עונג יום טוב תקה

ובעובד כוכבים פסול משום גזירה דתולה עצמה בעובד כוכבים. והאי טעמא לא שייך אלא בעובד כוכבים אבל בישראל לא בעי ג' ולהכי קתני דווקא בעובד כוכבים פסול אבל בישראל כשר אלא דלר"נ ושמואל דסברי בפ"ק דסנהדרין ב' שדנו דיניהם דין דמדאורייתא חד נמי כשר לדון משום דכתיב בצדק תשפוט עמיתך ובדיעבד בחד נמי כשר כמש"כ התוס' בסנהדרין (דף ה') דה"מ שנים א"כ אפשר לומר דלעולם עשוי גט בעי ב"ד. והא דנקט בעובד כוכבים פסול משום דלא משכחת לפסול אלא בעובד כוכבים דבישראל אם א' כפוהו נמי כשר אם הי' כדין דחד מקרי ב"ע ולא הוצרך להשמיענו דאם האשה עצמה כפתה אותו לגרש דפסול דמילתא דפשיטא כיון דבעי ב"ד ואתי לאשמעינן דב"ד של עובדי ככבים פסול ולא שייך למיפסל הגט משום פסול דלאו ב"ע אלא בעובד ככבים אבל לעולם דבעי ב"ד בעשוי גט ולהכי כי הקשה לרמ"ש לגזור בעובד ככבים שלא כדין אטו כדין מסיק דרמ"ש בדותא הוא ובכדין נמי פסול מה"ת משום דבעי ב"ד והא דלא נקט פסול אלא בעובד ככבים משום דלא משכחת פסול דלאו ב"ע אלא בעובד ככבים דישראל חד נמי כשר וכ"ז לר"נ ושמואל דסברי שנים שדנו דיניהם דין: אבל הרמז"ל דפסק (בפ"ב מה' סנהדרין) שנים שדנו אין דיניהם דין ובכל דין בעי שלשה ועיין ש"ך שכתב שזהו מדרבנן והאו"ת והנת"מ כתבו בדעת הרמז"ל דאף שפסק כר"א בריה דרב איקא דמה"ת חד נמי כשר מ"מ דוקא מומחה כשר ביחידי אבל מי שאינו מומחה פסול מה"ת אפילו בשנים א"כ ע"כ הא איתא לדרמ"ש דדבר תורה בעובד ככבים נמי כשר דעשוי גט לא בעי ב"ד דאי אמרת דבעי ב"ד אמאי נקט בעובד ככבים פסול ניתני רבותא טפי בישראל בחד או שנים פסול דלא מקרי ב"ד והוי כפי' שלא כדין ומקרי אונס ופסול ומדלא פסיל אלא בעובד ככבים ש"מ דלא בעינן ב"ד ולא מיפסל אלא בעובד ככבים משום גזירה דתולה עצמה בעובד ככבים. ולהכי ע"כ איתא לדרמ"ש ולהכי נמי (בפ' חזקת) אמר סתמא דגמרא להא דרמ"ש דלדידן וודאי איתא לדרמ"ש דאנן קיי"ל שנים שדנו אין דיניהם דין א"כ ע"כ מדפסיל בעובד ככבים ולא תני פסול בישראל יחיד או שנים ש"מ דלא בעי ב"ד. ועוד דהא התם רב יודא הוא דמותיב לר"ה ממשנה דגט מעושה ואליבי' הוא דמשני הא אמר רמ"ש. ורבי יודא סובר בפ' המניח (דף כ"ח) דלא עביד אינש דינא לנפשי' וא"כ אם איתא דעשוי גט בעי ב"ד דבעינן שיהא הכפי' ע"י מי שרשאי לכפותו מיפסל ע"י האשה עצמה שכפתה אותו דלא עביד אינש דינא לנפשי' והיתה אסורה לכפותו והוי אונס ופסול ואמאי תני בעובד ככבים פסול ליתני דבאשה עצמה פסול או ליתני שלא ע"י ב"ד פסול ואפילו אם נימא דר"י סובר דחד נמי מקרי ב"ד מ"מ ליתני פסול דאשה עצמה, א"ו דאיתא לדרמ"ש ולא בעי ב"ד ולא מיפסל אלא בעובד ככבים משום גזירה דתולה א"ע בעובד ככבים ומן התורה כשר אפילו בעובד ככבים דלא בעינן ב"ד כמש"כ הרמז"ל דאף שהכפי' ע"י מי שאינו יכול לכפותו מ"מ כיון שמחויב לעשות הדבר לא מיקרי אונס שאין אונס אלא למי שנאלץ לעשות דבר שאינו מחויב לעשות מן הדין ושפיר פסק הר"מ ז"ל בזה דכדין כשר אפילו בעובד ככבים כדרמ"ש ואין אנו צריכין בזה לטעם דאגב אונסי' גמר ומגרש. אלא דבלא"ה מתכשר הגט משום דלא מקרי אונס: והנה מיושב בזה מה שפסק בכדין דעובד ככבים דכשר מה"ת ופסולו רק מדרבנן ועתה ניישב מה דבשלא כדין דישראל שפסק הרמז"ל דכשר מה"ת שכתב הרמז"ל הטעם משום הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש ובש"ס דפרק המגרש אמרו הטעם דבישראל שלא כדין הוא משום גזירה דכדין דהא קאמר וליהוי כשלא כדין בישראל וליפסל אלמא דשלא כדין בישראל הוא משום גזירה ולא מה"ת דלהכי פריך לרב משרשיא דסובר דבעובד ככבים כדין כשר מה"ת ליפסל מכהונה נמי בשלא כדין כמו דגזרינן בישראל שלא כדין אטו כדין אלמא דבישראל שלא כדין מן התורה לא הוי גט ורק מדרבנן גזרינן אטו כדין וכבר בארנו דר"נ ושמואל נמי סברי הא דר"ה דתליוה וזבין הוי זבינא ואפ"ה לא הוי גט לדידהו רק משום גזירה נראה דהיינו טעמא דמילתא דכיון דביארנו דהר"מ פסק כרב משרשיא דד"ת בעובד ככבים נמי כשר וכסוגיא דפ' חזקת דמייתי הא דרמ"ש בפשיטות ומשום דמוכח כן לדידן דקיי"ל שנים שדנו אין דיניהם דין וא"כ תקשי לדידן קושית הש"ס דיגזור שלא כדין בעובד ככבים אטו כדין כיון דכדין כשר מה"ת שלא כדין נמי נפסול לכהונה מדרבנן כמו דגזרינן בישראל