עונג יום טוב תצג

אקדיש והא דקאמר מושך שתים הוא רק להורות שלא יניף כולם בב"א כדי שיהא ניכר שלא יזרוק הדם רק על השתים וכ"כ עוד גבי תודה ששחטה על שמונים חלות (בדף ע"ח) דקאמר התם שאם אמר יקדשו ארבעים מתוך שמונים מודים דקדשי וכתבו התוס' שם דאע"ג דר"י סובר בפ' כל הגט אין ברירה היינו היכא שמתברר לבסוף דלאו כלום עביד אבל הכא קדשי כל היכא דאיתנהו וכשבא להפריש ד' חלות של תרומה צריך להפריש י"א חלות מכל מין ומין דאי לאו הכי כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל עכ"ל וכוונתם מבואר דהכא נמי אמרינן אין ברירה ולא מהני שיברר הארבעים ויפריש מהן ד' חלות והמותר יהא חולין אלא צריך להפריש י"א חלות משום דכל השמונים הם בספק על כל אחת שמא חלה זו היא מארבעים דקדשי רק שהקשו בתחילת דבריהם דכיון דר' יוחנן אית ליה א"ב אם כן לא ליקדשו כלל כמו גבי גט דאם אמר כתוב לאיזו שארצה אגרש לא הוי גט כלל וה"נ לא ליקדש כלל ותירצו דגבי גט דתלי הדבר שיתברר לבסוף אם יהי' גט או לא ואפשר שיתברר דלא הוי גט כלל להכי למ"ד א"ב אין כאן בירור ולא הוי לשמה כלל אבל הכא דלא תלה הדבר שיתברר לבסוף אם יהא קדוש וקדשי כל היכא דאיתנהו בודאי רק דאנן לא ידעינן הי נינהו הקדושים והי נינהו החולין להכי קדשי ארבעים זהו כוונת דבריהם עכ"פ הרי כתבו בהדיא דלמ"ד אין ברירה צריך להפריש י"א חלות מכל מין אבל הרמב"ם ז"ל כתב (בפי"ב מה' פסוה"מ הלכה ט"ו) גבי תודה ששחטה על שמונים חלות ואמר יקדשו הארבעים מתוך שמונים מושך מ' מתוך פ' ומפריש א' מכל קרבן והמ' השניות יפדו ויצאו לחולין עכ"ל הרי שלא הצריך להפריש רק א' מכל מין שלא כדברי התוס'. וכן גבי שחט שני כבשי עצרת על ארבעה חלות כתב שמניף רק שנים והשאר פודין אותן בפנים ונאכלין בחוץ כשאר חולין עיי"ש: וכבר תמה ע"ז הלח"מ דכיון דאנן קיי"ל כרבי דשחיטה מקדש קדושת הגוף ואנן לא ידעינן הי מנייהו קדושות אמאי נאכלין בחוץ דילמא הני דקאכיל בחוץ הן הנה שנתקדשו בשחיטה קדושת הגוף ולא מהני בהו פדיון ונפסלו ביוצא. וכ"ת דאמרינן דנתברר למפרע שאלו השתים שנפדו אין בהם אלא קדושת דמים ולא נתקדשו בשחיטה דז"א דהא קי"ל אין ברירה ועוד אם איתא דמהני ברירתו לברר מי הם הקדושות לשתי הלחם ומי מהם קדושות רק לקדושת דמים א"כ אמאי פודן בפנים דווקא הא אפילו בחוץ יכול לפדותן ואינם נפסלין ביוצא שהרי הועיל ברירתו לשויין למפרע רק לקדושת דמים ולפדותן בחוץ עדיף טפי שאם פודן בפנים נעשים חולין בעזרה כדקאמר שם בש"ס ואין עושין כן אלא מדוחק סמכינן אשנויא דמשני התם דחולין ממילא הוי אבל ודאי דלפדותן בחוץ עדיף טפי אם אפשר עיי"ש בדברי הלח"מ ועיין ברש"י שם (בדף מ"ח) דה"מ דאי רבי דלרבי דאמר שחיטה מקדשתן נהי דשתים מהן אין להם אלא קדושת דמים וישנו בפדיה דכבשים מידי דחזי להו מקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות בכל מקום שהם השתים שאינן מקודשות יתחלל על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שרי להו זריקת כבשים מיהו היכי פריק להו והיכי משתרי והרי אינו מכיר אלו שאינם מקודשות עכ"ל רש"י ז"ל הרי שכתב ג"כ שאינו יכול להכיר ולברר מי הם הקדושות קדושת הגוף ומי קדושת דמים וכדמוכח מהש"ס דקאמר אי דפריק להו מאבראי הא מיפסלי ביוצא ולא אמר דמפיק רק שתים ופודן ע"י שבורר אותן לקדושת דמים ומשום דאין ברירה ואם כן פשיטא נמי דנאכלין כולן בפנים כיון דלא ידוע לנו מי הם הקדושות קדושת הגוף בעי לאוכלן ארבעתן בפנים וא"כ ודאי דקשה על הרמב"ם ז"ל שכתב דאוכל השתים בחוץ כשאר חולין הא קיי"ל א"ב וביותר קשה קושיא השניה של הלח"מ דאי יש ברירה א"כ אמאי פודן בפנים יפדה אותן בחוץ כיון שמתברר לן שאותן שבחוץ הם קדושות רק קדושת דמים בעלמא: אבל לפי מה שבארנו לעיל א"ש דברי הרמב"ם ז"ל דמפרש לשון הברייתא כפשוטו דמניף רק שתים וע"כ דאמרי' בזה יש ברירה ואע"ג דרבי סובר א"ב משום דהכא דמי להא דאמרינן בפסחים במלך ומלכה ששחטו עבדיהם עליהם גדי וטלה שיאכלו מאיזה שירצו משום דאין מקפידין אם גדי אם טלה מהני אף למ"ד א"ב. וה"נ אע"ג דרבי סובר א"ב וכן קיי"ל מ"מ הכא שאמר יקדשו שנים מתוך ארבעה גבי שתי הלחם אין לו קפידא איזה שיבחר ואמרינן יש ברירה כשבירר השתים לפדות הוברר שאותן שלא פדה הם הן הקדושים קדושת הגוף ואותן שפדה נתקדשו מעיקרא רק בקדושת דמים ומהני בהו פדיון. ולהכי א"צ להניף אלא שתים וגם השתים הנפדין נאכלים אף לרבי בחוץ כשאר חולין ולא דמי לאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש דשם בשעת הפרשה איכא קפידא שרוצה דוקא שמה שהפריש יהא תרומה ולא אותן ששתה כבר כדי שלא ישתה טבל להכי אמרינן א"ב ולא הוי תרומה כלל. אבל ביקדשו שנים מתוך ארבעה או ארבעים מתוך שמונים אין לו קפידא איזה מהן לברור לשתי הלחם ואיזה לחולין ויש ברירה גם לדידן: והשתא א"ש מה דצריך לפדות דוקא בפנים לרבי ולא בחוץ ולא אמרינן שיוציא שנים מהן לחוץ ויפדה אותן ויבורר שהם חולין עכשיו והי' בהם קדושת דמים למפרע ופלטי לן מאיסור חולין בעזרה דז"א דאם יוציא שנים לחוץ וירצה לפדותן אז בשעת פדיה יש לו קפידא לברור דווקא אלו לקדושת דמים ולא אותן שבפנים משום דאלו שבחוץ א"א לבררן לקדושת שתי הלחם שא"כ כבר נפסלו ביוצא וכל היכא דאיכא קפידא בברירתו אמרינן א"ב להכי אתי שפיר דלרבי דסובר שחיטה מקדשא צריך לפדותן בפנים דווקא כדי שיהא בידו לפדות איזה שירצה ולא יהא אצלו קפידא איזה שיהי' לשתי הלחם ואיזה לקדושת דמים ולפדות לצאת לחולין ואז יועיל ברירתו למפרע להניף שנים ולפדות לחולין שנים ולאוכלן בחוץ וכלשון הברייתא דלענין הנפה אותן שהובררו לשתי הלחם ולענין הניפדין לאוכלן בחוץ מהני ברירה משום דכל היכא דאין קפידא בשעת ברירתו י"ב ורק לענין לפדות בחוץ לא מהני ברירה משום שאם יפדה בחוץ תתבטל דין ברירה שהרי יש קפידא בשעת ברירה לברור לחולין דווקא אותן שבחוץ: ואין להקשות אמאי אין פודין בחוץ ואי משום דאחרי הוצאת שנים מהן לחוץ לא מהני ברירתו מפני שרוצה שדווקא אלו שיצאו יהיו לקדושת דמים מפני שנפסלו ביוצא אכתי יברור כשהן בפנים שני' לקדושת הגוף ושנים לקדושת דמים ואז מהני