עונג יום טוב תקנ

מיקרי אינן ראוין לקריאה משום דהתם נמי נולד על הפירות גופי' ספק אם יש לבעל הפירות קרקע בגידולן אם לא להכי מיקרי אינו ראוי לקריאה דסוף סוף הנך פירות אינן ראוין לקריאה משום ספיקותן ולא דמי לספק דתערובות [וכן בכהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה אמרינן ביבמות (ד' צ"ט) ובגיטין (ד' מ"ב) דאוכלים בתרומה משום דאם יבוא אלי' ויאמר בחד מינייהו דעבד הוא קנין כסף קרינן בי' התם נמי משום האי טעמא הוא אע"ג דבאמת אינה יכולה להשתעבד בהאי עבד מ"מ בעצמותו נקרא קנין כספו משום דבספק תערובות אמרינן אם יבוא אלי']: ומעתה הרי נתבאר לנו שיטת רש"י ז"ל דכל היכא דאמרינן חולצות ולא מתייבמות הוא רק היכא דאפשר לומר אם יבוא אלי' כמו בספק תערובות או היכא דהא דאינן מתייבמות הוא רק מדרבנן כמו אחות זקוקה וכדומה וא"א להמתין עד שיבורר אבל היכא דאינן מתייבמות מה"ת כמו בספק צרת ערוה לא חלצה כלל: ובזה זכינו לעמוד על כוונת הש"ס בהא דאמרינן לעיל (ד' ל"א) אמתניתין דספק קדושין דמתני' דזרק לה קדושין מיירי בכת אחת ופריך ממאי דבכת א' דילמא בב' כתות עדים ומשני אי בב' כיתי עדים תתייבם ואין בכך כלום קיימו עדים ואמרי קרוב לה ואת אמרת תתייבם ואין בכך כלום ע"ש. וכבר נדחקו רש"י ותוס' בפי' דברי הש"ס. והרשב"א ז"ל בחידושיו פי' דהא דמקשה תתייבם ואין בכך כלום ממתני' אקשי דודאי חולצת דקאמרי' חומרא בעלמא הוא ואם תתייבם אין בכך כלום דהא דומיא דספק גרושין קתני וג' גיטין ודאי דכשרין הן דבר תורה אלא שהחמירו בהן חכמים. משום דאם תתייבם אין בכך כלום ואם מתניתין בשני כיתי עדים חולצת מדינא עכ"ל הרשב"א ז"ל והיוצא מדבריו ז"ל דפשיטא לי' להש"ס דמתני' דספק קדושין מיירי בגוונא דמה"ת מותר להתיבם אלא דמדרבנן אסור וקשה הא גופא טעמא בעי מ"ט דקדק התנא למיתני ספק קדושין בכת א' באופן שיהא איסור היבום רק מדרבנן הא האי תנא לא נחית אלא למיתני דין דספק צרת ערוה חולצת ולא מתייבמת והך דינא הוי נמי בב' כיתי עדים ומדוע דקדק להשמיענו דוקא בכת א': אבל לפי דברינו א"ש דהיכא דאסור להתייבם מה"ת מחמת ספק בזה לא מהני חליצה כלל כיון דא"ע ליבום מה"ת כמש"כ רש"י ז"ל ולא משכחת לה דלהוי חולצת ולא מתיבמת אלא בספק גרושין דג' גיטין פסולים דמה"ת מותרת להתיבם דהא נתגרשה הערוה בגט גמור מה"ת או בספק קידושין בכת א' דמותרת נמי להתייבם מה"ת מטעם חזקה דהתירא ליבם (וכן בזרק לה גרושין לאביי דאמר יגיד עליו ריעו כיון דמה"ת א"צ יבום כלל דמוקמינן לה אחזקת היתר לשוק ולחומרא בעלמא הצריכה חליצה וכיון דחומרא בעלמא הוא להכי מהני בה חליצה כיון דא"צ חליצה אלא מדרבנן) וכיון דאסורה להתיבם רק מדרבנן כבר כתב רש"י דלא מעגנינן לה לעולם בשביל שאינה ראויה להתייבם אלא מדרבנן. אבל בספק קדושין בב' כיתי עדים למאי דבעינן למימר דב' כיתי עדים הוי ספק דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה לא מהני חליצתה כלל דדילמא באמת רמיא ליבום והוא אינו יכול ליבם משום ספיקא וכל שאינו ראוי ליבם מטעם ספק דאורייתא א"ע לחליצה ושפיר קאמר הש"ס דמתני' וודאי דמיירי בגוונא דאם תתייבם אין בכך כלום מה"ת ובב' כתי עדים הא לא מוקמינן אחזקה ואסורה ליבם הילכך לא חלצה ולא שייך למיתני חולצת ולא מתייבמת הוא רק משום דמה"ת אפי' יבום שרי ומקרי עולה ליבום היכא דמעגנא לעולם כמש"כ רש"י ז"ל: והא דאמרינן אהא דמייתינן שם משנה דמחצה על מחצה מגורשת כו' ואמרינן למאי הילכתא שאם כהן הוא אסורה לחזור לו ואם ערוה היא צרתה בעי' חליצה ופרכינן ארבה דאמר דגזרינן אם אתה אומר חולצת אתי ליבומי ומשנינן הא איתמר עלה רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בב' כיתי עדים א' אומרת קרוב לה וא' אומרת קרוב לו והיינו משום דבעי למימר דבב' כיתי עדים לא מוקמינן אחזקה והוי ספיקא דאורייתא א"כ אמאי צרתה צריכה חליצה הא א"ע ליבום דבר תורה וכל שא"ע ליבום ד"ת א"ע לחליצה: נלע"ד דגם זה נכון חדא דהא זה רק הו"א בעלמא ובמסקנא אמרינן דתרי ותרי ספיקא דרבנן ועוד דודאי למאי דאמרי רבה ור"י דמיירי בב' כיתי עדים דהוי ספיקא דאורייתא לא קאי רבה ור"י אהך מימרא דאם ערוה היא צרתה בעי חליצה דהא בגיטין ליתא כלל הך מימרא דלמאי הלכתא. רק הכא ביבמות קאמר הך למאי הלכתא אבל רבה ור"י קאי רק לשנויי הא דמקשינן (בגיטין ע"ח) אמתניתין דמחצה על מחצה והא אי אפשר לצמצם וע"ז מתרצין שם דמיירי בב' כיתי עדים. וא"כ אפשר לומר דלרבה ור"י דמוקי בב' כיתי עדים הויא מגורשת ואינה מגורשת ולא מהני לה חליצה כלל משום שאינו עולה ליבום מן התורה וזה שאמר הש"ס הא איתמר עלה רבה ור"י כו' היינו דמזה מוכח דלא אמרינן הך למאי הילכתא שאם ערוה היא צרתה בעיא חליצה דודאי בכת א' מוקמינן אחזקה ולא בעי חליצה שאם אתה אומר חולצת אתי לייבומי רק מתניתין מיירי בב' כיתי עדים דהוי ספיקא דאורייתא