עונג יום טוב תקיז

דחיישינן דמשקר שלא מחמת חשש זנות רוצה לגרשה רק מחמת שנתן עיניו באחרת והרי זה ממש דברי הרמ"א שהביא היש חולקין דלאחר תקנת רגמ"ה כופין אותו ומבוארין דבריו בדברי המרדכי ובחנם תמהו עליו האחרונים ז"ל: ומעתה כיון שעשינו סמוכים לדברי הרמ"א ז"ל הרי מצאנו קצת מקום להקל בנ"ד ועוד שהרי ביארנו שאף הרשב"א ז"ל שמחמיר אם הבעל אומר שמאמינה בדוקא נקט באשת ישראל שהיא פשעה בזנות תחת בעלה אבל באשת כהן שאמרה שנאנסה תחת בעלה מודה דאחר חר"ג אף אם אומר שמאמין לדבריה א"צ לגרשה ונ"ד אף שזינתה ברצון קודם הנשואין מ"מ כיון שהיה קודם הנשואין לא הפסידה בזה זכותה ולבטל תקנת חכמים שאינה נאסרת על בעלה ע"י אמירת והאמנת בעלה כמ"ש לעיל כ"ז בדברים של טעם בעזה"י: וחכם אחד רצה לאמר עצה טובה באשת כהן שאמרה שנאנסה תחת בעלה שיתן גט ע"י שליח ויבטל שלא בפניו בפחות משנים דקי"ל דלא הוה ביטול כדאיתא בשו"ע אה"ע (ס' קמ"א ס"ק ס') וכתבו התוס' בגיטין (דף ל"ב) ד"ה ור"נ דהטעם דביטול פחות משנים לא הוי ביטול משום מה כח ב"ד יפה אבל מדאורייתא מהני אפילו שלא בפני שנים וכיון דהוה רק מדרבנן ע"כ דהטעם דאפקינהו רבנן לקדושין מיני' כדאמר התם לרשב"ג דאמר ביטלו אינו מבוטל וכיון דפקע קדושין למפרע לא איכפת לן בזנות דידה אם נבעלה לכשר ואף שהתוס' הקשו שם דא"כ יחפה על בת אחותו ויכולים ממזרים לטהר אלמא דלא ניחא להו בהאי תקנתא היינו משום תקנת פרוצות אין לעשות מעשה שיפקיעו רבנן הקדושין אבל משום תקנת בנות ישראל הכשרות שמסתפק לן אם נאנסה או לא עדיפא האי תקנתא כדי שלא תצא מתחת בעלה: אולם הרמב"ן ז"ל בחידושיו לכתובות רפ"ק תירץ שם אקושיא דיכול לחפות על בת אחותו ויבטל שלא בפניו ויפקעו הקדושין עפ"י תקנת חכמים וע"ז תירץ כיון שאין דעתו לחזור לו אלא משום שיפקיעו הקידושין הוא עושה אין הגט בטל שאין תנאי זה וביטול כלום עכ"ל וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שהביטול יהא רק להפקיע הקידושין לא הוי ביטול ואף שדברי הרמב"ן ז"ל לכאורה תמוהין דמאי איכפת לן שאינו רוצה שתהיה אשתו עוד ומבטל כדי שיפקיעו חכמים הקדושין סוף סוף הוא מבטל בלב שלם ואינו רוצה שיהא גט וממילא פקעו הקידושין ונראה לי דדברי הרשב"א ז"ל נכונים דהטעם דמהני ביטול אמרינן (בפ' השולח ובפ' האומר) משום דאתי דיבור ומבטל דיבור. ודיבור הביטול מבטל דיבור הגט א"כ בעינן שיהא דיבור הביטול שירצה באמת שתהיה אשתו שאז הוא היפך דיבור הגט שבדיבור נתינת הגט רצה לגרשה ובדיבור הביטול רוצה שתהא אשתו ותחזור אליו אבל אם גם עכשיו רוצה שלא תהיה אשתו עוד אין כח בדיבור זה לבטל דיבור הגט כיון שגם עכשיו אין רוצה שתהיה אשתו: ויותר היה נראה לי לאמר דהביטול היה מועיל כיון שמ"מ רוצה שיתבטל הגט אבל הגט אינו מועיל אם יכתוב ובלבו לבטלו למחר דהא אינו נכתב לשם גירושין וכותב לכתחילה רק ע"מ שיבטלו אח"כ א"כ אינו כותבו לשם גירושין כלל וכשירצה לחפות על ב"א ליתן גט ויבטלנו שלא בפניו לא תפטר מקטלא דהא יבינו ב"ד שעשה הגט ע"מ לבטלו וזה כל פרי מגמתו בשעה שכתב הגט וכל כה"ג לא הוי גיטא ודמי להא דאמרינן ביבמות (ד' ל"א) גבי מפני מה לא תיקנו זמן בקדושין דהיכי לינחה לינחה גבי דידה זימנין דמחקה ליה ופריך א"ה בגירושין נמי נימא הכי ומשני התם להצלה דידה קאתי הכא לחובה דידה קאתי ופרש"י ז"ל דגבי גירושין כיון דלהצלה דידה אתאי לא מחקה ליה דכי אתי סהדי שזינתה אי לא מייתי סהדי דאיגרשה מקמי הכי מוקמינן לה בחזקת א"א ולהכי לא תמחוק הזמן דאי תמחוק הזמן קטלינן לה ואי לא תיקון רבנן זמן הוי מצי לאחפויי ומספיקא לא קטלינן לה אבל השתא דתיקון רבנן זמן אי לא מייתי לה מוקמינן לה אחזקה וקטלי לה וה"נ אפשר לאמר כיון שיראו הב"ד ששלח לה גט וביטלו שלא בפניו חיישינן שמא היה כוונתו מתחילה לזה ונכתב הגט רק ע"מ לבטלו ולא הוי גט כלל. ועוד דאפילו אם נימא דהאי ריעותא דביטול הגט לא דמי לריעותא דמחיקת הזמן. מ"מ כיון שיש ספק לב"ד אם הגט נכתב לגרשה באמת או שנכתב רק כדי לבטלו מוקמינן לה אחזקת א"א שלא נתגרשה עדיין ודווקא אם לא הי' תקנת חכמים לכתוב זמן והיא מביאה לפנינו גט בלא זמן לא קטלינן כמ"ש רש"י ז"ל משום דכיון דודאי נתגרשה רק שיש ספק אימת הי' הגירושין לא מוקמינן לה אחזקת א"א כמ"ש התוס' בגיטין (י"ד) ד"ה משום דהרי היא גרושה לפנינו וגם יש לה חזקת צדקת והיינו דדמי לתרתי לריעותא דיש לה חזקת צדיקת וחזקת א"א איתרע דהרי היא גרושה לפנינו ודמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דטמא וודאי ולא מוקמינן אחזקת שלימה משום דאיכא תרתי לריעותא חזקת טומאה והרי היא חסר לפניך [וכן מצאתי בפ"י שפירש כוונת התוס' כן] אבל היכא דאיכא ספק אם נתגרשה כלל מוקמינן לה אחזקת א"א וקטלינן לה ואין לומר דמוקמינן לה אחזקת צדקת, דז"א דחזקת צדקת וודאי דאיתרע דאפילו אי זינתה פנוי' נמי עבדא איסורא ולא מהני חזקת צדקת אלא לאיצטרופי לתרתי לריעותא אבל משום חזקת צדקת לחוד לא פטרינן לה מקטלא וכן מצאתי להפ"י שכתב כן: ויש להביא ראי' לזה דהא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי כשר אעפ"י שאין עליו עדי חתימה ותנשא לכתחילה וקשה אמאי הא יכולה לכתוב גט בלא עדי חתימה ותאמר שנתגרשה וע"מ הלכו להם למדה"י ומספיקא לא מיקטלא דנוקי אותה בחזקת צדיקת ואמאי הגט כשר לכתחילה יותר מגט שאין בו זמן א"ו אם הגט בלא זמן לא קטלינן לה כיון דהיא וודאי גרושה לפנינו רק שאנו מסופקין בזמן הגט אבל אם יש ספק אם נתגרשה כלל והיא בעצמה כתבה הגט קטלינן לה ולא מוקמינן לה בחזקת צדיקת כיון דבין כך ובין כך עבדא איסורא ואדרבה מוקמינן לה בחזקת א"א וה"נ אם יתן גט לבת אחותו ויבטל כיון דיש ספק שמא עיקר כתיבת הגט הי' ע"מ לבטלו ויעקרו חכמים הקדושין קטלינן לה דמוקמינן לה אחזקת א"א: ואף דאם כתב הגט והי' מסופק אם יגרשה בגט זה או יתפייס ולא יגרשנה כלל מיקרי שפיר לשמה כדמשמע בגיטין (דף כ"ז) דקתני יתר על כן היו לו שתי נשים וכתב