עונג יום טוב תקנב

היתר משום דרגלים לדבר שקינא לה ונסתרה מרע לחזקה וא"כ א"ע ליבום שמא זינתה ואולי לא זינתה ורמיא ליבום וכל היכא דרמיא ליבום ולא מצי מיבם לא מהני חליצה אף היכא דמעגנא ויתבי כיון דא"ע ליבום ד"ת כמש"כ רש"י להכי לא הוי מצי לשנויי דטעמא דלא מתייבמת משום ספיקא דשמא זינתה דא"כ חליצה נמי לא מהני לה ע"כ הוצרך הש"ס לאשכוחי טעמא אחרינא שנאסרה ליבם ע"י הסתירה לחוד אפילו אם לא זינתה משום דכתיב לאחר ולא ליבם דקאי אסתירה כמש"כ התוס'. או משום ק"ו דבמותר לה נאסרה ומשום זה לא רמיא כלל ליבום אפי' אם לא זינתה ושפיר מהני בה חליצה וע"ז פריך א"ה אפי' חליצה נמי לא תיבעי כיון דאיכא קרא מיותר אנסתרה לא תיבעי חליצה משום הך קרא דתדחה נמי מחליצה ומשני אלו איתא לבעל מי לא בעי גיטא השתא נמי בעי חליצה ואין כח באיסור זה לדחותה מחליצה לגמרי אבל איסור טומאה אם זנתה ודאי דמדחה אותה מחליצה לגמרי כמו שאמר רב וכמש"כ התוס' בסוטה. עכ"פ הרי מבורר היטב דלא המ"ל טעמא דאינה מתייבמת משום ספק שמא זינתה דא"כ חליצה לא מהני לה כלל והוצרך להני טעמי ואין הסוגיות חלוקות כלל: והנה אף דלכאורה יש לעיין במה שביארנו שיטת רש"י דהך דרשא דאם חפץ מיבם דרשא גמורה היא מנ"ל למדרש הכי הא כבר אפקינן לה להא דדרשינן (ד' כ') למיפטר חייבי כריתות מחליצה משום דבעינן אם חפץ מיבם ומנ"ל למידרש נמי דהיכא דרמיא ליבום ולא מצי מיבם א"ע לחליצה ואולי אפשר דתרתי שמעת מינה ומדאפקי' בלשון יחפוץ דתליא ברצון דרשינן נמי הך דרשא דאם יש דבר המעכב את היבום היכא דרמיא ליבום אינו מועיל החליצה: ויתכן יותר לפי מה שמצאתי בירושלמי בסוגיא זו דקאמר התם בטעמא דאינה חולצת בתוך ג' חדשים תני ר' אושיעא מאן יבמי את שאומרים לו יבם אומרים לו חלוץ ואת שאין אומרים לו יבם אין אומרים לו חלוץ עכ"ל ולפ"ז נראה דעיקר הטעם הוא משום דכיון דהיכא דלא מצי ליבם לא מיקרי מאן יבמי משום דלשון מאן משמע שיכול ואינו רוצה ואנן בעינן קריאה וזו אינה יכולה לקרות ולומר מאן יבמי ואף שקריאה לא מעכב מ"מ אם אינו ראוי לקריאה קריאה מעכבת כדאמר (בפ' מצות חליצה) מיהו היכא דמה"ת יכול ליבם שפיר יכולה לומר מאן יבמי דמה שאינו יכול מדרבנן לא מיקרי אינו יכול כמש"כ לעיל להכי יכולה לומר מאן יבמי והכי משמע בהדיא בתשובת הרא"ש ז"ל הביאו הרב"י וז"ל וששאלתם נשים שחולצות ולא מתיבמות אם צריכות קריאה משום דלא חפצתי לקחתה משמע דאי בעי מיבם פשיטא שצריכות קריאה אע"ג דקריאה לא מעכבא מ"מ לכתחילה כל דין קריאה בעיא וכל החולצת ולא מתייבמת כגון איסור מצוה ואיסור קדושה מדאורייתא עולין ליבום אלא משום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' כו' הלכך כולן עולין ליבום מדאורייתא ולא פלוג רבנן בכל החולצות וצריכות קריאה עכ"ל משמע בהדיא מדבריו דהנך דמה"ת א"ע ליבום כגון חייבי עשה ולא תעשה לא בעי קריאה משום דלא שייך לומר בהו לא חפצתי לקחתה והנך דמה"ת עולין שייך לומר בהו לא חפצתי לקחתה [ועיין בתשובות הרשב"א המיוחסת להרמב"ן (סי' קכ"ג) שחקר אם היבם רוצה לייבם והיבמה אינה רוצית איך יאמר לא חפצתי לקחתה] ולפ"ז פשוט הוא דכל הני דרמיין ליבום מה"ת אלא שיש בהן דבר המעכבן מיבום כגון גזירה דתוך ג' חדשים לא שייך בהו לא חפצתי לקחתה וכיון דלא מצי לקרות קריאה מעכבת בהן ומה שלדברי הרא"ש היכא דמדרבנן אינה מתייבמת מקרי לא חפצתי לקחתה ובש"ס מבואר דאפי' באיסור דרבנן מקרי א"ע ליבום דהא קידש א' מב' אחיות מקרי א"ע ליבום אם לאו דאמרינן אם יבוא אלי' ויאמר והתם הוי רק איסור דרבנן משום אחות זקוקה נראה משום דבש"ס מיירי היכא דאיכא לברורי בהמתנה קצת מחמרינן גם בא"ע ליבום מדרבנן כמש"כ רש"י ז"ל אבל היכא דליכא לברורי אין חוששין להא דא"ע ליבום מדרבנן כמש"כ רש"י ז"ל והרא"ש שכ' דכיון דמה"ת עולה ליבום קרינן בי' לא חפצתי מיירי נמי היכא דליכא לברורי: ונמצא דברי הרא"ש ודברי רש"י ז"ל אחדים הם דהיכא דאע"ל מדאוריי' לא מיקרי עולה ליבום ולא מצי קרי לא חפצתי לקחתה והיכא דא"ע ליבום רק מדרבנן מקרי עולה ליבום היכא דמעגנא והיכא דאיכא לברורי ממתינין עד שיתברר ותהי' ראוי' ליבום לגמרי ובזה יתיישב ג"כ קושית הריטב"א דהא דחייבי עול"ת עולין לחליצה ולא חיישינן להא דא"ע ליבום דכיון דהטעם דא"ע ליבום הוא משום קריאה משום דאינו ראוי לקריאה וכל שאינו ראוי לקריאה קריאה מעכבת בו וזה אינו מעכבת אלא בדבר שהי' ראוי מתחילה ונדחה אח"כ מקריאה כמו גבי ביכורים במכות (דף י"ח) דאמרי' התם הפריש ביכורים קודם החג ועבר עליהן החג ירקבו משום שנראה לקריאה ונדחו מקריאה וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת וכן בקונה ב' אילנות דפריך בב"ב (דף פ"א) דליעכב בהו קריאה משום דאפשר דבעי קריאה משום דקנה קרקע ובעי קריאה והוא לא מצי לקרות משום ספיקא דשמא לא קנה קרקע ומחזי כשיקרא להכי מעכב בהו מה שאינן ראויין לקריאה אבל אותן שלא נראו לקריאה כלל מתחילתן וגם עכשיו אינן ראויין לקריאה כלל לא מעכב בהו קריאה כלל כמו כל הני דתנן (בפ"א דבכורים משנה ד') ואלו שמביאין ולא קורין כמו מהחג ועד חנוכה ומייתי לה הרשב"א ז"ל בב"ב שם וה"נ גבי חליצה כיון דהא דא"ע ליבום הוא משום עיכוב הקריאה דלא מצי למימר לא חפצתי לקחתה ובחייבי עול"ת דלא נאמר בהו יבום אין בהם כלל דין קריאה ולא שייך בהו דין קריאה דלא מצי למימר לא חפצתי לקחתה ולא חיישינן לעכוב הקריאה אלא בתוך ג"ח דהא אם לא מעברא בעיא יבום וחליצה כדין עם קריאה והוא לא מצי קרי וכן בקידש א' מב' אחיות ושארי ספיקות ג"כ מהאי טעמא דאמרן וא"ש נמי בזה מה דאמרינן אם יבוא אלי' ויאמר דהאי קידש שפיר בת יבום ובספק צרת ערוה מבואר מדברי רש"י ז"ל דאי הוי מה"ת הוי מקרי א"ע ליבום וכן בספק קנה קרקע נמי מקרי אינו ראוי לבילה וקריאה גבי בכורים מעכבי אע"ג דחד טעמא הוא דגבי בכורים בעינן קריאה וה"נ בעינן קריאה שיאמר לא חפצתי לקחתה ואי בעי מיבם. וה"ט דמילתא דהא דפסלינן משום דכל שאינו ראוי לבילה הוא רק אם הפסול בגוף המצוה אבל לא אם הפסול בדבר אחר ומשום זה מסתפק בעל משנה למלך ז"ל באלם שהביא בכורים אי כשרין משום דאפשר לומר דאע"ג דגבי חליצה אמרינן (דף ק"ד) אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה משום שאינן ראוין לקריאה משום דהתם עיקר המצוה הוא על היבם והיבמה וכיון שהם אלמים מקרי אינן ראוין לבילה אבל גבי בכורים שם המצוה חל על הפירות ולא איכפת לן במה שהמביא אינו ראוי לקריאה וה"נ לענין חליצה אם הספק בעצם היבום כגון ספק בצרת ערוה בזה מקרי אינו ראוי לקריאה דלא חפצתי משא"כ בקידש א' מב' אחיות שהיבמה בפני עצמה ראוי' אלא שאנו מסתפקים בה אם זו היא אם לא מפני שנתערבה וכן בספק בתוך ג"ח דאם לא נתעברה הרי היא ככל היבמות וליכא בה שום ריעותא לא מקרי אינו ראוי לבילה הלכך אע"ג דלא מצי קרי לא חפצתי לקחתה משום דאינו יכול ליבם משום הך ספיקא נמי לא איכפת לן משום דכללא דכל שאינו ראוי לבילה הוא רק אם נולד ריעותא בעצם המצוה ולא כשבא ע"י תערובות שהריעותא שבא ע"י תערובות הוא באדם המקיים ולא בעצם המצוה: ואין להקשות בהא דאמרינן באלם ואלמת שחליצתן פסולה משום דאינן ראוין לקריאה ואמאי לא נימא דדמי להפריש בכורים אחר החג דלא איכפת לן במה שאינו ראוי לקריאה משום דמתחילתן לא היו ראויין לקריאה. נ"ל דאפשר לומר דה"ט דמילתא דגבי בכורים לא נראו מעולם ולא משכחת בהו שיהא ראוין לעולם כיון שהפרישן אחר החג אבל גבי אלם בחליצה הא משכחת להו שיתרפאו