטן שבא על יבמתו לא מצי לאפוקי בגט משום שלא קיים מצות יבום אף שקנאה ואם מת צריכה חליצה מפני שלא נתקיים בה עדיין מצות יבום א"ש דאף שחלץ לראשונה מ"מ רשאי לייבם השני' שכנס משהגדיל ואין כאן איסור דכיון שלא בנה שוב לא יבנה דלא שייך לאו דלא יבנה אלא בשני יבמות הבאות מבית אחד וחלץ לאחת כדאמרינן (בדף ל"ב) גבי ב' יבמות הבאות מבית אחד גזירה דלמא חליץ ברישא והדר מייבם וקם לי' בלא יבנה דהיינו דאם חלץ ברישא הרי גלה דעתו שאינו רוצה לבנות בית אחיו דהא לא הי' עליו חיוב חליצה אלא מבית זה וכיון שחלץ הרי עשה מעשה והראה שאינו בונה בית אחיו ואסור לו לבנות עוד אבל הכא גבי יבם קטן שבא על יבמתו ונשא אחרת משהגדיל ומת דהראשונה צריכה חליצה מחמת זיקתה שנשאר בה מבעלה הראשון שהיבם בא עלי' וקנאה ולא קיים בה עדיין מצות יבום ע"כ צריכה חליצה א"כ כשחלץ לה האח האחרון לא גילה בדעתו עדיין שאינו רוצה לבנות ביתו של האח שהי' יבם קטן דביתו שפיר רוצה לבנות ומה שחלץ לראשונה הי' רק לאפקועי זיקתה מאחי' הראשון שלא נתקיים בה עדיין מצות יבום להכי לא קרינן בה לא יבנה אם מייבם אשתו השני' של היבם קטן דעל ביתו של קטן רצונו לבנות עדיין וייבם השני' ותפטר גם הראשונה ואפשר דבאמת צריך לכוין בשעת חליצת הראשונה שחולץ לה משום הזיקה הראשונה שלא נתקיים בה עדיין מצות יבום ולא משום זיקת היבם קטן כדי שלא יהא בזה לאו דלא יבנה ומהני כוונתו בזה דהא חליצה בעי כוונה ואם כיון להפקיע זיקה מאחי' הראשון ולא זיקת היבם קטן מהני ואולי אף אם לא כיון וחלץ סתם נמי לא עבר אלאו דלא יבנה כיון שהי' צריך לחלוץ משום הראשונה לא מקרי לא יבנה לגבי זיקת היבם קטן ודמי קצת להא דאמרינן בר"ה (דף כ"ח) ובזבחים (דף פ') גבי מתן א' שנתערב במתן ד' דקאמר ר' אליעזר ינתן במתן ד' ולא עבר אב"ת משום דלא נאמר ב"ת אלא כשהוא בעצמו וע"כ דסובר דגם במכוין שלא לצאת נמי איכא ב"ת כמ"ש בטו"א שם הא יכול לכוין שלא לצאת, א"ו דכשמכוין שלא לצאת נמי איכא ב"ת ומ"מ כשנותן מחמת שצריך ליתן את הדם של מתן ד' אז ליכא ב"ת מפני שהנתינה הוא בשביל דבר אחר] ואף (דבדף לב) אמרינן גבי ג' אחים נשואים ג' נשים נכריות ועשה השני מאמר דחולצת ולא מתייבמת התם אמרינן משום גזירה דב' יבמות מבית אחד ממש דלמא חולץ ברישא והדר מייבם ועבר אלאו דלא יבנה וגזרינן נמי בזיקת ב' יבמין מהאי טעמא אבל מה"ת לא שייך לא יבנה אלא בבאות מבית אחד ממש דאז אם חולץ לאחת ולא רצה לבנות את הבית איכא לאו אבל היכא דאיכא למיתלי החליצה בזיקת אח ראשון ליכא לא יבנה וא"ש הא דמייבם לשני' אף דחלץ לראשונה אף לדעת רש"י והרמב"ן ז"ל שקנאה הקטן לראשונה מה"ת דליכא כאן לא יבנה כיון שחליצתה הי' מחמת קיום מצות יבמין מאח הראשון: ובזה נוכל ליישב ג"כ סתירת דברי רש"י ז"ל מה שבסוגיא זו (דף צ"ו) ד"ה הרי זה פטורה כתב אבל ביבמה הואיל וזקוקה לו שוי' רבנן כמאמר עכ"ל דמשמע מזה שאינו קונה מה"ת רק מדרבנן עשו כמאמר וכן בד"ה וחולץ לשני' בדברי ר' שמעון שאמר מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשני' פירש לייבומי תרווייהו לא הואיל והויא צרתה במקצת כמאמר דרבנן עכ"ל מכל זה משמע דלא קנה מה"ת כדעת התוס' דיבום קטן לא קנה מה"ת והלא בכל דוכתי בקידושין וביבמות סובר רש"י ז"ל כדעת הרמב"ן שקונה מה"ת אבל לפמש"כ א"ש דהא לרב חסדא דאמר בסנהדרין דקטן מוליד ע"כ דצ"ל כדעת התוס' דקטן לא קנה מה"ת דאם נימא דקונה מן התורה א"כ תקשה אמאי לרבנן השני' מתייבמת הא עבר אלאו דלא יבנה דא"א לתרוצי כמ"ש דליכא לא יבנה מחמת שהחליצה הי' רק לאפקועי זיקת האח הראשון דהא כבר נתקיים מצות יבום בביאת הקטן דקטן מוליד וראוי להקמת שם וע"כ דהקטן לא קנה מה"ת ולהכי מותר לייבם השני' דהראשונה הוא מבית אחר ולא קרינן כיון שלא בנה שוב לא יבנה דמה"ת מתרי בתי קא אתיין ופרש"י כן כדי שלא יקשה אר"ח מהך משנה דאמורא לא יוכל לחלוק אמתניתין להכי פירש כולה מתניתין באופן שהקנין של היבם קטן הוא מדרבנן שיהא ניחא גם אליבא דר"ח דסובר קטן מוליד אבל היכא שהובא בש"ס הך דינא דיבם קטן פירש"י ז"ל שקונה מה"ת דאנן קיי"ל כרבה ותנא דבי חזקי' שם בסנהדרין דקטן אינו מוליד וכן הר"מ ז"ל השמיט הך דינא דר"ח דקטן שהוליד אין בנו נעשה סורר ומורה משום דלא משכח"ל דהא קטן אינו מוליד וכיון דאינו מוליד שוב איכא למימר דיבם קטן קנה מה"ת הואיל ואין ביאת יבום צריכה דעת ומתניתין דקתני השני' מתייבמת ולא חיישינן ללאו דלא יבנה הוא משום דהחליצה של הראשונה הי' להפקיע זיקת הראשון שלא נתקיים עדיין מצות יבום שהקטן שבא עליה אף שקנה לא קיים מצות יבום מפני שאינו ראוי להוליד ודו"ק: סימן קפ שאלה אסופי שנתגדל ונשא אשה ומת בלא בנים אם אשתו מותרת להנשא או לא: