עונג יום טוב תקמ

חליצת חרש מיירי רק בשומע ואינו מדבר ולא במדבר ואינו שומע להכי הוצרך להביא ראיה דמדבר ואינו שומע נמי קרינן ליה חרש ממתניתין דתרומות דקתני חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום דמתניתין ביבמות לא מיירי מידי במדבר ואינו שומע (דהא במתניתין דיבמות קתני חרש סתם ועיקר ראייתו דמיירי בשומע ואינו מדבר הוא רק מדרבי יוחנן דאמר לפי שאינן בואמר ואמרה שמזה מוכח דשומע ואינו מדבר נמי פסול משום שאינו יכול לדבר ומזה היה יכול להוכיח גם על מדבר ואינו שומע שיקרא חרש מפני שאינן בואמר ואמרה דהיינו שאינו יכול להשמיע לאזנו א"ו דלא איכפת לן במה שאינו יכול להשמיע לאזנו] וה' יאיר עינינו בתורתו: ויש להסתפק ביבמה שהיא על היבם באיסור לאו שחכמים אסרו ליבם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' היכי שאי אפשר לחלוץ כגון היכי שנקטעה רגלו מארכובה ולמעלה אם אסרינן אף היכי דלא אפשר בחליצה ותשאר זקוקה ליבם או לא ואף שמצינו בקדושין (דף ל"ח) בתוס' שכתבו דלהכי לא אכלו מצה מחדש דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני אלמא דמשום גזירה זו מדחינן המצוה לגמרי מ"מ אפשר לומר דלעיגון אשה שתהי' עגונה כל ימיה לא גזרו: ולכאורה יש להביא ראיה מהא דפריך ביבמות (דף כ') בלישנא בתרא דאמר רבא דלהכי לא מתייבמין ח"ל משום דר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וא"ל יבוא עשה וידחה ל"ת וה"נ אפשר בחליצה ופריך שם מברייתא דסריס אדם דקתני אם בעלו קנו ומסיק בתיובתא וקשה אמאי לא משני דרבא בהך לישנא נמי אית לי' גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה. והא דקאמר לאו מילתא היא דאמרי היינו משום דמעיקרא הוי סבר רבא דמדאורייתא שרי ליבומי אפילו היכי דאפשר בחליצה משום דעשה דוחה ל"ת והשתא הדר בי' משום דאפשר בחליצה לא דחי מדאורייתא אבל היכי דלא אפשר בחליצה שרי מדאורייתא ואסור מדרבנן גזירה משום ביאה שני' וברייתא דקתני אם בעלו קנו מיירי בדלא אפשר בחליצה דכיון דשרי מדאורייתא להכי קנו ומדלא משני הש"ס הכי מוכח דהיכי דלא אפשר בחליצה הוי שרי ליבומי אף לכתחלה דלא גזרינן בכה"ג לאוסרה איסור עולם ולהכי לא אפשר לאוקמי הברייתא דאם בעלו קנו בדלא אפשר בחליצה דאז הוי שרי אפילו לכתחלה ובמק"א כתבנו ישוב אחר לזה וצ"ע: סימן קעו שאלה יבם ויבמה שנתרצו שניהן לא ליבם ולא לחלוץ וגם לא להנשא לעולם אי שבקינן להו: או דילמא דכייפינן להו לקיים מצות חליצה כמו שכופין על שאר המצות: תשובה מעכ"ת הביא ראי' מהא דתנן בסנהדרין (דף י"ח) דמלך לא חולץ ולא חולצין לאשתו ופירש"י הטעם משום שאסורה להנשא ומזה יצא לו דכל היכא דאסורה להנשא אין כאן מצות חליצה דחליצה אינה אלא רק כמו גט ולדעתי אין ראי' משם כלל דכוונת רש"י דכיון דאסורה להנשא ליבם א"כ אינה עולה ליבום וכל שא"ע ליבום א"ע לחליצה וכן הא דתנן דמלך לא חולץ ולא מיבם הטעם שאינו מיבם הוא משום שאינו עולה לחליצה משום דגנאי הוא שתרוק בפניו ע"כ אינו עולה ליבום וכן פי' הרמב"ם בפהמ"ש: ולישנא דהרמב"ם ז"ל (בה' מלכים) דייק כוותי שכתב וכיון שאין מייבמין לאשתו אין חולצין לה אלא היא בזיקתה לעולם משמע דטעמא דאין חולצין משום דאין מייבמין דקיי"ל כל העולה ליבום כו' ולא שא"צ יבום וחליצה דוודאי הבא עלי' לוקה משום יבמה לשוק דהא לאו איסור ערוה היא אלא דלא אלימא חליצה דידה למפקע הזיקה דיבום לא מצינן וחליצה נמי לא מהני כיון דא"ע ליבום ואפשר דאם חלץ לה מהני לאפקועי זיקתה כמו דמהני בדיעבד חליצה בתוך שלשה חדשים: גם מה שהביא ראי' מהא דפריך בירושלמי ביבמות דלמ"ד חליצה קנין אמאי כה"ג חולץ ליבמתו האיך אומרים לו עבור על ד"ת ואם נימא דיש מצוה בחליצה א"כ בחליצה דל"ש למיגזר ראשונה אטו שניה אמאי אינו מותר גם זה אינו ראי' כלל דלמ"ד חליצה קנין א"כ כשחולץ לאלמנה מן הנשואין הוי כמו מקדש ומקדש אלמנה מן הנשואין עובר בעשה דבתולה מעמיו יקח ואלאו דלא יקח אלמנה דקיחה היינו קדושין וקדושין ג"כ אסורין באיסורי כהונה ומתניתין סתמא קתני אפילו באלמנה מן הנשואין דהוי עשה ול"ת כדדייק ביבמות (דף כ'): גם אין להביא ראי' מהא דתנן (בפ' משילין) ואלו משום רשות לא חולצין ולא מייבמין ופריך בגמרא איבום הא מצוה קעביד ומשני ל"צ דאיכא גדול כו' וא"כ תקשה למ"ד ביבמות (דף ל"ט) דבחליצה קטן וגדול כי הדדי נינהו א"כ אמאי קרי לחליצה רשות א"ו דעיקר חליצה מקרי רשות דאי בעיא שלא להנשא ולא לחלוץ הרשות בידה, דזה אינו דמצינן למימר דמיירי דאיכא גדול ורוצה ליבם או אפילו קטן למ"ד ביאת קטן עדיף מחליצת גדול וא"כ אין על החולץ הזה שום מצוה כלל ולהכי קרי לה רשות אבל באמת חליצה ודאי הוי מצוה (ובריש וסוף פי"ב דיבמות) תנן מצות חליצה וכן בבכורות (דף י"ב) בראשונה היו אומרים מצות יבום קודם למצות חליצה אלמא דקרי לה מצוה וכן חזינן דחיישינן לביטול מצות יבמין (דף י"ח) דאדיבם חד מית אידך ולהכי ב' אחיות שנפלו לפני ב' אחין חולצין אלמא דחליצה הוי מצוה וחיישינן שמא ייבם א' ותיפוק השני' מן המיבם בלא חליצה כלל ואם נימא דחליצה אינה אלא כדי שתהא מותרת להנשא א"כ הדברים קו"ח כיון דאם אין רצונה להנשא הרשות שלא לחלוץ לה כש"כ דמותר האחד לייבם ותיפוק בלא חליצה כשימות השני משום אחות אשה: ועוד ראי' מהא דאמרינן (דף ק"ג) דסנדל של עבודת כוכבים לא תחלוץ ופי' הרשב"א ז"ל בחידושיו הטעם משום דמאיס למצוה וכ"כ התוס' שם ובסוכה (דף ל"ב) ד"ה באשירה ובחולין (דף פ"ט) דאע"ג דלענין כיסוי מותר לכתחילה לכסות אבל בחליצה אסור לכתחילה לחלוץ משום דמאיס אלמא דמקרי מצוה גמורה ולא פטור בעלמא: וכן יש להביא ראי' ממש"כ התוס' בנדה (דף ס"ו) ד"ה כל בטעמא דגבי מנחות בעינן בילה לכתחילה וגבי בית הסתרים לא בעינן אלא שיהא ראוי לביאת מים ולא בעינן ביאת מים אף לכתחילה אע"ג דלענין דיעבד שניהן שוים ותירצו דיש לחלק בין מים שאינן אלא להכשיר דלא הקפידה תורה אלא על טהרת האדם ובין מנחה שהיא גופה מצוה דלהכי בעינן לכתחילה בילה דדבר שאינו מצוה רק מכשיר אם יכול לעשות פעולתו אף חיסר פרט זה למה לן לאצרוכי גם פרט זה אבל דבר שהוא מצוה הי' רצון התורה שיעשנה בשלימות לכתחילה א"כ כיון דגבי חליצה נמי מצינו קריאה דלא מעכב ולכתחילה