עונג יום טוב תקנא

וזקוקה ליבם ולא מהני לה חליצה מפני שא"ע ליבום ואסורה הלגמר לגמרי אם יש לה יבם: ועוד דוודאי באמת צריך ביאור הא דקאמר למאי הילכתא ופירש"י ז"ל למאי הלכתא קאמר מגורשת וקשה הא יש נ"מ בפשיטא שאם מת אחר הגט חיישינן שמא הוי גט מעליא ואסורה ליבם ולמה הוצרך לומר דהנ"מ לענין כהן או לענין צרת ערוה אבל באמת הדבר נכון דלא רצה לומר דנ"מ לענין אם מת הבעל שאסורה להתיבם דלא הוי רבותא כ"כ דפשיטא דבספיקא דאורייתא אף דמוקמינן אחזקה מ"מ אסור מדרבנן והוי ספיקא דרבנן בכל דוכתי דמדרבנן לא מוקמינן אחזקה ופשיטא דאסורה להתיבם מדרבנן שמא הוי גט מעליא להכי הוצרך לומר דנ"מ בהא דמגורשת מספק מדרבנן ולא מוקמינן אחזקה לענין שאם כהן הוא אסורה לחזור לו ואסרינן לה אבעלה לעולם אף באיסור דרבנן אף דמצינו דחשו שלא לאסור אשה לבעלה באיסור כהונה משום איסור דרבנן בעלמא כמו גבי מת הולד בתוך ל' ועמדה ונתקדשה דאמרינן בשבת (דף קל"ו) וביבמות אם אשת כהן היא אינה חולצת וקמ"ל דהכא אם כהן הוא חיישינן למה שמדרבנן לא מוקמינן אחזקה והוי גיטא ונאסרה על בעלה וכן בהא דאם צרת ערוה היא חולצת קמ"ל אע"ג דמן התורה מוקמינן לה אחזקה לשוק ולהחמיר עלי' להצריכה חליצה מדרבנן איכא למיגזר שאם אתה אומר חולצת מתיבמת אפ"ה חשבינן לה למגורשת מדרבנן וצרתה בעי' חליצה וכדמסיים ולא אמרינן שאם אתה אומר חולצת מתיבמת וזהו כוונת המאמר למאי הילכתא: וא"כ כל זה למאי דמפרשינן דמיירי בכת א' שאז מה"ת מוקמינן אחזקה וקמ"ל לענין הנך תרי מילי דכהן וצרת ערוה חיישינן מדרבנן ומחשבינן לה לגרושה אבל רבה ור"י דמוקמי לה בב' כיתי עדים ולמאי דס"ד דבב' כיתי עדים לא מוקמינן אחזקה ודאי דלא סבירא לן הך למאי הלכתא דהא לדידהו דהוי ספיקא דאורייתא אין אנו צריכין לאוקמי דוקא דהנ"מ לענין כהן או צרת ערוה דהא לכל מילי מחזקינן ליה לספק גמור ולמה אמר דוקא בתרי אילו ודוחק לומר דרבה ור"י נמי סבירא להו הך מימרא דלמאי הלכתא משום דכיון דמשמע להו דלשון מגורשת ואינה מגורשת משמע בספק דאורייתא ומוקמי לה בב' כיתי עדים ולהכי מצריכינן לאוקמי לענין הני תרי מילי למימרא דכיון דמתניתין מהדר למימר מגורשת ואינה מגורשת לישנא דהוי ספק דאורייתא. ע"כ דאיצטריך לאשמועינן לענין הני תרי מילי כהן וצרת ערוה דלענין מילי אחרינא דהיינו אם מת הבעל אחר הגרושין לא מתייבמת אף בכת א' דהוי ספיקא דרבנן חוששין לגט רק בהני ב' מילי דהיינו בכהן וצרת ערוה בזה הוצרכנו לומר דחוששין להחזיקה למגורשת משום ספיקא דאורייתא דאלו בכת א' דהוי רק ספיקא מדרבנן לא הוי אסרי אבעלה כהן וכן בצרת ערוה הוי גזרי אם אתה אומר חולצת מתיבמת ולעולם רבה ור"י קיימי נמי לפרושי מימרא דלמאי הילכתא ז"א לענ"ד דלקושטא דמילתא ודאי דא"א לומר דרבה ור"י סברי דבכת א' דהוי ספיקא דרבנן מותרת לבעלה כהן דודאי נאסרה לבעלה כהן גם באיסור דרבנן והכי משמע (ר"פ כל הגט) גבי כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון דהיינו משום דמספקא ליה אם יש ברירה להכי מיפסלא מן הכהונה והרי הר"נ ז"ל (בפר"ק דקדושין) גבי נתן הוא ואמרה היא ספיקא וחיישינן מדרבנן דהיינו משום דמה"ת מוקמינן בספיקא דדינא בקדושין אחזקת פנוי' ומדרבנן בעלמא חוששין וא"כ בספק דאין ברירה נמי הוי רק מדרבנן. דמה"ת מוקמינן אחזקה ואפ"ה פוסל מן הכהונה א"ו דאוסרין לכהונה משום איסור דרבנן א"כ רבה ור"י דמוקמי בב' כיתי עדים לית להו הך מימרא דלמאי הילכתא דלמה להו למינקט דוקא נ"מ לאיסור גרושה לבעלה כהן כיון דאיסור זה לא קיל משאר איסורין ובאיסור דרבנן לחוד נמי אסרינן לה אבעלה כהן]: וכיון שביארנו דרבה ור"י ל"ל הך למאי הילכתא א"כ הדרן למילתא קמייתא דלעולם היכא דאיכא איסור דאורייתא ליבם לא מהני חליצה משום דא"ע ליבום והא דאמרינן בבכורות (דף מ"ב) באשתו של טומטום דחיישינן ליה לסריס חמה דחולצת ולא בת יבום היא ולא אמרינן דלא ליהני חליצה משום דא"ע ליבום משום ספיקא דסריס חמה נ"ל דהתם נמי ניחא דמה"ת עולה ליבום דהוי ספק שמא הטומטום נקיבה ואת"ל זכר שמא לאו סריס חמה הוא ואף דקאמר התם דלר"י ב"ר יהודה דקאמר טומטום לא חולץ שמא יקרע וימצא סריס חמה וקאמר שם בסוף הסוגיא דלר"י בר"י חולץ שלא במקום אחין אלמא מהני חליצתו אע"ג דשם אין לומר דמדאורייתא שרי מטעם ס"ס דהא אפשר לקורעו ולראות אם הוא זכר או לא הרי דאע"ג דמדאורייתא אסור ליבומי משום ספק סריס אפ"ה חליצה מהני מ"מ אין מחויבים לקרוע ולבטל הס"ס כמש"כ התוס' ביבמות (דף ע') לענין מילה דאין מחויבין לקרוע הטומטום משום מצות מילה (וכן מצאתי במרדכי (פ' החולץ) שכתב דגבי טומטום הוי ס"ס ורבנן החמירו עיי"ש] ועוד דכבר כתבו האחרונים דכל היכי דאיכא ס"ס ואחרי בדיקה ובירור לא יבורר כי אם ספק א' אין אנו מחוייבים לבדוק וסמכינן אס"ס. וא"כ כיון דמדאורייתא שרי ליבם עולה ליבום קרינן ביה כמש"כ רש"י ז"ל בספק צרת ערוה: ולפ"ז נראה דמיושב קושית התוס' והרא"ש לגמרי מהא דפריך ותתיבם יבומי ולא משני משום דהוי ספק שמא זינתה ואסורה להתייבם דלא מצי לומר הכי כיון שביארנו דכל היכא דא"ע ליבום ד"ת לא מהני חליצה כלל אם נולד ביבמה גופא ריעותא המעכב יבומה וא"כ בספק סוטה דחיישינן מדאורייתא שמא זינתה וחזקה להתירה ליבם ליכא דהא כתבו התוס' בחולין (ד' ט') ובנדה (ד' ב') ובסוטה (ד' כ"ח) דבסוטה ליכא חזקת