עונג יום טוב תקמא

בעינן קריאה א"כ צ"ל שהיא מצוה לא פטור ומכשיר בעלמא). שוב ראיתי בפנים שהתוס' בעצמן הזכירו חליצה שכתבו וז"ל. אבל בילה ומקרא בכורים וחליצה מצות נינהו וכן מצינו דעת רש"י והרשב"א ז"ל דלענין חליצה אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו וכן מוכח מדברי התוס' שהצריכו לטעמא דלא תחלוץ בסנדל של עבודת כוכבים משום דמאיס ש"מ דמשום הנאתה ל"ל בה ובגט דעת התוס' בגיטין (דף כ') ד"ה בכתובת קעקע דאסור לכתחילה לכתוב על איסורי הנאה וע"כ דהיינו טעמא דגבי גט שהוא מתיר ולא למצוה לא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו וגבי חליצה שהיא מצוה אמרינן מצות לאו לה"נ [וקצת צ"ע מטבילה דאמרינן מצות ללה"נ במודר ואפשר לחלק בין טבילה לגט וק"ל]: ועוד ראי' דבאין רצונה להנשא נמי איכא מצוה בחליצה מהא דאמרינן (ס"פ ב"ש) איבעא להו נטולה אני מיהודים ליבם מהו וסבר רב התם דיבם אינו כבעל ופי' התוס' היינו דליבם אסורה וכופין אותו שיחלוץ לה והא התם אינה יכולה להנשא לאחר מחמת הנדר ואפ"ה כופין אותו לחלוץ לה ואין לומר דשמא תמצא פתח לנדרה דא"כ אי חיישינן לפתח אמאי כופין אותו לחלוץ דהא היבם רוצה ליבם וא"כ אם תמצא פתח תתיבם וכן מצאתי בב"י (בסי' קס"ג) בשם הרשב"ץ דמיירי באופן דלא מהני פתח א"ו דחליצה בעצמה הוי מצוה: אולם מה נעשה להא דאמרינן בכתובות (דף ס"ד) מ"ש כו' אלא דאמר כיון דאגידא בי. ולפי' התוס' מיירי התם שאין רצונה לא לחלוץ ולא לייבם וא"כ נכפי' לדידה משום קיום המצוה כמו בכל מ"ע מיהו בזה אפשר לומר דאומרת שתחלוץ לאחר זמן מיהו לישנא דהרמב"ם (פ"ב מה' יבום) קשה טובא לדברינו שכתב שאם אומרת שתשב עגונה כל ימי' ותזון משל עצמה לא שבקינן לה משום טעמא דאגידא בי' ולא יהבו לי' ול"ל האי טעמא תיפוק לי' משום קיום המצוה ומשמע שם דאפילו אינה תובעת כתובתה מיירי מיהו אפשר לומר דנ"מ דתיחשב מורדת להפסידה כתובתה ולזה הוצרך הר"מ לטעמא דאגידא בי' ואף דמיירי דאינה תובעת כתובתה מ"מ אין רצונה להפסיד כתובתה רק שאינה תובעת עכשיו. ומצאתי בתשובת הר"נ ז"ל (בסי' ס"א) שכתב הפסידה כתובתה ואח"כ כופין אותה לחלוץ או להתיבם דכמה דאגידא בי' כו' משמע באין לה כתובה נמי הוצרך לטעמא דכמה דאגידא בי' ולא משום כפיית המצוה: ויש להביא ראי' מפ"ק דקדושין (דף י"ד) דבעי התם מנ"ל דחליצה מתרת ובעי למימר דאינה מתרת ופרש"י דחליצה אינה אלא מצוה בעלמא דרמיא עלי' וא"כ אף לפי המסקנא מסתבר דלא הדר מסברא זו ומקרי מצוה ועי' רדב"ז ח"א (סימן ת"ק) לא משמע כן ומה שהבאנו ראי' מלשון המשנה דמצות יבום קודם למצות חליצה יש לעיין במש"כ הר"מ במז"ל (ה' בכורים פי"ב) דעריפה קרי מצוה ועיין ראב"ד שמשיג עלי' דעריפה לא מקרי מצוה ואדרבה מקרי מזיק ממון כהן ומפני שאמר מתחילה מצות פדי' אמר נמי מצות עריפה. וה"נ מפני שאמר מצות יבום אמר נמי מצות חליצה ודו"ק: שוב ראיתי במה שהבאנו ראי' דחליצה הוי מצוה ממה דמצינו בחליצה דברים שאינן מעכבין וצריך לעשותן מה"ת כמו קריאה דקיי"ל ביבמות (דף ק"ד) דלא מעכבא וצריך לקרות נ"ל כעת דלאו ראי' היא דאפשר לומר דבאמת עיקר החליצה הוי רשות ואם רצו שלא לחלוץ כלל הרשות בידם רק שהקריאה היא מצוה ותלתה התורה מצוה זו בדבר הרשות כמו שמצינו גבי שחיטה שעיקרה רשות ותליא בה מצות כסוי דהשחיטה עצמה היא רשות והכיסוי היא מצוה דרצון ומצות התורה הוא שאם ירצה לשחוט וישחוט יקיים בו מצות כיסוי. וה"נ קריאה דחליצה אמרה תורה שאם ירצה לחלוץ ולהפקיע הזיקה יחלוץ בחליצת סנדל וזהו רשות ותולה בה מצות קריאה והקריאה היא מצוה ואינה מעצם המתיר רק מצוה וכיון שהיא מצוה שפיר שייך לומר בה דצריך לעשותה ובדיעבד אינה מעכב רק דבעינן שיהא ראוי להך מצוה וקים להו לחז"ל הכי משום דכיון דכתיב ככה יעשה לאיש אשר לא יחפוץ ודרשינן דבר שהוא מעשה מעכב וקריאה לא מעכבא שאינה מעשה ש"מ שהחליצה הוא המתיר והמפריד את הזיקה והקריאה היא רק למצוה להכי אינה מעכבת כיון שהיא רק למצוה ומה שמעכב אם אינה ראוי' לקריאה הוא משום דאי לאו מיעוטא דככה הוי אמינא