עונג יום טוב תקו

שלא כדין אטו כדין משום זה אנו מוכרחים לאמר דבשלא כדין בדין לא מיחלף כלל והא דפוסל לכהונה בישראל שלא כדין דמסתמא קים להו לר"נ ושמואל מאיזה ברייתא הני בבי דקאמרי בישראל ובעובד ככבים ובדין ושלא כדין] לאו מטעמא דגזרינן אטו כדין אלא משום דאגב אונסו גמר ומגרש וכמו דקים להו לחז"ל גבי מכירה דאגב אונסו גמר וזבין ה"נ קים להו גבי גירושין דהיכי דב"ד של ישראל כופין לגרש גמר ומגרש: ואף שהוא שלא כדין ואיכא אונס אפ"ה גמר ומגרש ואפשר אף שהבעל ת"ח ויודע שאונסין אותו שלא כדין ובזה הי' אפשר לומר דלא גמר ומגרש דסבר למחר תבענא להו לדינא וברירנא למילתא דטעותא הוא ובטלנא לי' לגיטא מ"מ כיון דסתמא דמילתא אמרינן בזה גמר ומגרש אף אם זה בלבו לא גמר וגירש הו"ל דברים שבלב ואינן דברים וכ"ז הוא דווקא בב"ד של שלשה אף שהיו הדיוטות בזה אמרינן גמר ומגרש אבל בעובד ככבים שלא כדין אם כפוהו לגרש בזה פשיטא דלא אמרינן גמר ומגרש היכא דהכפי' הי' שלא כדין ע"י עובד ככבים ואפילו מכהונה נמי לא פסל דכדין בשלא כדין לא מיחלף] ור"נ ושמואל שאמרו בטעמא דשלא כדין פסול משום גזירה דכדין ולא אמר טעמא משום דאגב אונסו הואיל וב"ד של ישראל כפוהו גמר ומגרש כמו שביארנו הוא משום דכיון דאינהו סברי דשנים שדנו דיניהם דין א"כ שלא כדין בישראל דקאמרי היינו בשנים או אפילו ביחיד א"כ איך אפשר לומר בשנים או ביחיד שכפוהו שלא כדין דאגב אונסו גמר ומגרש דאף שכשרים לדין ודיניהם דין מ"מ הא מיקרי ב"ד חצוף דלאו שפיר עבדי ולא סמכא דעתא דבעל לגמור ולגרש ע"י כפייתם ולהכי הוצרך הש"ס לאשכוחי טעמא דגזרינן שלא כדין אטו כדין [והקשה להש"ס בעובד ככבים נמי לגזור שלא כדין אטו כדין לרמ"ש] אבל לדידן דקיי"ל דשנים שדנו בלא"ה אין דיניהם דין, ובישראל דאיירינן מיירי בשלשה ושפיר אמרינן בהו דשלא כדין נמי גמר ומגרש ע"י אונסו כיון דב"ד של ישראל כפו אותו כיון דהי' בב"ד של שלשה ואין אנו צריכין לאמר דגזרינן שלא כדין ויפסול מכהונה אטו כדין ולהכי בעובד ככבים אף דאיתא לדרמ"ש וכדין כשר מה"ת אפ"ה לא גזרינן שלא כדין אטו כדין דשלא כדין אטו כדין לא מיחלף: ושפיר פסק הר"מ ז"ל דכדין בין בעובד ככבים ובין ישראל כשר מן התורה משום דכל כפי' שהיא כדין אינו בגדר אונס כלל ואף שהכפי' הי' ע"י עובד כוכבים נמי כשר דאיתא לדרמ"ש ולא איכפת לן מי הוא הכופה היכא דהי' כדין ואף דאביי אשכחי' לרב יוסף דקא מעשי אגיטא וקא פריך לי' הא אנן הדיוטות אנן כבר כתבנו בשם הר"נ דשם קאי אי מותר להדיוט לכפות משום קרא דלפניהם ולא לפני הדיוטות אבל לענין בדיעבד אי הגט כשר פסק הרמב"ם כרב משרשיא דבעובד כוכבים נמי כשר רק דבעובד כוכבים פסול מדרבנן משום גזירה שלא תהא כאו"א תולה עצמה בעובד כוכבים ומפקיע א"ע מיד בעלה ובשלא כדין בישראל בב"ד של שלשה נמי מה"ת כשר משום אגב אונסו גמר ומגרש רק מדרבנן הוא פסול דלא מהני טעמא דאגב אונסו רק מדאורייתא ולא מדרבנן ואף דבש"ס דב"ב פריך ר' יהודא אר"ה מהא דמעושה בעובד כוכבים פסול נימא אגב אונסו גמר ומגרש התם מיירי בכדין דבזה בעינן למימר גמר ומגרש אבל בשלא כדין בעובד כוכבים לא אמרינן גמר ומגרש: הרי נתבאר דברי הרמב"ם ז"ל כמין חומר ויצא לנו לדינא דלשיטת התוס' והרא"ש ז"ל כל שהעשוי הוא ע"י עובד כוכבים פסול מה"ת אפילו בכדין וה"ה בישראל בשנים לדידן דקיי"ל שנים שדנו אין דיניהם דין מכש"כ באשה עצמה שכפתה ולדעת הרמב"ם והרשב"ם ז"ל כשר מה"ת בכדין בעשוי עובד כוכבים ופסול מדרבנן משום גזירה דרמ"ש דלא תהא כאו"א כו'. ואפשר דגזירה זו לא שייך אלא בעובד כוכבים אבל בישראל יחידי לא גזרינן וכשר ומאחר שמחלוקת הראשונים בזה מי יכניס עצמו בין הרים גדולים באיסור א"א: וכן מצאתי במרדכי שמסתפק בזה וז"ל תנן גט המעושה בישראל כשר ובעובד כוכבים פסול כיון שהדיינים עובדי כוכבים כדכתיב לפניהם ולא לפני עובד כוכבים או משום הא דרמ"ש שלא תהא תולה עצמה בעובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה עכ"ל הרי שהמרדכי מסתפק אם הפסול הוא משום שהדיינים עובדי כוכבים והיינו משום דלאו בני עשוי נינהו או משום דרב משרשיא: ובעיקר הדבר אם תפיסת ממון של הבעל נקרא אונס הא ודאי דאונס ממון נמי הוי אונס וכ"כ הרב"י בשם הרשב"ץ (סי' קל"ד) וז"ל וכתב עוד ויש אונס אחר אעפ"י שהוא אונס דאחריני ואינו אונס בגופו כגון שגזלה אשתו ממנו ממון ואינה רוצית להחזירו עד שיגרשנה ואינו יכול לכופה לדין להחזירו אליו או מפחידתו להפסידו ממון ולא מסר מודעא אני מסתפק אי ידוע מילתא דמחמת אותו עשוי גירש הוי גט מעושה כו' ומסיים שם אבל קושטא דמילתא דתליוה ויהיב לא הוי מתנה וא"צ מודעא: ויש להסתפק אם מה שתפסה ממנו הי' קודם שתבעתו לגרש ועכשיו אין רצונה להחזיר עד שיגרש דלא מקרי אונס לפמש"כ המהרי"ק בתשובה (סי' קס"ו) וז"ל גם אומר רבינו תם שאם קדש אדם אשה כדת משה וישראל ולבסוף אין האשה רוצה אין לכופו לא בישראל ולא בדיני א"ה אך אם נחבש בידי א"ה בשביל מס או דבר אחר יכולין לומר לו לא נעזוב לך להתירך מתפיסה אם לא תגרש פלונית בגט כשר ואין זו כפי' כיון שאין עושין לו דבר רע כי אם למנוע מלעזור לו ע"כ וכ"כ עוד אח"כ בשם הסמ"ג וטעמא דמילתא דנענש צדקיה על שעבר על שבועתו לנ"נ אע"ג שהי' חבוש בבית האסורים והי' שבועה באונס שהי' ירא שאם לא ישבע לו לא יוציאו מן המאסר מ"מ כה"ג לא חשיב אונס כיון שאינו עושה עמו רע רק נמנע מלהיטיב לו עכ"ל והא התם מחויב להשתדל להצילו ממאסר וכמש"כ המהרי"ק שם ואפ"ה לא מקרי אונס במה שא"ל שאם לא יגרש לא יצילו וא"כ אפשר לומר ה"נ כיון שהאשה גזלה ממונו מכבר קודם שרצתה להתגרש אף שמחוייבת להחזיר ואין רצונה להחזיר עד שיגרש לא מקרי אונס לגבי גרושין כיון שהיא אינה עושה עמו רעה בשביל הגרושין ומה לי שאין רצונה לסלק מעליו רעת אחרים אם לא יגרש ומה לי אם אין רצונה לסלק ממנו רעת עצמה שעשתה לו מכבר: וכ"כ הריב"ש (בסימן רל"ב) באחד שנתפס על שעבר על תקנות הקהלות שלא לקדש אלא בפני עשרה ואם יגרש