עונג יום טוב תקיט

איסור זונה כמו אשת ישראל שנאנסה שאסורה לכהונה משום זונה ורק לכהן זה שנשאת לו בהיתר אין כח לביאה זו לשויא כזונה וכיון שכן דגם גבי בעל איכא לפלוגי בין נבעלה תחתיו לבין נבעלה קודם הנשואין וא"כ וודאי דאיכא למימר דמה שמצינו שהאשה מוזהרת עליו הוא דוקא אם היא זונה קודם הקידושין אבל אם לא נעשית זונה עד אחר הקידושין אז אינה מוזהרת ושפיר כתב הר"א ממיץ ז"ל שלא מצינו זונה שתהא אסורה להנשא לכהן היינו אם לא עברה אלאו דלא יקחו כגון שנאנסה אחר הקידושין שאז ליכא אלא לאו דלא יחלל דלאו גבי דידיה כתיב ומיושב בזה מה שהקשה הנוב"י במה"ת (סימן כ"ג) על הר"א ממיץ ז"ל מהא דאמר ביבמות מתיב רבא מניין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו וכו' אלא לאו בנשאת לאחד מעידי' וקאמרה ברי לי עיי"ש והא דמוקי לה באמרה ברי לי משום דאל"כ היא גופא באיסור זונה קאי. ולדברי הר"א ממיץ ז"ל אין עלי' שום איסור ולמה צריך שתאמר ברי לי די במה שנשאת לאחד מעידי' עיי"ש אבל לפמ"ש א"ש דהתם כיון דביאת האונס הי' קודם נשואי הכהן דהא קדושי הכהן לא תפסי כ"ז שבעלה הראשון חי מודה הר"א ממיץ ז"ל שגם היא מוזהרת ולהכי הוצרך לאמר דקאמרה ברי לי: אלא שלפי דברינו בשיטת הר"א ממיץ ז"ל אשת כהן שאמרה טמאה אני לך ברצון מעובד כוכבים ועבד תהא אסורה לבעלה דהא ברצון שויא אנפשה חד"א משום איסור סוטה לבעלה והוה איסור השוה בכל וגם היא מוזהרת ואפילו אם נימא דגם הר"א סובר הך סברא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' רק שכתב הך טעמא שהיא אינה מוזהרת להתיר אפי' בטמאה אני לך לעובד כוכבים דלא מהני בזה עקירת קידושין כמ"ש הר"נ ז"ל שם בנדרים אבל גם הוא מודה דאפקעינהו רבנן לקידושין מ"מ הכא בטא"ל ברצון לעובד כוכבים אם נפקיע הקידושין הרי אסורה משום זונה דהכא הוי זנות שקודם קידושין כיון דקדושין הראשונים נתבטלו ובביאת זנות דקודם קידושין וודאי דמוזהרת מלא יקחו ודו"ק ובמק"א הארכנו עוד בזה: כתב הרשב"א ז"ל בתשובה (סימן אלף רל"א) בהא דיבמות (דף נ"ט) דאמר שם רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ופריך מהא דתניא ולו תהי' לאשה פרט לאלמנה לכה"ג אילימא בכדרכה תיפוק לי' דהוי לי' בעולה אלא לאו שלא כדרכה ולא נאסרה על הכה"ג אלא משום אלמנה ולא משום בעולה ומשני רב דאמר כר"א ופריך אי ר"א האמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה וא"כ אסורה אפילו לכהן הדיוט וכתב הרשב"א ז"ל דהוי מצי לשנויי שבא עלי' באונס דכל באונס לא הוי זונה ע"כ והיינו כלישנא בתרא דרבה והקשה המל"מ מסוגיא דיבמות (דף ס') דאמר שם בטעמא דר"א ב"י דאמר דבאנוסת חבירו ומפותת חבירו הוולד חלל משום דסובר כר"א דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה הרי דגם באנוסת חבירו מקריא זונה לר"א ועוד הקשה המל"מ דהא טעמא של הרשב"א ז"ל דכתב דהוי מצי לאוקמי ברייתא דלו תהי' לאשה באונס הוא כרבה דסובר בלישנא בתרא דכל באונס לא מיקרי זונה כדמשמע מלשונו והא התוס' כתבו שם דהא דאמר רבה בלישנא בתרא דבאונס לא מיקרי זונה הוא רק בא"א אבל בשארי פסולי כהונה מודה רבה דגם באונס מיקרי זונה עי"ש (בדף מ"ו) ד"ה מאי ומשנה שלימה שנינו בכתובות (דף י"ד) מעשה בתינוקות שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר ריב"ן אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה כו' אלמא דבאונס נמי מיפסלא מכהונה והנה גם בחידושי הרמב"ן ז"ל ליבמות ראיתי שהקשה קושית הרשב"א אהא דפריך ת"ל דהוי זונה מאי קשיא לי' דילמא רב סובר כרבה דבאונס לא מיקרי זונה וקשה גם על הרמב"ן ז"ל כנ"ל [ועי' בשער המלך]: ונראה לי ליישב דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל דודאי אפשר לאמר דלרבה דאמר באונס לא מקרי זונה גם בשארי פסולי כהונה לא מיקרי זונה לדידי' ומתניתין דתינוקת שירדה למלאות מים מן העין דחששו לה הוא משום דאמרינן (בכתובות נ"א) דאבוה דשמואל סובר אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה משום דחיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון ואונס דכתב רחמנא משכחת כגון שצווחה מתחילה ועד סוף ורבא מסיק דתחילתה באונס שריא אפילו נתרצית לבסוף מ"ט יצרא אלבשה. ואנן קי"ל כרבא ונראה דזה דווקא בא"א אמרינן דיצרא אלבשה ומותרת דכמו שכתב המהרי"ק בתשובה דא"א שזינתה שסבורה שמותר לזנות אסורה לבעלה ואף שהיתה שוגגת ושוגגת אינה נאסרה על בעלה כדאמרינן גבי שנים שהכניסו לחופה והוחלפו של זה בזו ה"מ שוגג שהיתה סבורה שזה בעלה אבל שוגגת כי האי שהיתה סבורה שמותר לזנות אסורה דגבי סוטה לא כתיב ומעלה מעל בד' אלא ומעלה מעל באישה שברצונה זינתה תחתיו ואף דלענין קרבן הויא שוגגת מ"מ איסור לבעלה מזידה היא ונאסרה עליו אף אנו נאמר לענין תחילתה באונס וסופה ברצון דשריא לבעלה משום דיצרא אלבשה היינו לענין בעלה דווקא מיקרי אונס כמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ' כ"ד מה' אישות ה' י"ט) אשה שתחילתה באונס וסופה ברצון דפטורה מכלום שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותו לרצות עכ"ל וכמו שפטורה מעונש מפני שאין בידה שלא להתרצות ה"נ לא מקרי מעל גבי אישה דתחילתה באונס ובסוף אין בידה שלא להתרצות אבל גבי ביאת זנות דפסולי כהונה אף דאמרינן דבאונס לא מיקרי זונה מ"מ כשסופה ברצון מקריא זונה דמ"מ נטמא גופה בביאת זנות דרצון ורק לענין בעלה לא מיקרי רצון לרבא) דלא קרינן בה מעלה מעל באישה משום שלא הי' בידה שלא להתרצות כמ"ש הר"מ ז"ל אבל לענין דברים שגופה נפסל מכהונה ע"י ביאה זו אם היתה ברצון הא נמי מקרי רצון: ולפ"ז י"ל שפיר דלרבה בלישנא בתרא אונס לא מיקרי זונה בפנוי הבא על הפנויה לר"א וה"ה בשאר פסולי כהונה ולא תקשה ממתניתין דתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה דאמר ריב"ן אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה תנשא הא לאו הכי חיישינן שמא פסול הי' אע"ג דאונס הי' מ"מ חיישינן שמא נתרצית לבסוף ותחילתה באונס וסופה ברצון מיפסלא מכהונה. וכן הא דאמר ראב"י דאנוסת עצמו הוולד חלל דמפרש הש"ס דסובר כר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה