עונג יום טוב תקכב

רגלים לדבר אינו עושה אלא ספק מגע דבלא"ה לא הוי אפילו ספק מגע דמסתמא לא נחשדו על עריות. א"כ י"ל דמהכא גופא ילפינן שעשה הכתוב ספק כוודאי מדלא מוקמינן לה אחזקה ברה"י ש"מ שהוא וודאי טומאה וכיון שהוא ודאי לא מוקמינן לה אחזקה דהא דמוקמינן אחזקה לא משום דהחזקה מכרעת את הספק לברר את הדבר המסתפק לן איך הי' המעשה אלא דגלי לן קרא שלא ניחוש לספק בדבר שיש לנו חזקה דמעיקרא כמו שיבואר אי"ה לקמן וכ"ז בדבר שהספק אינו אוסרו בוודאי אלא מטעם ספק לחוד אבל בטומאה ברה"י עשה הכתוב ספק כוודאי היינו דכל דבר שמסתפק לן ברה"י הוא טמא בוודאי וגזה"כ הוא שהספק מתהפך לוודאי טומאה [ע"ד שמצינו בקדשים שהיסח הדעת בעלמא הוי פסול טומאה אף שלא נגע בשום דבר] א"כ לא שייך לילך בתר חזקה דהא גם החזקה אינה מבררת המעשה רק שלא הצריכה תורה לחוש לספק היכא דאיכא חזקה ונהגינן בי' מנהג שנהג בו עד השתא אם לטהר אם לטמא וזהו דווקא בדבר שהספק אינו מתהפך לוודאי איסור אבל בספק טומאה ברה"י שהספק מהפכו לוודאי איסור לא אזלינן בתר חזקה: ובזה הי' אפשר לפרש מה שהקשו התוס' בחולין (דף יו"ד) דאמרינן שם דילפינן דאזלינן בתר חזקה מדכתיב והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא ודלמא אדנפק ואתא בצר לי' שיעוריה אלא ש"מ דאזלינן בתר חזקה והקשו התוס' דילמא הכא טמא משום דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא ותירצו דמיירי מסתמא אפילו אם היו שם הרבה ב"א דהוי רה"ר. ותירוצם תמוה לי דהא בגמרא שם מסיק תניא דלא כראב"י משום דילפינן מקרא דוהסגיר את הבית מ"מ אפילו הלך לתוך ביתו והסגיר ומוכח מזה דלא מיירי קרא ביצא דרך אחוריו דהא הלך לתוך ביתו והסגיר נמי הוי הסגר ודחיק לאוקמי דמיירי בקיימא דרי דגברא וטפי הו"ל לאוקמי דמיירי שלא היו שם ב"א והוי רה"י ולהכי הוי הסגר מעליא דספק טומאה ברה"י טמא ומנ"ל דאזלינן בתר חזקה וקיימא דרי דגברא הוי אוקימתא רחוקה יותר מלאוקמי שלא היו שם ב"א בשעת הסגר או בשעת ביאת הטהור לבית אבל לפמש"כ דהא דספק טומאה ברה"י הוי וודאי טומאה לא ילפינן אלא מהא דלא מוקמינן סוטה אחזקת טהרה ומזה הוא דידעינן שהספק מתהפך לוודאי א"כ כל כמה דלא ידעינן דאזלינן בתר חזקה לא ידעינן נמי דספק טומאה ברה"י טמא וודאי ואמאי הבא אל הבית טמא וודאי ולקמן יבואר עוד מה שיש לעיין בזה: מיהו קשה טובא דא"כ תקשה לרבא בחולין (דף ט') דאמר שם אביי ולא שני לן בין איסורא לסכנתא והא אלו ספק טומאה ברה"ר טהור ואלו ספק מים מגולין אסורין וא"ל רבא התם הלכתא גמירא לה מסוטה ע"ש בתוס' ורשב"א בחי' דלרבא באיסור לא אזלינן בתר חזקה כה"ג דמים מגולין או סוטה שקרוב הדבר שנתחדש בו מקרה או טומאה ורק בטומאה הלכתא גמירא לה דברה"ר טהור היכא דאיכא חזקה ולאפוקי מאביי דאיהו סובר דהיכא דאיכא חזקה מדינא טהור ברה"ר והא דילפינן מסוטה היינו לטהר אף היכא דליכא חזקה ורבא סובר דגם היכא דאיכא חזקה מסוטה הוצרכנו ללמוד ובאיסורין אסור כה"ג כמו במים מגולין לא אזלינן בתר חזקה א"כ לרבא לא מוכח מידי שעשה ספק כוודאי בסוטה דהא גם באיסורין כה"ג לא אזלינן בתר חזקה ולהכי אסורה עד שתשתה ומנ"ל דספק טומאה ברה"י הוי טומאה וודאית: ועוד דבעיקר הדבר שכתבו התוס' בסוטה דסוטה יש לה חזקת היתר והא דילפינן לטהר ברה"ר היינו דלא נימא דדמי לרה"י קשה טובא דהא אמרינן בדוכתי טובא דספק טומאה ברה"ר טהור אפילו בלא חזקה וכמו שהוכיחו בעצמם בחולין ובנדה דר"ש מטהר ברה"ר גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר אע"ג דליכא חזקה דהא איכא נגד חזקת מקוה חזקת טומאה דגברא ואף רבנן לא פליגי אלא משום דהוי תרתי לריעותא וכוודאי טומאה דמי וכן אמרינן בחולין (דף פ"ו) אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר והיינו דלר"מ דמסמיך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא מטהר בתינוק משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול וגמרינן מסוטה לטהר אלמא מה דגמרינן מסוטה לטהר אף בלא חזקה נמי טהור דהא התם ע"י החזקה נעשה פלגא ופלגא ואם נימא דגבי סוטה איכא חזקה דטהרה א"כ מנ"ל לטהר גבי טומאה ברה"ר או בדבר שאין בו דעת לשאול אף בלא חזקת טהרה: וראיתי להגאון בעל ש"ש שכ' דלטהר ברה"ר בלא חזקה דטהרה מבועל ילפינן דטהור ברה"ר אף דלגבי בועל ליכא חזקה דטהרה כלל דאימת הו"ל חזקת טהרה לגבי': ולענ"ד ז"א דמבועל ליכא ראיה כלל דברה"ר טהור בלא חזקה דאף אם נימא דברה"ר לא מטהרינן בלא חזקה, מ"מ גבי בועל מטהרינן אע"ג דליכא גבי' חזקה דהא איסורא דבועל בבעל תליא דהא באונס דשריא לבעל שריא נמי לבועל כדאמרינן בכתובות (דף ט') התם אונס הואי ושריא לבעל שריא נמי לבועל א"כ כיון דלבעל שריא ברה"ר משום חזקה לבועל נמי שריא אף דלגבי' ליכא חזקה כלל וזהו פשוט וא"כ קשה מנ"ל דברה"ר טהור אף בלא חזקת טהרה מיהו לרבא א"ש כיון דסובר דלא אזלינן בתר חזקה היכא דאתרע כמו במים מגולין וה"נ ברה"ר לא בעינן לאוקמי אחזקה אי לאו דילפינן מסוטה וכמ"ש הרשב"א ז"ל וכיון דגלי קרא דאזלינן בתר חזקה אע"ג דבאיסור כה"ג אסור א"כ ה"ה בלא חזקה נמי טהור אבל לאביי דסובר דבאיסור נמי אזלינן בתר חזקה כה"ג ומים מגולין שאני דחמירא סכנתא ועיקר ילפותא דסוטה הוא לטהר בלא חזקה א"כ קשה מנ"ל דברה"ר טהור בלא חזקת היתר הא בסוטה הוה חזקה: ונ"ל דכיון דגלי קרא דברה"י ספיקו טמא והוי וודאי טומאה בספק מגע כל היכא דמסתפק לן אין אנו יכולין להחזיקו בספק טומאה אלא שמספק טומאה נעשה וודאי טומאה א"כ כיון דברה"ר טהור היכא דאיכא חזקה ממילא ידעינן דאף היכא דליכא חזקה נמי טהור דא"א לומר דהיכא דליכא חזקה הוי ספק טומאה דהא מספק הוי וודאי טומאה וא"כ חזקה נמי לא מהני דהא כבר כתבנו דחזקה לא מהני אלא היכא דהספק אינו מתהפך לודאי אבל היכא דהספק מתהפך לוודאי לא מהני חזקה משום דחזקה אינה מכרעת את המעשה רק דגלי קרא דלא נחוש לספיקא ונחזיק הדבר כמו שהי' עד עכשיו