עונג יום טוב תקמב

דגם הקריאה מעכבת דהא כתב לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר כ"א כשיבמה יבוא עלי' או שיעשו דיני חליצה וממילא משתמע דאם חסר א' מפרטי החליצה באיסורא לחוץ קיימא. רק דגלי קרא ככה יעשה דדבר שאינו מעשה אינו מעכב מפני שהקריאה היא מצוה ולא ידעינן שאינו מעכב אלא בראוי לקריאה לכה"פ אבל באינו ראוי לקריאה כלל לא ידעינן מככה ובאיסורא קיימא: ואין להקשות דהיכן מצינו שיהא נ"מ אם הוא ראוי לעשות המצוה או לא ומלתא דר' זירא לא איתאמרה אלא במצוה אם הוא אינו יכול לקיים א' מפרטי המצוה שאז גם יתר הפרטים אף שיכול לקיימם הם פסולים כמו מנחה שאינו יכול לקיים בה מצות בילה או בכיסוי שאינו יכול לקיים שיהא עפר למטה בחולין (דף פ"ג) אבל הכא שהחליצה אינה מצוה רק הכשר ורק הקריאה היא מצוה היכא מצינו דבעינן שיהא ראוי' לקיים המצוה ואם אינו ראוי לקיים המצוה אין מועיל בו המכשיר הא אין זה דומה לדר"ז דבדר"ז נפסל קיום המצוה ע"י חסרון פרט א' מהמצוה שאינו ראוי לו אבל כאן נפסל ההכשר מפני שאינו ראוי לקיום המצוה לגמרי: ז"א דמצינו כה"ג בפסחים (דף צ"ד) בטמא ודרך רחוקה דאמרינן דר"ח לטמא ואין דר"ח לטהור והקשו התוס' תימא כשהוא עומד חוץ לעזרה והוא ערל או טמא חייב בפסח ואם ימול ויטהר יפטור מיהו דוגמת זה מצינו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו עכ"ל הרי שמצינו האי כללא דר"ז לענין עיקר המצוה בכללה שאם הוא ראוי לה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ואם אינו ראוי לה חיסר מצוה וחייב כרת וה"נ אם הוא ראוי למצות קריאה אין המצוה מעכבת ההכשר וחליצת הסנדל מתרת אבל אם אינו ראוי לקריאה אין חליצת המנעל מתרת והני תרתי מילי דקריאה הוי רק מצוה ולא מעצם המתיר ואם אינו ראוי לזה מעכב בדיעבד קים להו לחז"ל מפשטא דקרא דכתיב ככה יעשה דבר שאינו מעשה אינו מעכב ש"מ שקריאה אינו מועיל להתיר ואינו רק מצוה ולהכי אינו מעכב ואם אינו ראוי לקריאה שפיר מעכב משום דמשמע להו דקרא דלא תהי' כו' קאי אכל הפרטים דכתיב בתר הכי ואפילו אקריאה והיינו דאם אין ראוי למצות קריאה אין המתיר (שהוא חליצת המנעל) מועיל להתיר: וכן נ"ל מלשון הר"מ ז"ל (בפ"ד מה' יבום וחליצה הי"ד) שכתב קראה היא והוא ולא חלצה ולא רקקה לא עשה כלום שנאמר ככה יעשה לאיש שהמעשה שהיא החליצה והרקיקה הוא שמועיל אבל הקריאה אינה מעכבת ואינה מועלת עכ"ל הרי שכתב בהדיא שהקריאה אינה מועלת להתיר ולהכי אינה פוסלת על האחין. וא"כ למה היא באה א"ו כדברינו שהיא מצוה כמו כיסוי שתולה בהכשר שחיטה והיא מצוה: ובזה יש ליישב מה שהקשה המל"מ על הרמז"ל מש"כ (בה' יבום וחליצה פ"ד ה"ח) והסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק ובהלכה ט"ו כתב הסומא שחלץ חליצתו כשירה כדאיתא שם בברייתא ועי' בהמגיד והמל"מ הקשה דהא רקיקה עדיפא מאמירה דהא באמירה קיי"ל דבלא רקיקה וחליצה אין כאן בית מיחוש ולא מיפסלא לאחין. וברקיקה לחודא קיי"ל דמיפסלה וכיון דבאמירה קיי"ל דאלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה משום דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כ"ש ברקיקה וא"כ סומא דאינו ראוי לרקיקה בפניו אמאי חליצתו כשירה ע"ש שהניח בקושיא: ולפמש"כ ניחא דאף דבאלם ואלמת קיי"ל דחליצתן פסולה משום דר"ז דאינו ראוי לאמירה כלל היינו דוקא באמירה דקודם חליצה דיש אמירה קודם חליצה היינו מאן יבמי ולא חפצתי לקחתה וכדתנן במשנה מצות חליצה קוראה וקורא בזה שפיר איכא למימר דאף דההתרה לשוק היא החליצה. והאמירה היא מצוה אפ"ה כיון שהתורה ציותה להיות אמירה קודם ההתרה וכאן א"א באמירה אין כח בההתרה להתיר ולא מהני החליצה אא"כ ראוי למצות קריאה אבל הרקיקה שהיא אחר החליצה אין סברא לומר דלא מהני החליצה להתיר מחמת דא"א לקיים מצות רקיקה אחר החליצה כיון דקודם ההתרה והחליצה לא הי' שום גריעותא כבר התירה לשוק בחליצת מנעל ואין סברא לומר דאין החליצה מתרת לשוק מחמת שא"א לקיומי המצוה שאח"כ ודוקא במצוה שקודם החליצה אמרינן כיון שא"א לקיומי ההתרה פסולה ועוד דאולי יתפתח הסומא אח"כ ושפיר כתב הרמז"ל דסומא אינו חולץ מה"ת ואפ"ה חליצתו כשירה: ובסברא זו שחלקנו דהחליצה היא היא המתיר והקריאה היא מצוה ואם אינם ראוים למצוה זו לא פקע מצות יבום יש ליישב מה שהקשו התוס' בסוטה (ל"ג) דדריש דמקרא חליצה בלה"ק נאמרה מככה ומפרש שם מכה ככה דא"כ לר' יודא קריאה נמי מעכב ולא לישתמט שום תנא דלאשמעינן הכי עיי"ש בדבריהם ולדברינו א"ש כיון דיש תרי קראי דככה עיכובא הוא וכתיב בתר הכי יעשה דמשמע דוקא דבר שהוא מעשה מעכב ואיכא יתורא דה"מ למכתב כה וכתיב ככה ש"מ דבקריאה נמי עיכובא וע"כ דעיכובא דגבי מעשה הוא לענין עצם המתיר שאם לא חלץ הרי היא בזיקתה ועיכובא דגבי קריאה דבעינן בלשון הקודש הוא לענין המצוה דבעינן קריאה ומעכב אפילו בדיעבד שאם אינו ראוי לקרות בלה"ק כגון שיכולים להוציא מפיהם שארי לשונות ולא מוצאות התיבות שבלה"ק מעכב אפילו בדיעבד דבעינן ראוי לבילה ומה שראוין לקרות בלשונות אחרים לא מהני ומיקרי אינו ראוי לקריאה: ועיין מ"ש הרי"ף ז"ל בהא דאמרינן (בס"פ מצות חליצה) מודה רבא בלא אבה יבמי משום דאינה ראוי' לקריאה ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל שם: ובמה שביארנו דהחליצה לר"ע או חליצה ורקיקה לר"א הוי עצם המכשיר וקריאה לר"א ורקיקה וקריאה לר"ע הוי מצוה שהמצוה לעשותן כשעושה המכשיר (ובעינן שיהא ראוי להתקיים בהך מכשיר המצוה) יובן לנו הטיב דברי הש"ס שם