עונג יום טוב תצט

אבל אם הא דאסרו חכמים הוא מחמת דחששו לחשש איסור תורה אף דמהת"ו לא בעינן למיחש מ"מ כיון דרבנן חששו לאיסור תורה תצא אם ניסת. מ"מ נראה דאין לחלק בזה וכיון דמה"ת שרי מטעם ס"ס אם ניסת לא תצא: ועוד הא הר"נ כתב דאחר שנשאת איתרע חזקת א"א דידה וא"כ ל"ל סמוך מיעוטא לחזקה ואף אם נימא דבעלמא אין מצטרפין ספיקא דרבוותא לס"ס והכא מחלוקת הבה"ג והרמב"ם שפסקו כרב משרשיא והרשב"א והתוס' ושארי פוסקים שפסקו דלא כר' משרשיא מחלוקת הפוסקים הוא ואפשר דהלכה כהתוס' וסברת הרמב"ם אינו מצטרף כלל לס"ס מ"מ הכא כיון דגם בתלמוד איכא סוגיות חלוקות דבפ' המגרש אמרינן הא דר"מ בדותא היא ובפ' חזקת מייתינן דר"מ ודאי דיש לצרף הך ספיקא דדילמא הלכה כר"מ לס"ס ואם ניסת לא תצא וכן המרדכי כתב בפ' המגרש דספיקא הוי אי הלכתא כר' משרשיא: וראיתי להגאון בעל חות דעת ביו"ד (סי' ק"י) שכתב דדווקא בהיתר א"א ע"י מיתה מהני ס"ס אבל בהיתר א"א ע"י גט לא מהני ס"ס דכיון דגירושין הוא ע"י מעשה עליך להביא ראי' שנעשה מעשה הגירושין בהכשר ודן מטעם זה דאם זרק לה גט ספק בד"א שלה וספק דאימור היתה באופן שרק היא יכולה לשומרו ולא הוא דהוי ס"ס ספק בד"א שלה דאז אפי' שניהם יכולים לשומרו הוי גט ואת"ל לא הי' בד"א שלה אימר היתה שרק היא לבדה יכולה לשומרו דאז אפי' מאה אמה מגורשת ואפ"ה לא מהני כיון דס"ס בדבר המכשיר עכ"ל. ומאוד תמה אני ע"ז דאם איתא דיש חילוק בענין זה בין ספיקא דמיתה לספיקא דגירושין א"כ בכתובות (דף כ"ב) דקאמר ר"י שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא ופריך מאי שנא רישא ומ"ש סיפא ואמאי לא משני כפשוטו דבתרי ותרי הוי ספק ובמיתה מהני בתרי ותרי וניסת לאחד מעדי' משום דמיתה לא הוי מתיר ע"י מעשה אבל בגירושין דהוי מתיר שבא ע"י מעשה כ"ז שלא נתברר הדבר שנעשה המתיר אסרינן לה ותצא א"ו דלא שני לן בין מיתה לגירושין וה"נ לענין התירא דספק ספיקא אם נימא דמהני ס"ס במיתה, מהני נמי גבי גירושין: אלא שלכאורה יש להביא ראי' דלא מהני ס"ס גבי גירושין מהא (דב"מ י"ח) דקאמר התם ר"ז רמי מתניתין אברייתא תנן המביא גט ואבד ממנו מצאו לאלתר כשר לזמן מרובה פסול ורמינהו מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה קתני מיהת בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אפילו לזמן מרובה: והקשו בתוס' וז"ל תימא כיון שמודה שממנה נפל וכבר גירשה אמאי הוי לן למימר דלא יחזיר כיון דנאמן לומר גירשתיה כדאמר (בפ' י"נ) ואפילו נפל מאחר נחזיר לה לראי' בעלמא: וי"ל דנאמן לומר גירשתיה ותהא מגורשת מכאן ולהבא הואיל ובידו לגרשה אבל הכא שכבר גירשה מזמן הכתוב בגט כמו שאינו נאמן למפרע כך אינו נאמן להבא ויחזיר לאשה דקתני היינו בעדים ותתגרש בחזרה זו ולא חיישינן שמא מאחר נפל ואפילו לזמן מרובה עכ"ל וקשה מאי פריך ממתניתין אברייתא הא הכא בברייתא שהבעל מודה שממנה נפל וכבר גירשה א"ש הא דמחזירין לגרשה אף לזמן מרובה ולא חיישינן שמא מאחר נפל דהא איכא ס"ס ספק שמא כבר גירשה וממנה נפל דנהי דאינו נאמן לאמר גירשתיה למפרע מ"מ ספיקא משוי לי' כיון שהבעל והאשה מודים שגירשה ואת"ל שלא גירשה עדיין שמא זה הגט שלו הוא וממנו נפל ויכול לגרש בגט זה להכי כשהבעל מודה חזיר לאשה בעדים ותתגרש בו מטעם ס"ס אבל היכא דליכא ס"ס חיישינן לשני יוב"ש ואין לאמר דזה לא מיקרי ס"ס משום דכיון דהבעל והאשה מודים שממנה נפל א"כ מודים שאין זה שנכתב ולא ניתן עדיין וכיון דלא מהני לאמר שכבר נתגרשה לא נוכל ליתן לה שתתגרש עכשיו שכבר הודו שלא נפל מהבעל דז"א דהא התוס' כתבו שמחזירין לה ותתגרש עכשיו אלמא דלא חיישינן להודאתם דמ"מ מסתפקין אנו שמא מהבעל נפל. וא"כ שפיר הוי ס"ס: מיהו יש לדחות דכיון דהבעל כאן ורוצה בגירושין ויכול לכתוב גט אחר לא סמכינן אס"ס לגרשה בגט זה ואף דמשכחת לה שא"א לכתוב גט אחר והבעל רוצה לילך מכאן ותשאר עגונה מ"מ בברייתא סתמא קתני בזמן שהבעל מודה יחזור לאשה דמשמע אפי' לזמן מרובה ואפילו במקום שאפשר לכתוב גט אחר להכי דייק דלא חיישינן כלל לשני יוב"ש דאי חיישינן לשני יוב"ש לא הוי לן למשרי לזמן מרובה ולמסמך אס"ס היכא דאפשר לכתוב גט אחר ועוד נ"ל דאין ראי' מכאן דלא מהני ס"ס גבי גט משום דאפשר לאמר דר"ז דרמי מהך ברייתא סובר כרבי ירמי' דאמר בגיטין (דף פ"ו) אמתניתין דשנים ששלחו שני גיטין ונתערבו זו בזו דקתני נותן שניהם לזו ושניהם לזו וקאמר ר' ירמי' הא דלא כר' אלעזר דאי ר"א הא אמר עדי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מנייהו מגרשה ופירש"י ז"ל דלר"א דעידי מסירה כרתי וחתימה לא בעי לשמה, ע"כ לשמה דכתיבה בקרא אוכתב ונתן קאי, ואין זה נתינה מבוררת לשמה עכ"ל ובכל גט שנותנין לאשה מספק כגון שנתקדשה בספק קידושין או שנתגרשה בגט שהיא מגורשת ואינה מגורשת דלא חיישינן למימר דלא יועיל לה הגט לר"א משום דלא הו"ל נתינה לשמה התם שאני דהא יודעין העדים שאם האשה הזאת צריכה גט יש כח בגט הזה להתירה והספק הוא רק אם צריכה גט או לא וכיון שיודעין שבגט זה הניתן לה יש כח להתירה מיקרי נתינה לשמה ולא דמי לגיטין שנתערבו שעל כל גט הם מסתפקין אם יש כח בו להתירה ומסתפקין בו שמא של אשה אחרת הוא ולפ"ז לר' ירמיה אליבא דר"א א"א לאמר בגט הנמצא דאף דלזמן מרובה חיישינן לשני יוב"ש, מ"מ כשהבעל אומר שכבר גירשה ואינו נאמן נותנין לה מטעם ס"ס ספק שמא גירשה ושמא שהוא גיטו שנאבד ונותנין לה עכשיו לשם גירושין דנהי דס"ס מועיל להתירה מ"מ הא העדים מסתפקין ג"כ שמא זה גט אחר ואין כח בגט זה לגרש כיון שנכתב לאיש ואשה אחרים ולא הוי נתינה לשמה ואף דאיכא ספק שמא כבר נתגרשה מ"מ לענין נתינה לשמה לא שייך זה דאם לא נתגרשה והיא צריכה להתגרש בגט זה לא הוי נתינה לשמה דהעדים אינם יודעין אם זהו הגט שנאבד לזמן מרובה. לר"א דקי"ל כוותי' דעדי מסירה כרתי ולא בעי לאוקמא ברייתא כר' מאיר דעדי חתימה כרתי ולא בעי נתינה לשמה משום דלא קי"ל כר"מ ובגמרא דקאמר רבה מ"ט לא אמר כרבי זירא מתניתין אלימא לי' לאקשוי' הוה מצי למימר דרבה לא מקשה מברייתא משום דאיכא למימר ברייתא אתי כר"מ דע"ח כרתי ולא איכפת לן בנתינה לשמה וגם מצי למימר דרבה סובר כאביי דאמר התם בגיטין גבי שנים ששלחו שני גיטין ונתערבו דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי וא"כ לא קשה מברייתא דשרי להחזיר ולגרש אפילו לזמן מרובה מטעם ס"ס: שוב ראיתי דאפילו לאביי דסובר דלא בעינן נתינה לשמה ומכשיר אפי' לר"א בנתערבו שני גיטין משום דלא בעינן נתינה לשמה מ"מ הכא בנמצא גט ולא ידעי ע"מ אם הגט הזה הוא של הבעל והאשה הזאת או לא ודאי דמי לגט בלא ע"מ דדווקא בנתערבו ונותן להם שני הגיטין דהא ידעי שמשניהם היא מגורשת רק שלא ידעו בהי מיגרשא בזה סובר אביי דהוי נתינה רק דלא הוי נתינה לשמה ואנן לא בעינן נתינה לשמה אבל אם לא ידעי אם יש כאן גט כלל דהיינו שאפשר שהוא גט של אשה אחרת לא הוי נתינה כלל ומודה אביי דפסול אפי' אם באמת הוי גט שלה מ"מ ע"מ לא ידעי דמה"ט אמרינן דאם לא קראו הגט קודם נתינה אף שקראוהו אחר נתינה פסול משום דעידי מסירה בעי למידק שזה גט כדפסקינן בשו"ע (סי' קל"ה) משום דאמרינן בגיטין (דף י"ט) הני תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכו למקרי' וכמש"כ המרדכי