עונג יום טוב תקטז

בהעדאתן וכן במהימן כבי תרי וא"כ כיון שהבעל אומר שמהימן ליה כבי תרי ליכא שום ספק. רק דקאי אב"ד שב"ד אומרים שחייב להוציא כדי לצאת ידי ספק ואצל הב"ד ודאי דאיתא רק ספק כיון שהוא רק ע"א וכן במה שהבעל מאמין לדברי אשתו נמי הוי אצל הב"ד רק ספק שמא אומר שמאמין ובאמת אינו מאמין ומשום ספק אמרינן ליה להוציאה דאף דבאינו אומר שמאמינה מתירין משום ספק ותולין שעיניה נתנה באחר ולא חיישינן לאמירתה הוא משום דב"ד עקרו דבר מה"ת בדבר הדומה שיש לתלות שענ"ב אבל באומר שמאמין יוציא מספק דאם הוא מאמין באמת אין יכולין לעקור דבר מה"ת מפני שאין זה דבר הדומה כמ"ש ואם באמת אינו מאמין רק שאומר שמאמין אז ג"כ אין אנו יכולין לעשות תקנה כיון דלא ניחא ליה בהאי תקנתא ולתקנתה אין אנו יכולין לחוש כיון דבל"ה מצי לגרשה בע"כ וכיון דליכא כאן תקנתא דעקירת דבר מה"ת אוקמה אדינא ויוציא מספק שמא זינתה ואין אנו יכולין להתירה מחמת שהבעל אומר שמאמינה וכפי מ"ש ושפיר כתב הרמב"ם ה"ז יוציא כדי לצאת ידי ספק]: ואחרי שבררנו שגם אם הבעל אומר שמאמינה הוי הדבר ספק לב"ד שמא גם הוא אינו מאמינה רק שרוצה לגרשה וכלשון הר"מ ז"ל שכתב יוציא כדי לצאת ידי ספק: רק שאין יכולים לקיים תקנת משנה אחרונה כשאומר שמאמינה דאם מאמינה באמת אין זה דבר הדומה שענ"ב ואם אינו מאמין ואומר שמאמין הרי לא ניחא ליה בתקנת חכמים שנעשה ונתקן לטובתו ובתקנתא דידה לא איכפת לן בדינא דגמרא. אפילו באשת כהן שנאנסה שלא פשעה בזנות מ"מ הא יכול לגרשה בלא"ה בע"כ ואחרי שנתקן תקנת רגמ"ה שאינו יכול לגרשה בע"כ באשת כהן שנאנסה אף אם מאמינה מותרת דמ"מ עקרו דבר מה"ת דאפשר שגם הוא אינו מאמין ואומר כן מפני שרוצה לגרשה והוי דבר הדומה וגם היא לא פשעה במה שזינתה דהא אנוסה היתה ולהכי לא כתב הרשב"א ז"ל דינו רק באשת ישראל שאומרת שזינתה ברצון שבזה אם אמר שמאמין אסורה משום דאף אם באמת אינו מאמין מ"מ הרי לא ניחא ליה בתקנת חכמים ולטובתה לא חששו כיון שפשעה וזינתה ברצון לפי דבריו א"כ לפ"ז בנ"ד שאומרת שזינתה ונבעלה לפסול לה קודם נשואין אף שהבעל מאמין לדברי' מ"מ אפשר לומר דאכתי מותרת דעקרו דבר מה"ת וחשו גם לטובתה ולא דמי לאומרת שזינתה ברצון דשם פשעה בזנות תחתיו להכי לא חשו לקיימה תחת בעלה כשהבעל אומר שמאמין אבל הכא לא פשעה אחר נשואין ומה שנשאת לו לא פשטה בזה דלא ידעה כלל שהנבעלת לפסול אסורה לכהונה וגם על עיקר הזנות שקודם נשואין לא שייך לומר דבשביל זה לא נחוש לתקנתה דמאי דהוי הוי כיון דלא פשעה להפקיע עצמה בזנות מתחת בעלה וא"כ דמי לאשת כהן שאמרה שנאנסה תחתיו שביארנו שהרשב"א ז"ל מודה בזה שאף אם הבעל אומר שמאמין לדבריה אעפ"כ מותרת דגם במאמין הוי עדיין ספק כמ"ש ואף אם הבעל לא ניחא ליה בתק"ח מ"מ גם היא זכתה בתקנת חכמים ועקרו דבר מה"ת כיון שלא פשעה לזנות תחת בעלה: ומעתה גם דברי הרמ"א ז"ל שכתב די"א דבזמה"ז שיש חר"ג אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד. לא נפלאים ולא רחוקים הם דכיון שביארנו דעיקר הטעם דמשנה אחרונה משום שעקרו דבר מן התורה משום חשש דענ"ב. וביארנו ג"כ מדברי הר"מ ז"ל דגם כשאומר שמאמין לדברי' אין הדבר ברור אצלינו שזינתה כמ"ש הר"מ בלשונו (בפי"ח מה' א"ב) להכי סברי הנך י"א דגם כשהוא מאמין לדברי' עקרי דבר מה"ת ואף שהיא אומרת שזינתה ברצון מ"מ לא פלוג רבנן וחשו לתקנתה ג"כ אף שהוא לא ניחא ליה בתקנת חכמים [והשוו מדותיהם להתיר' לבעלה כדי שלא תהא אשה נותנת עיני' באחר ואף שהבעל יכול לגרש אשתו בע"כ בלא"ה מ"מ הא אחר תקנת רגמ"ה אינו יכול לגרשה בע"כ וכיון דאינו יכול לגרשה בלא דעתה נוכל לומר שלא יועיל מה שמאמינה מ"מ מה שבהתקנה היה גם טובת האשה אינו יכול לעקור התקנה ומותרת לו וא"צ לפרש הטעם בזה משום דאחר תקנת רגמ"ה הוא משועבד לה ואינו יכול לשווי אנפשיה חד"א. דזה ודאי א"א לומר דמחמת שעבודו לא מצי לשווי' אנפשי' חד"א כיון שהיא ג"כ אומרת כן ונתנה אצבע בין שיניה אלא הטעם כמ"ש שגם היא יכולה לעכב מלבטל מה שתקנו חכמים להתירה ואף שיכול לגרשה בע"כ מ"מ כיון שאחר תקנת רגמ"ה אינו יכול לגרשה בע"כ עדיף ואלים גם כח האשה שאם היא רצונה להחזיק בתקנת משנה אחרונה לא מבטלינן תקנתא דרבנן להתירה דכיון דאי לאו חששא דזנות אינו יכול לגרשה בע"כ מהני תקנתא דרבנן להתירה גם מחשש זנות מפני שעקרו דבר מה"ת ואף שבמרדכי דקדושין כתב בהדיא (בפ' האומר) הטעם שכופין אותו משום דכמו שכופין אותה באומרת טא"ל משום דדמי למורדת כמו כן אחר גזירת חר"ג דמי הוא למורד וכופין אותו המרדכי מיירי באמר אשתי זינתה והיא לא אמרה כן להכי דמי למורד אחר תקנת רגמ"ה. אבל אם היא התחילה לומר כן א"א לומר דדמי למורד כיון שנתנה אצבע בין שיניו רק הטעם כמ"ש והרמ"א ז"ל למד דין זה מדברי הגהות מיימוני (בפכ"ד מה' אישות אות יו"ד) דכתב באומר שאשתו זינתה דאינו נאמן אחר חר"ג ומשמע דקאי אדברי ר"מ ז"ל (בהלכה י"ח) שכתב מי שאמרה אשתו שזינתה אינה נאמנת ועלה קאי הג"מ הנ"ל דאף אם גם הוא אומר כן אינו נאמן: ועוד י"ל דהרמ"א ז"ל הוציא דינו דבזמה"ז אינו נאמן לומר שמאמינה מדברי המרדכי (בפ' האומר סימן תק"ל) בשם הרב ר' שמעון ואף דשם הוי עובדא שהוא אמר שזינתה ואינו מוזכר בדבריו שגם היא אמרה כן וכמו שהקשו כל האחרונים ז"ל מ"מ מבואר מדבריו דגם כשהיא אמרה כן כופין אותו אחר חר"ג דהא אחר שכתב שם בעובדא דידיה דכמו שאם היא אומרת טא"ל כופין אותה ומשמשתו כמו במורדת. ה"נ אם הוא מורד סיים שם וז"ל לישנא נמי משמע הכי שמא עיניה נתנה באחר משמע דלית חששא במילתא ומשמע דמותרת ולפי הסברא הואיל ונגזרה הגזירה שלא לגרש אשתו כ"א ברצונה חיישינן שמא עיניו נתן באחרת וכופין אותו עכ"ל דמה שכתב ומשמע דלית חששא במילתא ומשמע שהיא מותרת אין לו ביאור והבנה כלל דאטו ע"כ לא ידעינן דבטא"ל מותרת הא תנן תביא ראיה לדבריה ופשיטא דכ"ז שלא תביא ראיה לדבריה מותרת ולכך פי' הרמ"א ז"ל כונתו שסובר דבדינא דהש"ס בטא"ל מותרת אפילו אם הבעל מאמין לדבריה וחולק על הרמב"ם והרשב"א ז"ל ולהכי כתב ומשמע דלית חששא במילתא ומשמע שהיא מותרת וכמו שהוכחנו לעיל מדברי ר"נ שלא שאל כלל אם מאמינה משמע שהוא היתר גמור אף אם זינתה דאפקעינהו רבנן לקדושין או עקרו דבר מה"ת ומביא המרדכי ראיה דכיון דלדינא דש"ס אין חוששין כלל למה שמאמין לדבריה והויא היתר גמור א"כ ממילא לפי הסברא הואיל ונגזרה גזירה שלא לגרש בע"כ חיישינן שמא עיניו נתן באחרת וכופין אותו ואף דבדינא דהש"ס באומר שמאמינה ודאי דאין כופין אותו דהא יכול לגרשה בע"כ. מ"מ השתא דתיקן רגמ"ה שאינו יכול לגרש בע"כ נוכל לכפותו כיון שמוכח מהש"ס דמשום איסורא לא חיישינן למה שמאמינה משום דהיתר גמור הוא אף אם מאמינה ממילא ידעינן דעכשיו כופין אותו דבשלמא אי הוי אמרינן לדינא דהש"ס דמאמין לדבריה אסורה לו א"כ בעינן למימר דגם רגמ"ה לא תיקן היכא דאסורה לו מדינא אבל כיון שהוכיח ממשמעות הש"ס דגם במהימנא ליה מותרת משום דהוי היתר גמור א"כ ממילא אחר חר"ג כופין אותו כיון דליכא איסורא נשאר שעבודא דידה ומה שסיים דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת ולא כתב בפשוטו כיון דהוי היתר גמור א"כ חייל חר"ג שלא לגרשה בע"כ וכופין אותו הוא משום דהיה אפ"ל דכל כה"ג לא תיקן רגמ"ה דלא תיקן אלא כשרוצה לגרשה מחמת שרוצה לבגוד בה אבל הכא שרוצה לגרשה מחמת ספק זנות ואינו רוצה להכניס עצמו בעקירת דבר מה"ת לא תיקן רגמ"ה ע"ז כתב