עונג יום טוב תפב

לכהן אם הפסול מדרבנן דלא ליתי לאחלופי בגט כשר לא תצא ואף דגבי חלוצה שנשאת לכהן מפקינן לה מבעלה שאני איסור חלוצה דמסמכינן לי' מקרא ביבמות (דף כ"ד) אבל גט פסול מה"ת אפ"ל דלא תצא אם נשאת ומכ"ש הכא דלא מפקינן לה מבעלה שנתן לה גט זה הפוסל רק מדרבנן ומדאורייתא אינו גט ואע"ג דחזינן שהעמידו חכמים דבריהם אף להוציא אשה מבעלה שניסת לו בהיתר גבי איסור כהונה דהא אמרינן ביבמות (ד' ל"א) גבי גט דאם קרוב לה מגורשת מע"מ מגורשת ואינה מגורשת ואמרינן למאי הילכתא דאם כהן הוא אסורה לחזור לו ומן התורה ודאי דמותרת משום דמוקמינן לה אחזקת היתר לבעלה ולכהונה ורק מדרבנן אסורה ואף שהתוס' כתבו ביבמות (דף ס"ח) גבי ספק בן תשע שנים ויום אחד ספק אינו ב"ט דלא מוקמינן אחזקה לענין כהונה ויוחסין, היינו מדרבנן אבל מן התורה ודאי דמוקמינן אחזקה גם לענין כהונה ויוחסין. שהרי התוס' כתבו בעצמן בסוטה (דף כ"ט) ד"ה שכן שהקשו דל"ל קרא לכהונה גבי סוטה כיון שהכתוב עשה ספק כוודאי ותירצו משום דה"א דמוקמינן אחזקה גבי כהונה להכי קמ"ל דגם לכהונה הוי ספק סוטה כודאי עיי"ש אלמא דבכל התורה שאין הספק כודאי מוקמינן אחזקה אף גבי איסור כהונה מן התורה והא דאמרינן ביבמות (דף פ"ח) וקדשתו דפנו ומוקי לה בשנים שאמרו מת בעלה וניסת לכהן ואח"כ באו שנים ואמרו חי הי' כשניסת ומת עכשיו דחייב להוציאה משום ספק איסור זונה ולא מוקמינן לה אחזקה התם שאני דהא לא הוי חזקה כלל דהעדים העידו שבשעה שניסת הי' בעלה חי והיתה א"א ונעשית זונה ולא היה לה חזקת היתר לכהונה ועוד דהא התם משני מאי דפנו בעדים היינו לטרוח אחר עדי הזמה וכיון שהוכחנו דמן התורה מוקמינן אחזקה גבי איסור כהונה ורק מדרבנן לא מוקמינן אחזקה ומה שאמרו בגיטין (דף ע"ח) גבי מחצה על מחצה דאי כהן הוא אסורה לחזור לו הוא רק מדרבנן הרי חזינן שהעמידו חכמים איסור דבריהם להוציא אשה מבעלה כהן שניסת לו בהיתר אף שמה"ת מוקמינן אחזקה והגט לאו כלום הוא:.) מ"מ נראה לי דדוקא התם דאיכא חשש לתא דאיסור דאורייתא דדילמא קרוב לה והוי גרושה לכהן בזה החמירו רבנן שלא להעמיד על חזקת היתר לבעלה ואסורה לחזור לו אבל גט הניתן בלא ע"מ לדעת ר"ת וסייעתו דמדאורייתא אין כאן גט כלל וליכא דררא דאיסורא דאורייתא רק דרבנן גזרו שלא לאחלופי בגט כשר לדברי הב"ש לא גזרו רבנן להוציא אשה מבעלה שניסת לו בהיתר עכ"פ בנידון דידן יש לנו יסודות כראי מוצקות להתיר האשה לבעלה ובשמו נבטח שלא נכשל בדבר הלכה ולהיות מעושי רצונו ית"ש בדבר הלכה כל הימים כנפשו ונפש ידידו: ודע שצריך עיון בדברי רש"י ז"ל ביבמות (דף צ"ד) בהא דדרשינן ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה ופרש"י ז"ל שאם מת אסורה לכהן ואמאי לא פירש שאם בעלה כהן נאסרה עליו בגט זה אבל מדברי רש"י משמע שבעלה ישראל רק שהנ"מ לאוסרה אחר מיתת בעלה לכהן ואילולי דברי רש"י ז"ל הי' נראה דהא דרשא דדרשינן בהרי את מגורשת ממני וא"א מותרת לכל אדם פוסל לכהונה הוא דווקא אם בעלה כהן דאז מועיל הגט לאוסרה על בעלה משום איסור כהונה נאסרה גם לכל הכהנים אם מת הבעל משום איסור כהונה אבל אם בעלה ישראל דאז אין הגט מועיל כלל כעת דעל בעלה לא נאסרה דהא ישראל הוא ולכהנים דעלמא אסורה בלאו הכי משום איסור א"א דהוי לכל אדם בגט כזה ולא פעל גט זה לא להתיר לעלמא ולא לאסור לכהונה דבלא"ה אסורה לכ"ע להכי גם אם מת בעלה והותרה לאחרים ולא הוי' א"א נמי לא חייל איסור גרושה לכהן דכל גט שלא הועיל בשעת נתינתו אינו מועיל אח"כ ג"כ אם נתנו סתם [אם לא שהתנה שיחול לאחר זמן אבל אם נתנו שיחול עכשיו ולא חייל עכשיו משום דבלא"ה יש בה איסור א"א אינו פועל לאח"ז ג"כ] ואין לומר דמועיל הגט לענין שאם בא עלי' כהן והתרו בו משום גרושה ולא משום א"א דלוקה משום גרושה לכהן דז"א דלא חייל איסור גרושה על איסור א"א [ודוחק לומר דנ"מ לענין לקוברו בין רשעים גמורים] וקרא דקאמר דהוי גט לאוסרה לכהן מיירי שבעלה המגרש הוא כהן והועיל הגט הזה לאוסרה על בעלה ואסורה גם לכ"ע משום איסור גרושה דהועיל הגט לעשותה גרושה לגבי בעלה הכהן וכיון דמסתברא דקרא מיירי דווקא בבעלה כהן א"כ לא הי' צריך רש"י ז"ל לכתוב דאם מת בעלה אסורה לכהן אלא דנ"מ שאסורה לבעלה בגט זה: וראיתי בתשובת מהר"ם מלובלין (סימן קכ"ג) שכתב דקרא מיירי בשכ"מ שמגרש את אשתו שלא תזקק ליבום אחרי מותו ונותן לה גט זה שאם ימות לא תזקק ליבום ואם יתרפא מחליו יחזור וישאנה והכריח שם דבריו דע"כ דמיירי הכי דבלא"ה קשה דאי במגרש מחמת שנאה ואין כוונתו להחזירה אליו א"כ כשיאמר לה כן תהי' זאת האשה עגונה לעולם שהרי יוכל לגרשה בע"כ וחלילה לתורתינו הקדושה שכל דרכי' דרכי נועם להתיר לאדם ששונא את אשתו ומגרשה ממנו שתהא נפרדת ממנו כל ימיו שיכול לגרשה ולאמר לה אי את מותרת לכל אדם שא"כ תתעגן היא כל ימיו. שהרי כיון שהוא מגרש אותה מתוך שנאה ודאי אין דעתו לחזור ולישא אותה כל ימיו ואיה א"כ נעימותי' של תורה אלא ודאי במגרש אותה מתוך אהבה שלא תהא זקוקה ליבום ודעתו אם יעמוד מחליו יחזור וישאנה לכך אינו מתירה לעלמא מפני שמחזיקה לעצמה ומאמינים זה לזה שיחזרו וישאו זא"ז עיי"ש בדברי הלבוש ז"ל והנה מ"ש דע"י גט זה תהא פטורה מן היבום הא ודאי ליתא דבהדיא כתבו התוס' בגיטין (דף פ"ב) ד"ה אפילו דמותרת להתייבם אם נתגרשה בגט זה וכבר הקשו אותו חכמי דורו מדברי התוס' אלו כמבואר בסימן שאח"ז: אולם מה שהקשה דאין זה דרכי נועם שיהא אדם רשאי לגרש את אשתו שתהא מגורשת ממנו ואסורה לכל אדם ודאי קושיא חמורה היא ואם נימא דמגרשה מרצונה ומתרצית לקחת גט כזה נמי קשה לאיזה תכלית הוא נותן לה גט כזה והלא פועל ריק לו ולה להיות מגורשת ממנו ואסורה לכל אדם ואם שניהם יתרצו שלא לדור ביחד מי ימחה בידם מבלעדי גט זה וגט זה למה בא. ונראה דודאי דברי הלבוש נכונים בזה דגט זה משכחת לה שיקרה בשכ"מ אבל לא לפוטרה מיבום אלא דמשכחת לה אם הבעל כהן ומתיירא שמא ימות ויקחנה אחיו ויבמה והיא אין רצונה להיות אשת אחיו ועכ"ז רוצה שאם ימות בלא בנים יקיים אחיו מצות יבום אבל אין רצונה להיות אשתו לעולם דמצות יבום מתקיימת בביאה ראשונה כדאמרינן ביבמות (דף כ') ואם יתן לה גט באם מתי מעכשיו הרי תהי' גרושה גמורה כשימות ולא תתקיים מצות יבום כלל והוא רוצה שיקיים אחיו מצות יבום רק שהיא אין רצונה להיות אשת אחיו לעולם לכן נותן לה גט כזה בהרי את מגורשת ממני וא"א מותרת לכל אדם דכשימות מותרת להתייבם כמ"ש בשם התוס' ואינה מותרת אלא בביאה ראשונה משום עשה דוחה ל"ת ואסור בביאה שני' ומחוייב לגרשה אחר ביאה ראשונה ותתקיים מצות יבום ותצא ממנו וזה רצון