עונג יום טוב תצה

כדבריו כן הוא צריכה גט אחר ומיד בא אלי מכתב מהדיין שמכחיש הדבר שלא הי' עישוי וגם הוא עשה גב"ע שהגט היה ברצונו ולאשר ראיתי כי יש בזה הכחשות וגם הרב והדיין באו בנצחון והמה שונאים זה לזה וגם שדבר כזה צריך דו"ח במועצות ודעת כי אף שהדיין העמיד עדים שהמושל אמר לו לגרש בשפה רפה ובתורת עצה מ"מ אין זה הכחשה למה שהעידו שאיים עליו דאפשר מעיקרא איים עליו ולא נסתלק האונס לכן כתבתי שיביאו ב"ד של שלשה לעירם והם לא עשו כן ולא רציתי לדבר עוד בעסק זה אכן עתה בבוא מכתב כת"ר אשר כבר נשאת ונתעברה אמרתי לא עת לחשות היא: והנה מ"ש כבודו שכתב לקאברין ליתן גט אחר אף ע"י כפי' אני תמה בזה דאף שמבואר באחרונים ז"ל דאם הגט הראשון פסול יש לכופו ליתן גט אחר מ"מ זהו דווקא אם הגט הראשון נתן ברצונו הטוב רק שנמצא בו איזה פסול שמחמתו אוסרים אותה להנשא לאחר בזה כופין אותו לגרש בגט כשר דלאו כל כמיני' לעגנה שתהי' מגורשת ואינה מגורשת. אבל היכי דפסול הגט הראשון היה מחמת עישוי מהיכי תיתי לכופו ליתן גט שני דכמו שאסור לכופו על גט הראשון כמו כן אסור לכופו ליתן גט שני תדע דאל"כ לר' משרשי' דאמר בגיטין (דף פ"ח) דבר תורה גט מעושה בעכו"ם כדין כשר ומה טעם אמרו פסול כדי שלא תהא כאו"א תולה עצמה בע' ומפקעת א"ע מיד בעלה ולדברי מעכ"ת מה הועילו חכמים בתקנתן הא אכתי תתלה עצמה בעכו"ם שיכופו אותו לגרש כדי שאח"כ יכופו אותו ב"ד של ישראל ליתן גט כשר א"ו דכל שתחילתו ע"י כפי' אין כופין ליתן גט שני כשר כיון דמצד הדין אין לכופו לגרש. אולם לקמן בעזהי"ת נבאר שיש פנים לדברי כת"ר: והנה כאשר בינותי בעיקר הגב"ע שכתב אלי הרב דשערשאב ראיתי כי רק ע"א יש שמו ר' שמואל דוד ששמע באזניו שהמושל אמר לו שיעשה עמו רעה אם לא יגרש והעד השני אין בעדותו ממש שהעיד שראה שהמגורשת הביאה להפ"פ משקה ואווזות והי' המגרש אצל השופט כל הלילה ונו"נ עמו שיגרש ולא הוזכר בדבריו שאמר לו שאם לא יגרש יעשה עמו רעה וגם מה שאמר שהושיבו על שני ימים במאסר ושמע משני אנשים שהושיבו במקום מגונה וקר כדי להכריחו ליתן גט הנה העד בעצמו לא ידע שהושיבו כדי לכופו לגרש ואולי הושיבו בשביל דבר אחר שעשה שלא כרצונו ומה ששמע מאנשים אחרים שהי' בשביל הגט הוי עד מפי עד ומה שאמר הסופר שאמר המגרש שאינו רוצה לגרש והמושל אחז בידו ואמר לו בלשון רוסיא גמור בדבר ואח"כ אמר שרוצה לגרש אין ראי' על כפי' שאולי אמר לו לגמור בדבר ולא ישתהה בכאן יותר מפני שצריך לו לעבודתו אבל לא כפה אותו על הגט שיתן ואין כאן עדות ברור על הכפי' אלא עדותו של עד הראשון שאומר שכפאו בפירוש וכיון שלא נסתלק האונס ובידו תמיד לאנסו ה"ז גט מעושה וא"כ יש לעיין אם ע"א נאמן בזה דהנה אף דעד אחד נאמן היכי דאיתחזק איסורא והכא הא איתחזק איסורא דאשת איש מ"מ כיון שבא העד להעיד אחר שנתגרשה שוב לא מיקרי איתחזק איסורא דהא בגיטין (ד"ט) קאמר אמתניתין דאם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו אילימא ערעור חד והאר"י אין ערעור פחות משנים עיי"ש בש"ס אלמא אע"ג דהעד מערער על הגט מ"מ כיון שבא הערעור על הגט אחר שבא הגט ליד האשה אינו נאמן דלא הוי איתחזק איסורא משבא הגט לידה. וראיתי להפ"י ז"ל שם שהקשה על הא דפריך הש"ס מהא דאין ערעור פחות משנים דהא איכא הכא חזקת איסור דא"א ותירץ דהכא שאני דאיכא חזקת כשרות דשליח ואשה דלא זייפי וגם דלא חיישינן לזיופא מה"ת משמע מדבריו דגם בערעור שאחר הגט נמי מיקרי איתחזיק איסורא] וכדברי מצאתי להר"נ ז"ל בתשובה דאחר נתינת הגט שוב לא מיקרי איתחזיק איסורא דא"א שכ' (בסי' מ"ג) בעובדא שהבעל ערער שבטל הגט וכתב שם דאחר שבא הגט לידה והיא בחזקת גרושה לא מהני ערעור דבעל כלום עיי"ש בדבריו ז"ל ולכאורה קשה על דבריו דהא דקתני ואם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו מיירי בערעור דבעל כדמסיק שם הש"ס אלמא דמהני ערעור דבעל אף לאחר שבא הגט לידה ונראה לי שהר"נ ז"ל סובר דדווקא בערעור דזיוף מהני ערעור של בעל אפי' אחר שנתגרשה כיון שטוען שלא נתן גט מעולם והיכי דטוען הבעל מזויף דעת כמה מרבוותא ז"ל דבעי קיום מן התורה והרמב"ם ז"ל פוסק והובא דבריו בשו"ע (סי' קמ"ב) דאם הבעל טוען מזויף ואינו נתקיים אינו גט כלל ומשום הכי מהני ערעורו של בעל אבל אם טוען טענת ביטול סובר הר"נ ז"ל דלא מהני ערעור הבעל כיון שמודה ששלח לה גט וכבר נתגרשה ויצאת מחזקת אשת איש. והא דאיתא שם בגמרא (בדף ג') האי קולא חומרא הוא דאי מצרכת לה תרי לא אתי בעל מערער ופסל לה חד אתי בעל מערער ופסיל לה והרי התם איירי בחשש דלשמה ואפ"ה אמרינן דהבעל מצי פסיל לה אפשר לומר דהר"נ ז"ל יפרש כפירוש התוס' דפסיל לי' דקאמר היינו לעז בעלמא וא"כ לפ"ז מוכח מדברי הר"נ ז"ל דהבעל אינו נאמן אלא לערעור דזיוף ועד בעלמא אינו נאמן אפי' בערעור דזיוף וכן מצאתי להפ"י ז"ל בגיטין (ד' ט') שמחלק בין ערעור דזיוף לשאר ערעור אולם רש"י ז"ל מפרש שם בגיטין הא דקאמר חד אתי בעל מערער ופסיל לי' היינו פסיל ליה בדינא שכתב שם דאוקי חד לגבי חד היינו בעל לגבי שליח ועיי"ש בפ"י שתמה ע"ז דכיון דרש"י ז"ל מפרש דבעל הוי כע"א דעלמא שכתב דהוי חד לגבי חד וקשה הא אין ערעור דע"א כלום כדאמר שם גבי אם יש עליו עוררים עיי"ש שדחק עצמו בזה, ולק"מ דרש"י ז"ל מפרש באמת הא דקאמר אלא עירעור דבעל לא כשיטת הר"מ ז"ל דאם לא נתקיים בחותמיו הוי בודאי איסור אלא דהוה ספק דאוקי חד לגבי חד דבזה עדיף ערעורו של בעל משל אדם אחר דאם עד בעלמא הוא המערער אין בכך כלום דכיון שכבר נתגרשה מיקרי חזקת היתר ובערעורו של בעל מהני לכל הפחות למהוי חד לגבי חד: והנה בנ"ד אף אם נימא דערעורו של ע"א לא מהני אחר הגירושין. מ"מ הא הרב דשערשאב כתב שהבעל בעצמו בא לפניו וערער על הגט שהי' בכפי' וערעור של בעל ודאי דמהני וכיון דהתם גבי הא דאמרינן אתי בעל מערער ופסיל לי' כתב רש"י ז"ל דהוי חד לגבי חד אף שהשליח אמר בפני נכתב ובפני נחתם אפ"ה לא מבטלינן ערעורו דבעל וכש"כ הכא שהבעל מערער שכפוהו ליתן גט וע"ז אין אדם מכחישו כמ"ש שהעדים שאמרו לא ראינו אינו ראי' דבעינן למיחש לערעורו של בעל ועוד שלפי מכתבו של הרב משערשאב האשה בעצמה הודית לפניו שהשתדלה ע"י השופטים שיגרשנה ואף שלא הוזכר שהודית שהפחידוהו והושיבוהו בחדר אפל ואפשר שרק ביקשו ממנו והשתדלו אצלו שיגרשנה ולא הי' כפי', מ"מ נראין הדברין שאיימו עליו ועוד דכבר כתבנו דלדעת רש"י ז"ל נמי ערעורו דבעל הוי ערעור לפוסלו לכה"פ מספק ובפרט היכי דליכא דמכחיש ליה: והנה כ"ז כתבתי בעת שלא הי' לפני כ"א העדאת ע"א על העישוי אכן אח"כ כשבא הגב"ע מחדש מהרב דשערשאב שהעידו שני עדים על העישוי א"כ וודאי דיש לחוש הרבה בגט זה דהוה גט מעושה אולם לכאורה יש לעיין אם האיש הזה הוא מאותן שכופין אותו להוציא דהנה בשו"ע אה"ע (ס' קנ"ד) איתא בשם הרא"ש ז"ל שאם ידוע שהאיש אינו רשאי לעמוד במקום שנשאה כופין אותו לגרשה ואף שהגר"א זצ"ל כתב ע"ז וז"ל ג"כ כנ"ל ור"ל דכל שאינו מפורש בהדיא בגמרא דכופין אין כופין ואע"ג דמונע תשמיש ומזונות כופין מ"מ מפני שאינה רוצה לצאת אחריו דלא איתמר בהדיא אין כופין עכ"ל הגר"א זצ"ל מ"מ הכא בהאי עובדא מונע מכל וכל דכיון דאין לו מקום קבוע לדור בה רק שמחויב לילך למקום שמצווין אותו ע"פ פקודת מנהיגיו אינה מחויבת לילך עמו למסעיו וכופין אותו לגרש. ועיין בתשובות פ"י שהאריך בענין זה ומסיק דדווקא