עונג יום טוב תקמח

ויאמר דהך אשה בת יבום היא ועיין שא"ר בדיני ציצית שלמד ג"כ מהך סוגיא (דב"ב) לענין טומטום שאינו יכול להטיל לבן משום דאינו יכול להטיל תכלת משום ספיקא דנקיבה ע"ש וכבר מצאתי להאחרונים ז"ל שעמדו ע"ז אבל אם נימא דהך סברא דאם יבוא אלי' לא מהני אלא היכא דאינו ראוי מדרבנן הוי א"ש דהתם גבי ביכורים איכא למימר דהא דחיישינן למיחזי כשיקרא הוא מדאורייתא להכי לא אמרינן התם הך סברא דאם יבוא אלי' ויאמר דקנה קרקע בר קריאה הוא: אבל באמת א"א לומר כן דודאי הך סברא דאם יבוא אלי' מהני אפי' היכא דאיכא חששא דאורייתא להתייבם ומגוף הסוגיא מוכח כן דהא אמר בש"ס אבל הכא תוך ג"ח אם יבוא אלי' ויאמר דלא מעברה נמי לא חלצה דהא אפי' קטנה כו' ואם נימא דהיכא דאינה מתייבמת משום חשש דאורייתא לא מהני טעמא דאם יבוא אלי' א"כ הכא גבי תוך ג"ח בלא"ה לא שייך הך סברא דהא מדאורייתא איכא למיחש שמא מעברא והויא אשת אח שלא במקום מצוה א"ו דגם בחששא דאורייתא אמרינן הך סברא דאם יבוא אלי'. ועוד דהרי משנה שלימה שנינו ביבמות (ד' ק') מי שלא שהתה אחר בעלה ג"ח ונשאת וילדה ואינו ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון והי' לה בנים מן הראשון ומן השני חולצין ולא מתייבמין והא התם אין מייבמין משום ספק אשת אח מן האם דהוי דאורייתא ואפ"ה חולצין וע"כ מטעם אם יבוא אלי' ויאמר דאחין מן האב הוא ובני יבום נינהו הרי מוכח דגם בדאורייתא אמרי' אם יבוא אלי' [וערש"י בריש יבמות (ג' א') סד"ה ה"א מחלץ חלצה]. והא דלא אמרינן גבי ביכורים הך סברא דאם יבוא אלי' נ"ל לחלק דהתם כיון דבעינן לכתחלה שיקרא הפרשה ומצינו שהקפידה תורה לענין בדיעבד שיהא ראוי לקריאה לכל הפחות. מסתבר לחכמים דבעינן שיהא המביא ראוי לקרות ולא מהני מה שהפירות בעצמן ראוין לקרות רק בעינן שהמביא יהא בידו לקרות דדיעבד דומיא דלכתחלה מה לכתחלה בעינן שיקרא אף בדיעבד בעינן שיהא בידו לקרות וכיון דבעינן שיהא בידו לקרות לא מהני הא דאם יבוא אלי' ויאמר שקנה קרקע ובני קריאה נינהו משום דסוף סוף הוא אינו יכול לקרות משום ספיקא דלא קנה קרקע ואנן בעינן שיהא בידו לקרות אבל הכא במקום חליצה אין יבום רק שהקפיד הכתוב שיהא ראוי ליבום מסתבר לן דלא בעינן שיהא ראוי ליבום רק שבעצם תהא בכאן דין יבום אע"ג דהוא אינו יכול ליבם משום ספיקא לא איכפת לן בזה משום דאם יבוא אלי' כו' אבל לעולם גם היכא דאינה מתייבמת משום חשש איסור דאורייתא נמי אמרינן אם יבוא אלי' א"כ ודאי דקשה על רש"י ז"ל שמוכח מדבריו דאי הוי בספק צרת ערוה איסור תורה לא חלצה: וראיתי למהרש"א ז"ל שהקשה ג"כ על רש"י דלמה הוצרך לומר בטעמא דספק צרת ערוה דלא מעגנינן לה דא"א לברורי הא אפי' אפשר לברורי נמי לא איכפת לן כיון דאם יבוא אלי' ויאמר דבת יבום היא עולה ליבום מקרי כמו בספק קידש א' מב' אחיות ותי' דרש"י כתב זאת לפי הה"א שלא ידע הך סברא דאם יבוא אלי' עיי"ש בדבריו. אבל זה תימא לענ"ד שיכניס רש"י סברת המקשן בתוך דברי המתרץ. ועוד דוודאי א"א לומר דדברי רש"י ז"ל אזלין לסברת המקשה דהא רש"י מסיים אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר והיינו בתוך ג"ח ולפי סברת המקשה דלא ידע הך סברא דאם יבוא אלי' אינה ראוי' ליבום בתוך ג"ח מה"ת משום דילמא מעברא והוי א"א שלא במקום מצוה והיכא דמדאורייתא א"ע ליבום אפי' א"א לברורי נמי מעגנינן לה כמש"כ רש"י בטעמא דספק צרת ערוה משום דמדאורייתא ראויה אבל אם אינה ראוי' מה"ת מעגנינן לה ועוד דהא לפי סברת המקשה דלא ידע הך סברא דאם יבוא אלי' ודאי דהוי סובר דאפי' היכא דמה"ת א"ע ליבום נמי לא מעגנינן לה לדברי התנא דאם לא יחפוץ דהא לר' יוחנן אמרינן דבדיעבד חליצת מעוברת כשרה אע"ג דאינה ראויה ליבום מה"ת משום דילמא מעברא. ואפ"ה בדיעבד החליצה כשרה כמש"כ רש"י ז"ל שזה לא הוי פסול גמור ובדיעבד החליצה כשירה ומדכתב רש"י דהיכא דמדאורייתא לא חזיא מעגנינן לה ש"מ דקאי לפום דברי המתרץ דאמרינן אם יבוא אלי' ולהכי ליכא כלל חשש א"ע ליבום משום איסור תורה דדילמא מעברא דבזה אמרינן אם יבוא אלי' ויאמר דלא מעברא בת יבום היא וליכא חשש אלא משום חשש גזירת חכמים שגזרו אפי' בקטנה. ובזה סובר ר' יוחנן בדיעבד חליצה כשירה ושפיר כתב רש"י דכיון דאיכא אסור דרבנן היכא דאפשר להמתין ממתינין ויצא הדבר בהיתר כמו בתוך ג"ח ובאחות זקוקה דא"א להמתין לא מעגנינן. וכיון שביררנו שרש"י ז"ל קאי לפי דברי המתרץ ודאי דקשה למה הוצרך רש"י לומר בטעמא דספק צרת ערוה משום דמדאורייתא בת יבום היא תיפוק לי' דאמרינן בזה אם יבוא אליהו ואפי' היכא דמדאורייתא אינו עולה ליבום כמו במשנה דנושאין על האנוסה נמי חלצה משום דאם יבוא אלי']: ע"כ נ"ל דשיטת רש"י ז"ל הוא דלא אמרינן הך סברא דאם יבוא אלי' ויאמר בת יבום היא אלא גבי ספק דב' אחיות שהוא ספק דתערובות דבזה אמרינן שפיר אף דבעינן שיהא ראוי ליבום מ"מ כיון דלא בעינן דוקא שיהא בידו ליבם אלא שבעצם הזיקה הזאת יהא דין יבום. ובספיקא דתערובות שפיר מיקרי ראוי ליבום דהא היבמה בעצמה יכולה להתייבם ולא נולד בה שום ריעותא הפוסלה מיבום אלא שנתערבה באחרת ואנן הוא דלא ידעינן איזו היא היבמה אבל בעצמותה ליכא שום ריעותא וכן בספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון שיש לו אח דאם הוא אחיו מאביו הרי הוא ראוי לייבם אלא דאנן הוא דלא ידעינן לי' ומספקינן לי' באח מן האם וכל זה דמי נמי לספק תערובות שמקרי עולה ליבום משום דאם יבוא אלי' ויאמר וכן ביבמות (ד' קי"ח) באשה שאמרה מת בעלי ואח"כ מת בני דחולצת ולא מתייבמת התם נמי שייך לומר אם יבוא אלי' דהא התם במדה"י ידוע מי מת ראשון ואנן הוא דלא ידעינן ואם יבוא אלי' ויאמר דבנה מת ראשון בת יבום היא ולא נולד בה שום ריעותא רק שנעלם מאתנו מעשה היכי הוי. וכן במה דמספקינן באשה דילמא מעברא הוא נמי אי לא מעברא ליכא בה שום ריעותא הפוסלה מן היבום ואנן הוא דמספקינן דילמא מעברא ולא נולד בה ריעותא דספק זה אנו יכולין להסתפק בכל אשה אחר מיתת בעלה ולהכי אמרינן בכל זה אם יבוא אלי' ויאמר כו' שפיר בת יבום היא: אבל בספק צרת ערוה שנולד ביבמה זו ריעותא שזרק ספק קדושין לצרתה ומסתפק לן דילמא היא צרת ערוה ואינה יכולה להתייבם לא אמרי' בכי הא אם יבוא אלי' דהא סוף סוף יבמה זו לאו בת יבום היא מטעם שנולד בה ספק צרת ערוה ומקרי א"ע ליבום בעצמותה מחמת ספק הנולד בה ולא דמי לספק דתערובות דהתם לא נולד בעצמותה ספק אלא שנעלם מעיני היבמה ובזה שפיר אמרי' אם יבוא אלי' ויאמר כו' וכה"ג בעינן למימר בזבחים (ד' ע"ג) באיברי תמימין ובע"מ שנתערבו רא"א אם קרב הראש של א' מהן יקרבו כל הראשים ואע"ג דאלו אתי קמן לאימלוכי אמרינן לי' לא תקריב וכי לא אימלך מכשרינן הנך דפרישי ולא אמרינן ידחו אע"ג דשחוטין לכ"ע נדחין וכמש"כ רש"י ז"ל שם. וע"כ מטעם דזה לא מקרי דחוי דהקרבן הכשר בעצמו לא נדחה רק שנתערב עם אחר] וכן אמרינן בפסחים (ד' פ"ח ע"ב) לחד לישנא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני דוקא בשכח אחר זריקה דבעידנא דזרק שפיר זרק אבל שכח לפני זריקה פסול