עונג יום טוב תקנה

לרב דאם בעל לא קנה משום דכתיב יבמתו יבמתו ללמדנו דלא רמיין ליבום וכ"כ רש"י ז"ל שם בהדיא דה"מ מי קא רמינן וז"ל וממילא אשמעינן קרא דאסור ליבמה דלא שייך בה יבום והויא כאשת אח שלא במקום מצוה: וכיון שבארנו דלהנך טעמי דאמרי' בסוטה ספק שאינה מתייבמת אם בעל לא קנה א"כ ודאי דקשה איך יכול להתנות זנות דנשואי אחיו דנהי דלא סבירא לן כרב בטעמא דטומאה כתיב בה כעריות או דנימא כשיטת הרא"ש דכל כמה דלא ידעינן בודאי שזנתה אין בה טומאה לגבי יבם: מ"מ מקרא דלאחר ולא ליבם או מק"ו דבמותר לה נאסרה לחוד מבעי' לן לומר אם בעל לא קנה וכיון דאם בעל לא קנה אינה אשתו כלל אם זנתה לא בדקי לה מיא כלל ואין לומר דכמו שכתב הרא"ש לענין טומאה דכל כמה דלא ידעינן בודאי שזנתה אין בה דין טומאה ה"נ לענין איסור לאחר כל כמה דלא ידעינן שנאסרה אין כאן דין לאחר ולא ליבם דז"א דדוקא לענין טומאה שייך לומר דבידיעה תליא מילתא אבל לענין לאחר ולא ליבם או ק"ו דמותר לה אין נ"מ בידיעה אלא כל שזנתה נאסרה משום לאחר או משום ק"ו]: אבל לפמ"ש דמיירי בכהן ומגלגל עליה זנות דאונס שתחת אחיו א"ש דאזנות דאונס ליכא איסור דלאחר ולא ליבם ולא משום ק"ו כשאחיו חלל ואין איסורה אלא משום אשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה משום ובת כהן כי תהי' לאיש זר לפירש"י ז"ל או משום טומאה לכהונה לפי' התוס' והויא לאו בעלמא שפגע בעשה דיבום וחייבי לאוין מדאורייתא רמיא ליבום דעשה דוחה ל"ת ושפיר מתנה עלי' דאפילו אם זנתה קנוי' לו בביאה ראשונה ואסורה בביאה שני': [ולפי מש"כ הריטב"א בחדושיו ליבמות (ד' י"א) בהא דאמרינן בסוטה ליבם ולא לאחר דלא אסרה הכתוב אלא כעין חייבי לאוין בבעל עצמו ואסורה בביאה שני' ורבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה. ולפי דבריו הא דסוטה ספק אינה מתיבמת הוא רק מדרבנן כמו ח"ל משום גזירה דביאה שני' א"ש טפי סוגיא דמהו שיתנה על נשואי אחיו. דהא אם זנתה שפיר הויא אשתו של יבם דקנה לה דמן התורה מתיבמת ואסורה עליו בביאה שני' ולהכי מתנה אבל לשון השתא נמי בעי' חליצה דאמר הש"ס לא משמע כדבריו אלא דחליצה לחוד הוא דבעי מה"ת וכבר כתבנו שמדברי הרשב"א ז"ל בשם בה"ג מבואר ג"כ דהא דאינה מתייבמת הויא מה"ת. וכן מבואר בדברי הר"מ במז"ל (בפ"ד מה' ממרים) שכתב דאם נחלקו הזקן ממרא וב"ד לענין השקאת סוטה חייב מיתה דנ"מ לענין יבום דאם צריכה לשתות אינה מתייבמת הרי דזה מדאורייתא]: ולפי מש"כ רש"י ז"ל ביבמות (ד' כ') דאמר שם דקרא דיבמתו יבמתו אתי לח"ל אבל בח"כ אמרינן כל שעולה ליבום עולה לחליצה וכל שא"ע ליבום א"ע לחליצה ופריך ומה ראית ומשני הא תפסי בה קדושין ופי' רש"י דבח"ל כיון דבדיעבד תפסי בה קדושין קרינן בה לקחת והקשה הרשב"א ז"ל דהא לדברי רב גם בדיעבד אם בעל לא קנה כדאמר בש"ס שם ע"ש ויישבנו דרש"י סובר דהא דאמרינן אם בעל לא קנה היינו דלא קיים מצות יבום אבל קנה אותה ותפסי בה קדושין דכיון דאיסור אשת אח פקע דהא רמיא לחליצה וליכא אלא איסור לאו להכי תפסי קדושין. ורק לענין מצות יבום אמרינן דאם בעלו לא קנה כיון דמדאורייתא לא רמינן ליבום וקושית הש"ס מפצוע דכא הוא דהתם משמע דאם בעל קנה וקיים מצות יבום ויוצאה בגט דומיא דרישא דמתו הן ועמדו אחין ובעלו קנו דקנו גם לענין מצות יבום. וכמדומה לי שמצאתי אח"כ שגם השעה"מ כתב ליישב שיטת רש"י ז"ל כן: