עונג יום טוב תקא

דאין זה הוכחה כלל דאפשר לאמר דודאי אפשר לזכות לה גט היכא דידעינן דזכות הוא לה והש"ס קאי אהיכא דכבר הביא השליח את הגט ולא כיון אז בשעת קבלה מיד הבעל לזכות עבורה ולעשות עצמו שליח קבלה ואם ניחוש למיתה תתעגן אבל אה"נ דאם הי' כיון לזכות בקבלתו הוי מהני למוסרו אח"כ לידה וממילא אין כאן הוכחה דלא מהני ס"ס גבי גירושין דהא לא הוי אלא חדא ספיקא אם הוא חי או לא אבל ספיקא דתתגרש בקבלתו ליכא שכבר לא כיון לזכות עבורה: אלא שיש לדון בעיקר הדין והדבר אשר כתבנו דהוי מעושה כדין הואיל ואינו יכול לדור עמה במק"א ויש לפקפק ע"ז דאם בשעת נשואין ידעה שהוא מהנצרכים לעמוד בפני הממשלה לבחור להם אנשי צבא ולא התנה שאם יצטרך לילך מעמה יגרשנה א"י לכופו לגרשה דכיון שהדבר הוא לטובתה איהי בעי לאתנויי ואם לא התנית נתרצית לזה ואינו מחויב לגרשה מיהו גם בזה מצינו מחלוקת הפוסקים ורבים סוברים דגבי מומין שכופין אותו להוציא דסברי חכמים דאם היו בו עד שלא נשאת אינה מקבלת בע"כ רק אם התנה עמה בפירוש שתקבל המומין ותסבול אבל אם לא התנה רק שידעה מהן יכולה לאמר כסבורה אני שאוכל לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל כמבואר כ"ז בב"י סי' קנ"ד ונראה דאפילו לדעת הסוברים דלא בעינן תנאי אלא כיון שידעה מהן ונשאת מקבלת היא בע"כ זהו דווקא במומין שאף שקשה לה לסבול מ"מ לא נתבטל האישות לגמרי שהרי ראוי לשכו"ע אבל מי שאינו יכול לעמוד במקומו וגולה ממקום למקום ודאי הדין דכל שלא התנה בפירוש יכולה היא לאמר כסבורה אני שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכול לקבל ואף דהיכא דהוי תנאי מפורש וסברה וקבלה מהני אפילו בשכו"ע דהא המקדש ע"מ שאין לך עלי שאכו"ע מקודשת ותנאו קיים למאן דסובר דמתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו קיים ופטור משאכו"ע. מ"מ בלא התנה רק שידעה ונשאת בזה ודאי אפשר לאמר דאף הפוסקים שסוברים דמהני ראתה ושתקה גבי מומין, מודו דלא מהני גבי שכו"ע עד שיתנה בפירוש ומכש"כ בנ"ד דעדיין היא היתה מסופקת שמא לא יצטרך לנוד ממקומו דלא אמרינן סברה וקיבלה אף שלא התנית עמו שיגרשנה אם יהי' ההכרח לעזבה בדד בלי שאכו"ע: סימן קסח שאלה באחד שתפסה אשתו את כל אשר לו ולא רצתה להחזיר לו עד שיגרשנה, וצידד הרב השואל לומר שהוא מהנך שכופין אותו להוציא, וזהו אשר השבנו בנידון זה ויבואר בזה עקרים רבים בדין גט מעושה וביאור בדברי הראשונים ז"ל בזה: תשובה הנה בגיטין (דף פ"ח) תנן גט המעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים פסול ואר"נ א"ש בישראל כדין כשר ושלא כדין פסול ובעובדי כוכבים כדין פסול ופוסל, ושלא כדין אפי' ריח הגט אין בו ופריך אי עובדי כוכבים בני עישוי נינהו ליתכשר ואי לאו ב"ע נינהו אפסולי נמי לא ליפסול ומשני רב משרשיא דבר תורה בעובדי כוכבים כשר ומ"ט אמרו בעובד כוכבים פסול שלא תהא כאו"א תולה עצמה בעובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה והדר פריך א"ה שלא כדין בעובד כוכבים נמי נגזור אטו כדין עד דמסיק הא דרמ"ש בדותא היא ועובדי כוכבים לאו בני עישוי נינהו דפסול מה"ת וכדין בעובד כוכבים דפוסל בכהונה הוא משום דמיחלף בכדין דישראל. והכי פסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל והתוס' דב"ב (ד' מ"ח) פירשו נמי בהא דפריך התם אר"ה דאמר תליוה וזבין זביניה זבינא משום דאגב אונסיה גמר ומקני אמאי בעובד כוכבים פסול נימא גמר ומקני ומשני כדרמ"ש וכתבו התם ואע"ג דבגיטין מדחי להא דרמ"ש מ"מ הכא משני להמקשה לפי שיטתו שהיה סבור דבני עישוי נינהו השיב לו כדרמ"ש אבל באמת ליתא דרמ"ש וכדין בעובד כוכבים פסול מה"ת משום דכיון דלאו בני עישוי נינהו הוי שלא כדין דמה לי אם עצם הכפייה היה שלא כדין או שהיו הכופין שלא כדין כולה מקרי שלא כדין ובשלא כדין הוי תליוה ויהיב. דהא דמדמי הש"ס עישוי דגט לתליוה וזבין היינו דוקא בכדין דמה שצריך לעשות ע"פ דין דמי לתליוה וזבין עיי"ש בתוס': ולפ"ז כיון דבעובד כוכבים פסול מה"ת משום דלאו בני עישוי נינהו ואפילו בכדין וכמסקנא (דפ' המגרש). א"כ ה"ה אם האשה בעצמה כפתה אותו עד שיגרש אף שהוא מהנך שכופין להוציא נמי פסול מה"ת דמה לי עובד כוכבים ומה לי היא בעצמה ואף דקי"ל עביד אינש דינא לנפשיה מ"מ בכפיית גט בעי ב"ד: ועיין בר"ן ז"ל בחידושיו לפ"ק דסנהדרין שעמד על סוגיא זו (דפ' המגרש) במה שאמרו בטעם דהדיוטות כשרים משום דשליחותייהו קא עבדין ובסנהדרין אמרו משום נעילת דלת יכולין הדיוטות לדון הודאות והלוואות בלי שום טעם שליחותייהו וכמו שא"צ דרישה וחקירה משום נעילת דלת לחוד וגם מה דמייתי בגיטין קרא דלפניהם ולא לפני הדיוטות ובסנהדרין ממעט הדיוטות משום דעירוב פרשיות כתיב כאן ובעינן מומחין דאלקים כתיב ותירץ דלענין עצם הדין אי מתכשר בהדיוטות ילפינן מעירוב פרשיות דבעינן מומחין וקרא דלפניהם אתי לאסור הדבר בעצמו ליתן עטרת הדין לב"ד של הדיוטות או של עובדי כוכבים וכן לענין הא דמדרבנן מתכשר בהדיוטות בעינן ב' טעמים לענין הכשר עצם הדין שיהא דין הוא משום נעילת דלת ולענין מה שעוברים אקרא דלפניהם שהולכים לפני הדיוטות ע"ז אמרו שליחותייהו עבדינן והכא בש"ס דפריך אביי לרב יוסף והא אנן הדיוטות אנן ידע דהגט מתכשר גם בהדיוטות משום תקנת חכמים כמו בהודאות והלוואות אלא שמקשה אמאי דעברינן אקרא דלפניהם בעשוי דהדיוטות ע"ש בדבריו ז"ל הרי משמע מדבריו ז"ל דגם לעיקר הכשירא דגט הי' מיפסל בהדיוטות כמו עובד כוכבים אי לאו תקנתא כמו בהודאות והלואות הרי דבעינן דוקא ב"ד לענין כפי' וכיון דהדיוטות פסול אי לאו תקנת חכמים ה"ה אשה בעצמה שכפתה פסול מה"ת אף שהוא מהנך שכופין אותו להוציא שהרי ביארנו דבעינן שיהא הכפי' ע"י ב"ד והכפי' שע"י האשה או קרובי' לא עדיף מכפיית עובד כוכבים או הדיוטות לפי ד"ת. ועל האשה בעצמה לא הי' תקנת חכמים שתוכל לכפות דבשלמא אי הוי הטעם דבעובד כוכבים פסולה משום דרב משרשיא שלא תהא תולה עצמה בעובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה הי' אפשר לאמר דזהו דוקא בעובד כוכבים אבל לא כשהיא כפתה אותו אבל כיון דפסלינן עובד כוכבים משום דבעינן מומחין מה"ת א"כ גם בכפיות עצמה נמי פסול ואין לומר דדוקא ע"י עובד כוכבים פסול מה"ת משום דאפילו למ"ד (בר"פ המניח) עביד אינש דינא לנפשי' מ"מ אסור להגיש משפטו לפני עובדי כוכבים ולפני הדיוטות משום דלפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ולהכי דמי כפי' דידהו לשלא כדין ופסול אבל אם האשה בעצמה כפתה כיון דקי"ל עביד אינש דינא לנפשי' ולא עשתה שום איסור בזה דאפי' להכות את חבירו שרי בחפץ ידוע שיש לו אצלו וה"נ כיון שמחויב לגרשה רשאה לאונסו באונס הגוף או אונס ממון עד שיגרשנה ולא הי' בזה שום איסור והוי כדין וכשר. הא לאו מלתא היא, דא"א דעצם כפיית הגט מתכשר בלא ב"ד, מה איכפת לן מה שעבר