עונג יום טוב תקכח

אסורה אם טהורה ולא הוי אלא ספק איסור שמא טמאה היא וכמ"ש רש"י (בדף כ"ח ע"א) ד"ה מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה והכי קאמר קרא אשה זו שמא נטמאה שמא לא נטמאה וקאמר לך דישקנה לברר הספק ואי לא משקה לה אסורה והיינו דווקא בראוי' לשתי' אבל באינה ראוי' לשתי' לא הוי בה רק ספק איסור ככל ספק איסור שבתורה: דז"א דאטו שתיה חוב על הבעל ומצוה דנימא דאיסור דידה תלי' בקיום המצוה דבזמן שהי' ראוי' לקיום מצות שתי' אסורה אף אם היא טהורה עד שתשתה ובזמן שאינה ראוי' לשתי' מותרת אם היא טהורה הלא השתי' ביד הבעל ובידה ואם אמר איני משקה או שהיא אמרה איני שותה שוב אינה שותת ואיך נימא דהשתי' מעכב היתר דידה אם ראוי' לשתות זה לא מצינו אלא גבי מצוה כמו היתר חדש דתליא בהקרבת עומר בזמן שבהמ"ק קיים ובזמן דליכא עומר חדש ניתר בלא עומר אבל לא שייך לומר כן גבי שתי' שהוא רשות להבעל להשקותה או לא ואם איתא דיש בה איסור זונה אם היא טהורה קודם שתי' וודאי דאסורה אף באינה ראוי' לשתות ומדחזינן דקרי לי' הר"מ ספק זונה באינה ראוי' לשתות ש"מ דגם בראוי' לשתות אין בה אלא ספק זונה דלא דמי איסור כהונה לאיסור בעל דדוקא גבי בעל כתב קרא דאסורה באיסור עשה עד שתשתה אף אם טהורה היא ולא לענין כהונה: ומעתה אחרי שנתברר דחלוק דין איסור כהונה בסוטה מדין טומאה לבעל דבבעל הויא וודאי איסור עשה אף אם היא טהורה ובכהונה ליכא אלא ספק איסור א"כ דברי הירושלמי והרמב"ם ז"ל נכונים מאוד במ"ש האי דינא דע"א שהעיד על הטומאה ואח"כ בא עלי' בעלה כהן בעדים לוקה משום זונה ולא נקט אם בא עלי' בעלה ישראל ללקות משום טומאה דהא ע"א אינו נאמן לענין מלקות בכל התורה רק דהירושלמי חידש לן דהיכא דנתחזק עדותו של העד לענין דבר אחר שוב אף שאח"כ אנו דנין לענין מלקות נמי מהני כמו גבי חלב דע"א נאמן באיסורין בספק חלב ספק שומן מהני ללקות אם אכל החלב בעדים וכן גבי נזירות אם שאמר העד שנדר בנזיר ונהג נזירות עפ"י העד שוב לוקה אם שתה יין בעדים והתראה וכ"ז דווקא אם העד עשה פעולה ע"י עדותו ונתחזק עדותו בדבר שהאמינתו תורה שוב מהני אף כשאנו באין לדין לענין מלקות וא"כ באיסור טומאה לגבי בעל שאמר העד שהיא טמאה לא אהני לן האי עד מידי ולא נתחזק שום איסור על ידו דבלא"ה היתה אסורה על הבעל באיסור עשה אף אם היא טהורה ואי משום דנתחזק עדותו לענין שמונעין אותה מלשתות זה לא מיקרי איתחזק עדותו דאם לא הי' רוצה הבעל להשקותה לא הי' משקה אותה גם בלתי עדותו ואנן בעינן שיחול על איזה דבר קביעות איסור מחמת עדותו אז מועיל אח"כ עדותו אף כשאנו באין לדין אח"כ לענין מלקות אבל בזה לא נעשה שום קביעות איסור ע"י דבלא"ה היתה אסורה לבעל באיסור עשה אף אם היא טהורה מאי אמרת דנ"מ לענין מלקות אם יבוא עלי' בעלה ז"א הא לענין מלקות אין ע"א נאמן כלל ואנן בעינן קביעות איסור ע"י עדותו לדבר שהאמינה אותו התורה ואז מועיל גם לענין מלקות אבל הכא לא הי' קביעות איסור לענין שום דבר להכי כשבא עלי' בעלה אח"כ אינו לוקה משא"כ כשבעלה כהן דאז כשהעיד הע"א שנטמאה נעשה קביעות איסור ע"י עדותו דקודם שהעיד היתה רק ספק זונה ואם יגרשנה בעלה או ימות הויא רק ספק זונה כמ"ש בשם הרמב"ם ז"ל וע"י עדותו נעשה קביעות איסור זונה בה שאם יגרשנה תהא אסורה לכהן והוולדות יהיו חללים בודאי וכיון שהי' קביעות איסור ע"י העד שוב לוקה עלי' הבעל אם הוא כהן כמו גבי ספק חלב ספק שומן שנקבע האיסור ע"י העד ומהני אח"כ לא יחיובי עליו כרת וכ"ז הוא דווקא בבעלה כהן אבל בבעלה ישראל אינו לוקה משום טומאה דבישראל לא באה שום קביעות איסור ע"י העד דגם קודם שהעיד היתה אסורה באיסור עשה אף אם טהורה היא כמ"ש התוס' וזה ברור הנה נתבאר דגם הר"מ ז"ל סובר דלוקין על לאו דטומאה בסוטה וודאי ולא הוי לאו שבכללות: סימן קעג ע"ד אשר כתב אלי הרב הגדול ש"ב מ' דובער אבד"ק גורא בעסק יבמה שהיא אינה שומעת כ"א אחרי שאגת קול גדול אזי היא שומעת מעט וגם היא ערלת שפתים ואינה יכולה לדבר כשאר ב"א וקשה להבין חיתוך דיבורה ודעתה נוטה אל הטיפשות שאינה יודעת ענין חליצה: ובעניני העולם מבחנת לקנות דברים מן השוק ולעשות מה שאומרין לה על הן הן ועל לאו לאו: תשובה הנה במה שנסתפק אם יש לה דין שוטה לכאורה אינו ענין לכאן דממ"נ אם יש לה דין שוטה הרי אין קידושי' קדושין כלל ואין לה שום חשש וביבמות (דף ק"י) אמרינן ברומיא דפריך אמתני' דשתי חרשות חליצתה של א' מהן פוטרת צרתה ממתני' דחרשת שחלצה חליצתה פסולה ומשני רבה כאן בפקחת ואח"כ נתחרשת כאן בחרשת מעיקרא חרשת מעיקרא כי היכי דעל הכי נפיק פקחת ואח"כ נתחרשה לא דמעכבא בה קריאה עיי"ש ואף דהתם איתותב רבה ומסקינן דבחרשת מעיקרא נמי לא חולצת ולא אמרינן כי היכי דעל הכי נפיק. התם מטעם קריאה הוא כיון דמיירי בחרשת גמורה שאינה מדברת כלל ואינה ראויה לקריאה לא שייך לומר כי היכי דעל כו' דהא קידושין לא בעי דיבור אבל לענין שוטה דפסולה מחמת דעת בזה אמרינן שפיר כי היכי דעל כו' א"כ אם נחזיקנה לשוטה אין כאן חשש כלל אבל באמת כבר ביאר המהרי"ט בתשובה דהפתי שאינו מבין עניני העולם כשאר ב"א ואינו עושה דברי שטות הרי הוא כפקח גמור במאי דמסברא