עונג יום טוב תפג

שניהם ואם יעמוד מחליו יתבטל הגט מן התורה ותהא מותרת לחזור לבעלה כהן דקיי"ל בגיטין (דף ע"ב) גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר משום דאדעתא דהכי לא גירשה ודמי לתנאי ומותרת גם לבעלה כהן ואינו מפסיד אותה ע"י גט ונמצא מתקיים כל מחשבתם שאם יעמוד תהא מותרת לו ואם ימות יקיים אחיו מצות יבום בביאה ראשונה ויוציאנה בגט ויש מקום לעסק גט זה לפעמים שיתרצו האיש והאשה לזה ומתקיימין דברי רש"י ז"ל במ"ש דאם מת אסורה לכהונה אע"ג דנ"מ גם דאסורה לבעלה כהן כמו שבארנו דאפשר דמיירי בבעלה כהן אפ"ה כתב רש"י ז"ל דנ"מ אם מת משום דלגבי בעלה אין שייך לומר דנאסרה עליו משום גרושה לכהן כיון דקיימינן בשכ"מ ואם רוצה לבא עלי' יכול לבטל הגט ולבא עלי' וממילא בביאתו מבטל הגט דהא לא גרשה אלא במעכשיו אם מתי דאפילו אם לא אמר הכי קיי"ל גיטו כמתנתו ואם עמד בלא"ה בטל הגט להכי כתב רש"י ז"ל דנ"מ אם מת דהוי גט מעליא ולכהנים אסורה משום גרושה והלבוש כתב שמצא מרגניתא בפירושו בהאי קרא דמיירי בשכ"מ ואנו בעזהי"ת מצאנו מרגניתא תוך מרגניתא: שוב ראיתי שקשה על דברינו דהא ביבמות (דף צ"ב) דדריש שם ר' מתיא ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה אמר רב שם ע"ז דהוה לי' לר"מ למידרש בהאי קרא מרגניתא ודריש חספא מאי מרגניתא דתניא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט דפוסל לכהונה עיי"ש. ולרב הא ליכא למימר דמיירי שרוצה שיקיים אחיו מצות יבום בביאה ראשונה ויגרשנה דהא ביבמות (דף י"ט) קאמר רב דחייבי לאווין לא רמיא ליבום כלל מקרא דיבמתו יבמתו יש לך יבמה שאינה עולה ליבום ועולה לחליצה ואסור אפילו ביאה ראשונה וא"כ תקשה לרב מאי מרגניתא הוא דגט זה למה בא, וצ"ל לרב דמיירי שרוצה שאחיו יחלוץ לה ויקיים מצות חליצה ואם יתן לה גט גמור לית כאן מצות חליצה כלל ועכשיו שנותן לה גט כזה יחלוץ לה אחיו דגרושה אסורה לו ואם לא יתן לה גט כלל ייבם אחיו והוא אינו רוצה שישאנה אחיו רק שרוצה שיקיים מצות חליצה ודו"ק: שאלה שכ"מ דדחיק לי' עלמא ולו אח מומר לעבודת כוכבים ואשתו אינה בכאן אם יש תקנה לזכות לה גט ע"י שליח קבלה או לא: תשובה ביבמות (פ' האשה שלום) איבעי לן במזכה גט לאשתו במקום יבם מי אמרינן זכות הוא לה או לא ולא איפשיטא ועי' (בשו"ע סימן ק"מ) דביבם מומר ודאי דיש לסמוך ע"ז ולעשות שליח קבלה וגם כי יש לצרף לזה מה דאמרינן (ב"ק ק"י) גבי נפלה לפני יבם מוכה שחין דאבעי לן למימר אדעתא דהכי לא קדשה עצמה רק דדחי שם דאיתתא בכל דהו ניחא לה אבל במומר לעבודת כוכבים דעת הפוסקים דלא שייך לאמר איתתא בכל דהו ניחא לה: מיהו לכאורה הי' נראה לי דהיינו דוקא לעשות שליח קבלה ולזכות לה הגט על תנאי דאם מתי אבל לגרש לגמרי בלי תנאי דאם מתי רק שתהא מגורשת מעכשיו אין זה זכות אלא חוב דכיון דהשכ"מ אינו בגדר גוסס רק בגדר חולה ורוב חולין לחיים א"כ הרי חוב הוא לה מאי דמתגרשת מבעלה כעת ומאי מהני הא דסניא לי' ליבם כיון דלע"ע חוב הוא לה ושכ"מ לא גרע ממוכה שחין דקי"ל דהוי חוב לאשתו להתגרש ממנו ואף דאח"כ מת הבעל מ"מ בשעה שזיכו לה הגט נחשב קבלת הגט לחוב ובגמרא מיירי במזכה לה הגט בתנאי דאם ימות יהא גט דלא מפסידה מידי דאם יחי' היא אשתו כראשונה ולא מסתפק לן אלא אם מה שלא תהא זקוקה ליבום ע"י הגט מיחשב זכות או לא והכי משמע לשון הגמ' המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו משמע דלא גירשה אלא משום חשש יבום ולכשתזקק ליבום יחול הגט למפרע, ומצאתי בתשובת הרדב"ז שכתב כן: ולכאורה נראה להביא ראי' מדברי הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מה' גירושין) שכתב שם (בהלכה כ') דין שכ"מ המגרש על תנאי דאם מתי וכתב שם וז"ל חולה שרצה לגרש על תנאי לכשימות כדי שלא תפול ליבם ואם עמד לא תהא מגורשת ולא רצה לגרשה מעכשיו שלא תטרוף דעתו כך הוא כותב לאחר התורף או אומר לה כשנותן הגט כו' (ובהלכה כ"א) כתב שם הא דינא דמזכה גט לאשתו במקום יבם וז"ל בעל שאמר לאחר זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול ליבם ונתן הגט לידו ומת הבעל קודם שהגיע הגט לידה הרי זה ספק מגורשת כו' עכ"ל והנה (בהלכה כ') בדין תנאי דשכ"מ כתב חולה שרצה לגרש וכאן שינה וכתב בעל שרצה לגרש ולא כתב חולה משמע ודאי דמיירי גם בבריא והנה בבריא המגרש ומתיירא שמא ימות ודאי דאם גירשה לגמרי בלי תנאי דהוי חוב דאף דסניא לי' ליבם מ"מ כיון שבעלה בריא למה תחוש שימות ואין לך חוב גדול מזה מה שמפסדת בעלה כעת ועיין (ביבמות קי"ב) מי מסקה אדעתא דמית בעל ונפלה קמי יבם] וא"כ מאי ספיקא איכא הכא הא ודאי חוב הוא לה, א"ו דהרמב"ם מפרש בעיין דמיירי במגרשה על תנאי דאם ימות ואם לא ימות תהי' אשתו ולהכי אפילו אם הבעל בריא נמי מיקרי זכות משום דסניא לי' ליבם וכ"ז שהבעל בחיים היא אשתו והכי דייק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בעל שאמר לאחר זכה גט זה לאשתי כדי שלא תפול ליבם דמשמע שגם להזוכה אמר שלא יזכה אלא כדי שלא תפול ליבם דהיינו אם ימות ואם לא ימות תהי' אשתו ואין רצונו לגרשה לגמרי וצ"ע היטב לדינא: סימן קסד שאלה בגט הנשלח ממרחקים ונמסר ליד האשה ואח"כ נודע שמת הבעל ואין ידוע אם היה קיים בשעת מסירת הגט: תשובה תנן בגיטין (דף כ"ח) המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים, ולכאורה נראה כיון דנותנו בחזקת שהוא קיים ולא חיישינן למיתה ומתירין אותה להנשא אם שמעו אח"כ שמת תלינן שמת אח"כ. וכן מצאתי להנוב"י באהע"ז מה"ק (סי' ל"א) שכ' בהא דאמר המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים וז"ל והנה אם יש לו אח והיא נשאת לאיש עפ"י גט זה ואחר כמה שנים ישמעו בו שמת הכי נאמר שמת למפרע והרי זה זקוקה ליבם ובניה ממזרים למ"ד יש ממזר מיבמה לשוק והרי כתיב דרכיה דרכי נועם עכ"ל: אולם מצאתי להגאון בעל תורת גיטין בחי' לאהע"ז (סימן קמ"א סעיף ס"ח) שכתב אדין זה דנותנו לה בחזקת שהוא קיים וז"ל ואם אחר שנתנו לה נתברר שמת וא"י אם קודם שנתנו אם לאחר שנתנו יש ללמוד דין זה (מסימן קמ"ד סעיף ה') דאם הוא ספק איזו מהן קודם ה"ז ספק מגורשת וזה דלא כהנוב"י: והנה הדין שלמד ממנו התו"ג האמור (בסימן קמ"ד סעיף ה') הוא מתניתין בגיטין (דף ע"ו:) אמר הם לא באתי עד שנים עשר חודש כתבו ותנו גט לאשתי אין כותבין תוך יב"ח כתבו ונתנו לה לאחר י"ב חודש ומת אם מיתה קדמה לנתינת הגט אינו גט אם גט קודם למיתה ה"ז גט ואם אינו ידוע איזו קודם ה"ז מגורשת ואינה מגורשת. וכ' הר"ן ז"ל שם זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת דלא מוקמינן לי' בחזקת חי ונימא דלאחר יב"ח מת אלא כיון דהשתא מת מקמי הכי מספקינן לי' שמת בתוך יב"ח עכ"ל הר"ן ז"ל ומזה למד בתו"ג דגם