עונג יום טוב תקכז

פנוי' ובלאו דסוטה לא חייב רחמנא בלא קדושין כמו דלא חייב במחזיר גרושתו: ומעתה לפי מה שנתבאר דלאו דסוטה איכא אף בלא נתגרשה דלא כדעת הר"מ שהביא הכ"מ ודאי דקשה על דברי הר"מ ז"ל (בה' א"ב) דשביק מלקות דלאו דטומאה ונקיט לאו דזונה אחרי שכתב בעצמו (בה' גירושין) דלקי אלאו דטומאה ולא הוי לאו שבכללות: ונראה לי ליישב דברי הר"מ ז"ל באופן אחר דודאי גם הוא סובר שלוקין אלאו דסוטה ומה שכתב (בה' א"ב) שלוקין משום זונה אם הוא כהן וכדברי הירושלמי הנ"ל דמשמע דבישראל ליכא מלקות הוא מטעם אחר דהנה התוס' בסוטה (דף כ"ח) ד"ה מה ת"ל כתבו וז"ל וא"ת וכי אצטריך קרא למעוטי ספיקא י"ל הכתוב אוסרה קודם שתי' כאלו היא וודאי אע"ג דליכא מלקות כדמוכח בפ"ק מיהו לאו הבא מכלל עשה איכא ואפילו אם היא טהורה נענש בב"ד של מעלה אם בא עלי' כמו על חייבי עשה ולא כשאר ספיקות כגון ספק חלב ספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן אעפ"י דצריך כפרה וסליחה מיהו לא חמיר כחייבי עשה עכ"ל מבואר מדבריהם דבסוטה כ"ז שלא שתתה אף אם טהורה היא בעלה קאי עלה בעשה: מיהו כ"ז גבי בעלה אבל לענין כהונה ותרומה אם טהורה היא נראה דליכא בה עשה ואינה אסורה רק מספק שמא נטמאת אבל אי הוי ידעינן שלא נטמאת ליכא איסור עשה גבה ואע"ג דמרבינן שם מתלתא ונטמאה תרומה וכהן לר' ישמעאל ור"ע מ"מ האי ונטמאה היינו נבעלה כדקאמר (ביבמות י"א) דפריך מ"ש סוטה וודאי דכתיב בה טומאה סוטה ספק נמי הא כתיב בה טומאה דתני כו' אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ומשני מאי נסתרה נבעלה כו' עיי"ש ברש"י ותוס' הרי דטומאה דכתיב בקרא אנבעלה קאי אבל בסתירה אם טהורה היא ליכא עשה גבי תרומה וכהונה. ורק גבי בעל איכא עשה כיון דכתיב והביא האיש את אשתו ממילא ידעינן דמחויב להשקותה ואם לא השקה אותה איכא לאו הבא מכלל עשה אף אם טהורה היא אבל לתרומה וכהונה ליכא עשה אלא אם נטמאה וודאי אבל אם לא ידעינן אם נטמאה אסורה רק מספק והא דאצטריך קרא לזה אע"ג דבלא"ה הוי ידעינן דמספיקא אסורה ככל ספק איסור כבר כתבו התוס' (שם דף כ"ט) כי היכי דלא נימא דמוקמינן איתתא אחזקה לענין כהונה ותרומה להכי איצטרך קרא דכמו דלא מוקמינן אחזקה לגבי בעל משום דרגלים לדבר מהסתירה מרע לחזקה ה"נ לא מוקמינן אחזקה לגבי תרומה וכהונה: וכן מתפרש דברי הגמרא שם (דף כ"ט) דקאמר וכ"ת כהונה לא תבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה היינו שעשה בה ספק כוודאי דחוששין לספק ואוסרין כוודאי ולא מוקמינן אחזקה דהיתרא דכיון שעשה הכתוב ספק זונה כוודאי לגבי בעל ולא מוקמינן אחזקה ממילא לענין כהונה ותרומה נמי לא מוקמינן אחזקה וכ"ז משום דמספקינן שמא טמאה היא אבל אם באמת טהורה היא ליכא בה איסור עשה: גם יש להביא ראי' לזה מהא דאמר בירושלמי דתרומה וכהונה לא צריך קרא משום דכיון דחזינן דרגלים לדבר מרע החזקה גבי בעל ממילא גבי תרומה נמי אסורה מספק ומוקמינן שם קרא ליבם משום דאי לאו קרא לא הוי ידעינן כלל שנתפס איסור מכח זנותה על היבם: ומזה ראי' ג"כ למ"ש דבתרומה וכהונה ליכא איסור עשה אם היא טהורה דאי ס"ד דהא דדרשינן ונטמאה אתרומה וכהונה היינו דאיכא איסור עשה כ"ז שלא שתתה אף אם היא טהורה א"כ אמאי לא מוקי הירושלמי קרא אתרומה דהא וודאי אצטריך קרא מיוחד לתרומה וכהונה לאסור בעשה אף אם טהורה היא דכיון דחידוש הוא שיש בה איסור אף אם היא טהורה ליכא למילף תרומה וכהונה מבעל ובעי קרא מיוחד לתרומה ומדמקשה הירושלמי אמאי צריך קרא לתרומה ומוקי לה איבם ע"כ דפשיטא להירושלמי דאין סברא כלל לאסור לתרומה אם היא טהורה דדוקא גבי בעל שקינא לה ונסתרה אסורה עליו אף אם טהורה היא אבל לתרומה אינה אסורה אלא מספק שמא טמאה היא ושפיר פריך דלזה לא צריך קרא כיון דגלי קרא גבי בעל דמספק אסורה ולא מוקמינן אחזקה דרגלים לדבר מרע החזקה ה"ה לתרומה אסורה מספק והוצרך לאוקמי קרא איבם: והכי נמי יש להביא ראי' מהא דאמר בברייתא (יבמות ס"א) רבי מתיא בן חרש אומר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עלי' בדרך עשאה זונה ורבנן פליגי עליו ואם נימא דגם לענין כהונה מקרי איסור וודאי אף אם טהורה היא א"כ היכי קאמר ר"מ בן חרש דעשאה זונה הא כבר היא זונה משעת סתירה ועכשיו אינה יכולה לשתות אחר שבא עלי' דכיון שאין הבעל מנוקה מעון אין המים בודקין אותה כמ"ש התוס' והרשב"א ביבמות (דף פ"ה) עיי"ש לענין הך מילתא דבא עלי' בעלה בדרך. א"כ לענין מאי אמר דעשאה זונה מחמת שבא עלי' בדרך הא כבר היא זונה ורבנן נמי אמאי פליגי עלי' ואין לאמר דנ"מ לענין מלקות דמחמת הסתירה היא בעשה לחוד ואם בא עלי' בעלה בדרך איכא מלקות מחמת ביאתו משום זונה אם תנשא אח"כ לכהן דז"א דהא קי"ל דאין איסור חע"א ואם אסורה מחמת הסתירה לכהונה בעשה כשנבעלה אח"כ לבעל לא אתי איסור לאו הבא מכח ביאת הבעל וחייל אאיסור עשה שעלי' מכח סתירת הבועל א"ו כמ"ש דמחמת סתירת הבועל הויא רק בספק זונה וכיון דהוי' רק ספק זונה שפיר לקי עלה כהן משום זונה כשבא עלי' בעלה בדרך דמ"מ הוי' זונה, או שנטמאה מהבועל ואם לא נטמאה והיתה טהורה עד שבא עלי' הבעל נעשית זונה מחמת שבא עלי' בעלה לר"מ בן חרש: ונראה לי להביא ראי' לדברינו מדברי הרמב"ם ז"ל כן דבאיסור כהונה הויא ספק איסור קודם שתשתה ולא איסור וודאי זונה שכתב (בפי"ח מה' אסורי ביאה הי"ב) וז"ל כל אשה שקינא לה בעלה ונסתרה ולא שתת מי סוטה אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה בין שלא רצתה לשתות בין שלא רצה להשקותה בין שהיתה עדות שמונעה מלשתות כו' הואיל ולא שתת מכל מקום הרי זו אסורה לכהונה מספק עכ"ל הרי דסוטה שלא שתת אסורה רק מספק ואלו (בפ"ב מה' סוטה) כתב בנשים שאינן שותות שאסורות לבעליהם לעולם ולא כתב שאסורה מספק כמ"ש גבי איסור כהונה ומזה משמע דסובר כדעת התוס' דסוטה לבעלה קודם שתי' יש בה איסור. וודאי ולכהן יש בה רק איסור ספק ואין לומר דלעולם דגבי כהונה נמי איכא עשה אף אם היא טהורה קודם שתשתה כמו גבי בעל מיהו היינו דווקא כ"ז שראוי' לשתי' אבל אם באו עדים שמנעוה מלשתות או שאמר הבעל שאינו רוצה להשקותה דשוב אינה שותה או שאינו מנוקה מעון דלאו בת שתי' אינה