עונג יום טוב תקג

כדין הוי סבור דמקרי דברים שבלב שלפי הנראה אדם מתרצה לעשוי ב"ד ואם הוא אינו מתרצה לא איכפת לן דהוי דברים שבלב אבל בעשוי עובד כוכבים הכל רואין האונס ולא מקרי דברים שבלב ולפ"ז נראה דהיינו טעמא דמעושה בעובד כוכבים פסול אף לפי מה דקיי"ל תליוה וזבין הוי זבינא משום דאגב אונסו גמר ומגרש והבעל בעצמו יודע שמחוייב לגרשה ומחמת זה גמר ומגרש מ"מ כיון דהעשוי הי' ע"י עובד כוכבים ועובדי כוכבים כופין לפעמים שלא כדין ואין ניכר לכל מה שהבעל מתרצה ע"י שיודע שמחוייב לגרשה והוי רק דברים שבלב ודוקא אם ב"ד של ישראל כפוהו שחזקתן שאין כופין אלא אם הדין נותן לגרשה והוא באמת מחוייב לגרשה ומתרצה אז הוי גט אבל בב"ד של עובדי כוכבים שאין ניכר לכל שהוא מתרצה דאולי הוא שלא כדין ובשלא כדין דמי למתנה דאין אדם מתרצה במתנה אגב אונסי' ומה שהוא מתרצה הוי דברים שבלב ולא הוי גט כיון שאין ניכר לעיני הרואים שהוא מתרצה בלבו: והא דאמרינן במעושה שלא כדין בישראל פסול מה"ת ואינו פוסל לכהונה אלא משום גזירה דכדין אע"ג דלכאורה בבעל ע"ה אנו צריכין לחוש לחומרא שמא נתרצה לגרש מחמת עישוי ב"ד של ישראל שחזקתן עושים כדין וסבור הבעל שמחוייב לגרש וגמר ומתרצה ואמאי לא הוי גט מה"ת נ"ל משום דאף אם נתרצה הבעל בטעות שהי' סבור שהב"ד כופין אותו כדין לא מהני כלל דטעות לעולם חוזר ועדיף טפי ממוציא את אשתו משום שם רע או משום איילונית דהתם בעינן תנאי שמשום זה הוא מוצאה ובלא תנאי אין הגט פסול כדאיתא בגיטין (דף מ"ו) אבל הכא מוכחא מילתא טפי שמה שמתרצה היה מחמת שהיה בלבו שהב"ד כפוהו כדין וכמש"כ התוס' בקדושין (ד' נ') ובכמה דוכתי דאיכא כמה דברים דאפילו תנאי א"צ ובגילוי דעתא לחוד סגי וה"נ אין לך גילוי דעת יותר מזה שהכל רואין שהב"ד כופין אותו: יצא לנו מבואר דלשיטת התוס' והרא"ש לא פליגי הנך סוגיות וגם סוגיא דהמגרש סברה הך סברא דתליוה וזבין רק דבעישוי כותים שהי' העשוי שלא כדין דמי לתליוה ויהיב דלא הוי מתנה רק דבסוגיא (דפ' חזקת הבתים) אזיל לפום סברא דהמקשה דעובדי כוכבים בני עשוי נינהו ולפי סברתו מתרץ ובאמת פסקינן כסוגי' דהמגרש דלא ב"ע נינהו. ואין לומר דאכתי לשיטתייהו נפסוק כסוגיא דפ' חזקת דעובד כוכבים ב"ע נינהו שהיא אמורה אחר סוגיא דפ' המגרש דז"א דסוגיא דבדוכתא עדיפא לן למפסק כוותה וכן דרכן של כל פוסקי הלכות למיתפס סוגיא דבדוכתא וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו בקדושין (ד' נ"ו) שכתב שם דלר"ה הטעם דגט מעושה לאו משום מצוה לשמוע דברי חכמים הוא אלא משום אגב אונסו גמר ומקני וכדמשמע התם מגט המעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים פסול ואמאי לימא אגב אונסי' גמר ומקני אלמא דר"ה אפילו בעובד כוכבים דליכא מצוה לשמוע לחכמים היינו רוצין לומר דהוי גט אלא שאין הלכה כן בגט משום דכתיב אשר תשים לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ע"ש. הרי מבואר מלשונו דבגט לא קיי"ל כר"ה משום לפניהם דהיינו דעובדי כוכבים לאו בני עשוי נינהו כסוגיא דהמגרש: אולם הרשב"ם ז"ל דרך אחרת עמו שפי' בהא דפריך התם נמי נימא אגב אונסי' גמר ומגרש שהרי לא מפסיד מידי דומיא דזביני שמקבל דמי שדהו דכיון שאשתו שונאתו ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו וגט זה אינו אלא להתירה לאחרים לא מפסיד כלום עיי"ש ומזה נראה בעליל שדעת הרשב"ם ז"ל דהא דמדמי גט לזבינא הוא אפילו בהנך שאין כופין אותו להוציא ובזה נמי דמי לזבינא משום דלא מפסיד כלל מאחר שאין רצונה להיות עמו ומחמת זה גמר ומגרש וכן פי' בהא דאמרינן שלא תהא כל א' וא' תולה א"ע בעובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה והוסיף הרשב"ם ז"ל וכתב וז"ל להחניף לו ולזנות עמו והוא נמי משום דלשיטתו הוקשה לו מאי איכפת לן אם תתלה עצמה בעובד כוכבים הא אף אם העובד כוכבים יכפוהו שלא כדין נמי כשר משום דלא מפסיד מידי ודמי לזבינא. וע"ז הוצרך לפרש משום חשש זנות. ולפי שיטתו ולפי מה דסובר ר"ה דאגב אונסי' גמר ומגרש אין חילוק בין עשוי עובד כוכבים לעשוי ישראל ובין כדין לשלא כדין בכולהו אמרינן אגב אונסי' גמר ומגרש: ואפשר לבאר יותר לשיטת הרשב"ם ז"ל דלא פליגי כלל סוגיא דהמגרש אסוגיא דפ' חזקת דהא דמסיק דרמ"ש בדותא היא היינו לר"נ דל"ל הא דר"ה דתליוה וזבין הוי זבינא ולא אמרינן אגב אונסי' גמר ומגרש להכי מסיק דעובדי כוכבים לאו בני עשוי נינהו ובעובד כוכבים פסול מן התורה דהתם אליבא דרב נחמן קיימינן ור"נ הא ל"ל הא דר"ה בתליוה וזבין כדמסיק (בפ' חזקת) דרב ביבי מסיים משמי' דר"נ מעות י"ל קרקע אין לו משום דפליג אר"ה אבל בב"ב דקיימינן לתרוצי הא דר"ה ע"כ איתא לדרמ"ש דבעובד כוכבים כשר מן התורה משום דדמי לתליוה וזבין דהא כל עיקר דחיית הש"ס לדרמ"ש בפרק המגרש הוא דנגזור שלא כדין בעובד כוכבים שיפסול בכהונה כמו דגזרינן בישראל שלא כדין אטו כדין. אבל לשיטת הרשב"ם לר"ה הא לא קשה כלל דלדידי' כשר בין בישראל בין בעובד כוכבים בין כדין ובין שלא כדין משום דדמי לתליוה וזבין והא דבעובד כוכבים פסול הוא רק מדרבנן שלא תתלה עצמה בעובד כוכבים להחניפו ולזנות עמו וקושיית הש"ס הוא רק לפי מה דל"ל הא דר"ה בתליוה וזבין ומה"ת אינו כשר אלא בכדין דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים אבל שלא כדין בישראל פסול מה"ת ואינו פוסל אלא משום גזירה דכדין ואם איתא לדרמ"ש בעובד כוכבים נמי נגזור שלא כדין אטו כדין. אבל לדידן דקיי"ל כר"ה כשר מה"ת בכולהו ומדרבנן גזרו בעובד כוכבים משום זנות וכדרמ"ש דהא רמ"ש לא איתותב אלא ממימרא דר"נ א"ש וכיון דקיי"ל כר"ה אית לן דרמ"ש ולפי שיטה זו היה אפשר לומר כיון דקיי"ל כר"ה דתליוה וזבין הוי זבינא והכי הלכה רווחת בישראל להכי אפילו בכותים נמי כשר מה"ת ולא בעי כלל ב"ד ואף דסוגיא דהמגרש איתמר בדוכתא מ"מ לענין זה א"א למיפסק כוותה כיון דפסקינן כר"ה בתליוה וזבין: אלא דקשה לי לפי שיטת הרשב"ם ז"ל דלמאי דאמרינן אגב אונסי' גמר ומגרש אפילו בעובד כוכבים שלא כדין נמי כשר הא ר"נ אמר להך מימרא דשלא כדין בישראל פסול משמי' דשמואל ושמואל הא משמע בש"ס דאית לי' דר"ה דהא אמר בש"ס בהא דאמר שמואל עד שיכתוב לו אחריות נכסים מודה שמואל היכא דיהיב זוזי וא"כ איך בעי למימר דשמואל אית לי' דר"ה הא שמואל סובר דבעובד כוכבים שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ולר"ה שלא כדין בעובד כוכבים נמי כשר מה"ת. ומזה ראי' ברורה לשיטת התוס' דאפי' לר"ה דאית לי' אגב