עונג יום טוב תפד

במביא גט ממדה"י ונותנו לה בחזקת שהוא קיים ואח"כ נודע שמת הדין כן

והנה וודאי דפשטא דלישנא דמתניתין משמע שכתבו ונתנו לה בחזקת שהוא קיים ולא בא ואח"כ נודע שמת וע"ז אמר דאם גט קודם ה"ז גט ואם מיתה קדמה אינו גט ובאינו ידוע הוי ספק

ולי היה נראה לכאורה דהך דינא דאם לא באתי אין יכולין לכתוב וליתן הגט עד שיוודע שלא מת ואף דבאומר סתם כתבו ותנו גט לאשתי והלך מכאן וודאי דכותבין משום דמוקמינן לי' בחזקת חיים מ"מ באומר אם לא באתי מכאן ועד יב"ח כתבו ותנו הוי לי' תורת תנאי כדפריך התם בסוגיא אר' יוסי לימא קסבר ר"י כתב גט על תנאי כשר דהך אם לא באתי עד יב"ח מקרי תנאי שהתנה שלא יכתבו את הגט עד אחר יב"ח וכי מספקינן דלמא מת תוך יב"ח לא שייך לאוקמי אחזקה דדבר שהוא משום תנאי בעינן שיתברר שנתקיים התנאי וכי מת בתוך יב"ח הרי לא נתקיים תנאי דאם לא באתי שהרי הי' אנוס מלבוא ואף דמשום חשש אין גט לאחר מיתה הי' מועיל מה שמעמידין אותו בחזקת חי מ"מ לענין קיום התנאי שהתנה שלא יכתבו אלא עד אחר יב"ח לא מהני חזקה ובעינן שנדע שהי' חי ולא בא שאז נתקיים התנאי ויכולין לכתוב דכל המתנה דעתו שיראו בפועל שנתקיים התנאי ולא שיראו וידונו הדבר ע"י חזקה שנתקיים [וכה"ג כ' הר"מ ז"ל בהא דאם לא באתי מעכשיו ועד יב"ח דבעינן למימר בש"ס שם דאפילו במת בתוך יב"ח לא שרינן לה להנשא אף שבוודאי שוב לא יבוא כיון שמת והתוס' נדחקו בזה וכתבו שהוא משום גזירה דגזרינן אטו לא מת עיי"ש. אבל הה"מ ז"ל (בפ"ח מהלכות גירושין הלכה כ"ב) נתן טעם לזה דכל המתנה כוונתו שיתקיים התנאי בפועל היינו שלא יבוא עד יב"ח אבל מה שאנו יודעין שלא יבוא מחמת שמת זה לא מהני וצריכה להמתין כל יב"ח מלהנשא לקיום התנאי ומה שיודעין שיתקיים התנאי אינו מועיל וכ' שם הה"מ שמזה למד הר"מ ז"ל במתנה על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא קבע לה זמן על הנתינה דקיי"ל לי ולא ליורשי והגט בטל אעפ"כ אסורה להתייבם שלא בטל הגט כ"ז שלא נתבטל התנאי בפועל והכא הרי לא נתבטל שהרי לא קבע זמן לנתינת המאתים זוז ומתלי תלי קיום התנאי אף שאנו יודעין שבוודאי לא יתקיים דלי ולא ליורשי קאמר מ"מ בפועל לא נתבטל ודעתו שאם יתבטל בפועל לא יהא גט אבל אם לא יתבטל בפועל אסורה להתייבם וקלסי' הה"מ ז"ל וכ' שזה מורה על שכלו הגדול של הר"מ ז"ל ואף אנו נאמר במתנה שלא יכתבו עד שיעבור יב"ח ולא יבוא לא מהני מה שחזקתו חי ולא בא אלא עד שיודעין בבירור שחי ולא בא דהכי הוא דעתו בתנאי שהתנה ואע"ג דגבי אונס אמרינן בפ"ק דכתובות (דף ב') דאונס מיתה אינו מבטל לתנאי אף למ"ד יש אונס בגיטין משום דלא ניחא לי' דתיפול קמי יבם וא"כ מקרי לא בא זהו דווקא התם שנתן לה הגט כעת ואמר מעכשיו בזה אמרינן דלא ניחא לי' שאונס מיתה יבטל תנאו ויהא כאלו בא משום דלא ניחא לי' דתיפול קמי יבם וזהו עיקר כוונתו בנתינת הגט אבל הכא דאמר אם לא באתי עד יב"ח כתבו ותנו שאם מת בתוך יב"ח אין כותבין ולא איכפת לי' במה דתיפול קמי יבם, וזהו תנאו שנמתין מלכתוב הגט עד כלות יב"ח ואם מת בתוך יב"ח אין כותבין בעינן שיודעין בבירור שהי' חי בתוך יב"ח דאף דלענין גט לאחר מיתה מהני מה שמחזקינן אותו בחזקת חי מ"מ לענין קיום התנאי בעינן שיתקיים בפועל היינו שנדע שהי' חי ולא בא שכן הי' דעתו שימתינו מלכתוב עד שיראו שחי ולא בא]

ואחרי שבררנו דאנו צריכין לידע שהי' חי בתוך יב"ח ולא מהני חזקת חיים דברי המשנה ברורים לנו דלכאורה קשה טובא מ"ש הכא דקתני הך בבא אם גט קודם למיתה ה"ז גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט ואם אינו ידוע מגורשת ואינה מגורשת ואמאי לא תני נמי הך מלתא בפ' כל הגט במביא ממדה"י דנותנו לה בחזקת שהוא קיים ואם נמצא אח"כ מת מגורשת ואינה מגורשת ומ"ש דתני לה הכא גבי אם לא באתי אבל לפי דברינו הדבר נכון דגבי מביא גט ממדה"י כיון שמעמידין אותו בחזקת חיים ונותנין לה הגט הרי היא מגורשת ואם יתוודע לנו שמת ואין ידוע אימתי לא איכפת לן למיהדר דינא לאוסרה ואמרינן השתא הוא דמת עד שיתברר בעדים שמת קודם נתינת הגט רק הכא גבי אם לא באתי עד יב"ח כתבו ותנו דאחר יב"ח כשכותבין ונותנין אין אנו יכולין להתירה עד שיתוודע לנו שחי הי' כל היב"ח דלענין קיום התנאי לא מהני חזקה מפני שדעתו הי' שיתברר בוודאי שחי ולא בא וכשכותבין ונותנין לה אחר יב"ח אין להתירה עד שיתברר שחי הי' כל היב"ח ולא בא ואם עתה נודע לנו שמת ואינו ידוע אימת בזה אמרינן [אם הגט קודם ה"ז גט ואם מיתה קודמת אינו גט] ואם אינו ידוע איזה מהן קודם הוי מגורשת ואינה מגורשת דכיון שלא החזקנו חזקת חיים לדון על פיה עדיין מפני שאין חזקת חיים מועיל במקום קיום תנאי וכשנודע לנו אחר יב"ח ממיתתו הרי הוא מת לפנינו ובנמצא מת והחזקה לא הוחזקה עדיין לדון על פיה לגמרי עד שנמצא מת לפנינו בזה לא מהני חזקת חיים כלל. ואין ה"נ אם ידענו שחי הי' כל היב"ח ונתקיים התנאי שלא בא כל יב"ח ונמשך הדבר וכתבנו לה הגט אח"כ בחזקת שהוא קיים דכיון שנתקיים התנאי מהני חזקת חיים ונתנו לה ואח"כ נודע שמת ולא נודע אם קודם נתינת הגט או לאחר נתינת הגט דהגט כשר דכל יב"ח הי' חי בבירור לא מחמת חזקה כ"א מבירורו של עדים וכשנותנין לה הגט אף שאח"כ נודע שמת אמרינן השתא אחר נתינה הוא דמת דבשעה שניתן לה הגט הי' בחזקת חיים ומהני החזקה שדנו עלי' שלא לסותרה אף כשנודע שמת. אבל השתא רצה להשמיענו דאם כשנתנו לה אחר יב"ח לא הי' בירור שהי' חי כל יב"ח ועכשיו שנתברר שמת וא"י אימת דבזה הוי ספק מגורשת דבשעה שכתבו ונתנו לא הי' מועיל חזקת חיים שהרי אנו צריכין לידע חיותו בתוך יב"ח שהוא מחמת קיום התנאי דלא מהני בי' חזקה ונותן לה הגט רק שיועיל אם יתברר שחי היה כל היב"ח וממילא הוי ספק כיון דהשתא מת הוא לא מהני לי' חזקת חיים ואף אם עכשיו יתוודע לנו שבתוך יב"ח וודאי הי' חי ולא בא רק הספק הוא על שעת הנתינה אם הי' חי או לא נמי לא מהני כיון שלא הותרה ע"י החזקה של חזקת חיים עד שנתוודע הספק על שעת הנתינה והרי מת לפנינו הוי מגורשת ואינה מגורשת

וזה כוונת המשנה להשמיענו שאם כתבו לאחר יב"ח קודם שידעו אם הי' חי בתוך יב"ח ואח"כ נודע שמת וא"י אימת הוי מגורשת ואינה מגורשת ואף שידענו עכשיו שכל יב"ח הי' חי והספק הוא רק אלאחר יב"ח מ"מ כיון דבשעת נתינה לא הוחזק חזקת חיים לדון על פיה לא מהני והוי ספק מגורשת ואין מקום לדין זה כ"א במשנה זו דאם לא באתי כתבו ותנו ) אבל במביא גט ממדה"י ונתנו לה בחזקת שהוא קיים הותרה להנשא ואם אח"כ שמעו שמת אמרינן השתא הוא דמת

ונראה שמזה הטעם אמרינן בתוספתא והביאו תוס' בעירובין (דף ל"ה) דמודים חכמים לר"מ בראוהו חי מבערב שהוא טהור ולא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן שהקשו המפרשים דאטו אם לא ראוהו חי מבערב לא ידענו שפ"א הי' חי ומאי נ"מ בין ראוהו חי מבערב או לא אבל לפמ"ש א"ש דבנגע