עונג יום טוב תעח

אפילו אם נתגרשה ולכה"ג אם מת ומוכח דינו של הרמב"ם ז"ל דלא מיפסלא מכהונה ע"י גט: ומה שחשש כת"ר למ"ש הרמ"א (באה"ע ס' וא"ו) וז"ל ואפילו לא נתגרשה אלא משום קול קדושין דעלמא אעפ"י שהוא ברור שאין ממש באותן קדושין ואין צריכה גט רק משום חומרא אפ"ה פסולה לכהונה ודעת הב"ח שם שאם נשאת לא תצא והט"ז שם חולק עליו דאפילו אם נשאת תצא, הנה אהובי ידידי בעיקר דברי הרמ"א ז"ל קשה לי טובא דדבריו לקוחין מתשובת הרשב"א ז"ל (ס' תק"נ) ושם הביא ראי' מהא דאמרינן בקידושין גבי היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך דרב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין ופריך אמאי כופין הא אמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותי' אלמא אע"ג דהוא אומר לא קדשתיך ונותן גט רק מחמת שהיא אומרת קדשתני אפ"ה הוא אסור בקרובותי' וה"נ לענין לפוסלה מכהונה: אולם במרדכי (בפ' האומר) שם בעובדא בנערה שהיתה משודכת לכהן ובא פריץ לבית הנערה עם עדים ונכנס עמה בדברים ונתן לה טבעת וכו' ופסק שם שאין כאן חשש קדושין עי"ש והר"א מביהם וכו' וראי' מפ' האומר לאשה קדשתיך וכו' עד לא ניחא לי דאיתסר בקרובותי' אלמא כיון שנתן לה גט ונתינת הגט לא הי' מעכב רק להתירה לשוק שהגט אוסרו בקרובותי' ולא דמי לסריס ואיילונית שחלצו דלא פסלה דשאני התם דסימני סריס ואיילונית מוכיחין עלה וליכא למיטעי ועוד הביא ראי' מהא דמעלין משטרות ליוחסין וכו' ונחלקו עליו הר"י הלבן ור"א ממיץ ז"ל וכתב הר"י הלבן ונראה לי דאשה שאמרה לא קדשתני כמו ברישא דההיא מתניתין דהאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכו' אם היא כופאתו לגט לאחר כן לא מיתסרא בקרוביו ואין זה כמודה לדבריו כדאמרינן בסיפא דמתניתין כשהוא אומר לא קדשתיך והיא אומרת קדשתני דאין כופין משום דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותי' דהתם שאני הואיל וכתב בגט וכדו פטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי וכו' הרי הודה בקדושין להדיא הילכך מדרבנן אסור בקרובותי' אבל ברישא אם הוא אומר קדשתיך אם האשה כופאתו על גט אינה מודה דאדרבה היא צווחת שלא קדשה מעולם אלא שקבלה מחמת חשש וכו' והרא"מ כתב כל גט שאינו מתיר לאשה אינה פוסלה לכהונה והוי כמגרש פנוי' ואעפ"י שנכתב ונחתם כהלכתו ואמרינן גט מעושה בכותים שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ותנן נמי האשה שהלך בעלה למדה"י וכו' נתקדשה אעפ"י שנתן לה בעלה גט לא פסלה מן הכהונה ומה שדימה הר"א מביהם ז"ל לההיא דקדושין דאמר דאין כופין דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותי' שאני התם דגט צריך הוא לה שהיא אומרת קדשתני והגט מתירה וכשכופין ב"ד יאמרו שגרושה היתה וע"כ נאסר בקרובותי' עכ"ל המרדכי ז"ל: הרי דהר"י הלבן ור"א ממיץ ז"ל שניהם כתבו דגבי הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני אם נתן גט אינה נאסרת בקרוביו והיינו כמו שכתב דהא דאסור בקרובותי' הוא רק מטעם הודאה שהוא מודה שהיא אשתו אבל היא אינה מודית ולשון הגט דידי' הוא ורא"מ ז"ל מחלק דהא דנאסר בקרובי' משום שהגט התיר אותה לעלמא שהיתה אסורה קודם הגט משום שאמרה אבל הוא אינו נאסר בקרוביה מחמת הגט שנתן שלא ימנעו מלישאנה שהרי הגט לא התיר לשום אדם שהרי היא אומרת לא קדשתני והוא אינו נאסר ע"י קדושין ולמדו מזה שגם גבי כהונה אם לא הוי קדושין מדינא לא מיפסלה לכהונה כיון שאין הגט מתיר לשום אדם וגם הודאה לא שייך גבי דידה שהגט לשון הבעל הוא: וא"כ הרמ"א ז"ל שפסק (בס' מ"ה) דאם הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני ונתן גט אינה נאסרת בקרוביו והיינו כדעת הר"י הלבן והרא"מ ז"ל דכיון דהגט לא התיר לעלמא וגם הודאה לא שייך אינו פוסל לכהונה ומבואר בהדיא במרדכי דפסול קרובים ופסול כהונה כי הדדי נינהו למיפסל היכי דא"צ גט מדינא והר"י הלבן ור"א ממיץ ז"ל שפסקו דאינה נאסרת בקרובים היכי שא"צ גט מן הדין לכהונה נמי לא מיפסלא א"כ אמאי פסק הרמ"א ז"ל כהרשב"א ז"ל דאם נתגרשה אעפ"י שברור שאין ממש בקדושין פסולה לכהונה ומזכה שטרא לבי תרי: ועוד קשה לי על עיקר דברי הרשב"א ז"ל שהביא ראיה מהא דאמרינן ביבמות (דף קי"ט) גבי יבמה שהלך בעלה למדה"י דלא תחלוץ ולא תנשא לעולם אפילו לאחר ט' חדשים דשמא יהא ולד צרתה בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה ואתו למישרי חלוצה לכהן ע"ש ברשב"א ז"ל ולא זכיתי להבין דלענ"ד אדרבה משם מוכח איפכא דהא קשה למה אסרו אותה לחלוץ ולהנשא לעולם הלא מוטב שתחלוץ ואם יתברר אשר ילדה צרתה אז נאסור אותה לכהן אף שעפ"י הדין מותרת דחליצה דידה לאו כלום היא הואיל שיש ולד הפוטר מיבום מ"מ נאסור אותה לכהן כיון שחלצה ומוטב שתחלוץ ותנשא לישראל ולא לכהן משלא תחלוץ לעולם ואולי תתעגן כל ימי' שלא יוודע לעולם ממדה"י אם יש לצרתה וולד של קיימא ותתעגן לעולם: ואין לומר דחיישינן שמא תתברר שיש לצרתה ולד ותנשא לכהן בלא דעת ב"ד ואתו למשרי חלוצה לכהן. דז"א דהא קאמר אתה מצריכה כרוז לכהונה ומי הם המכריזין ב"ד הם המכריזין א"כ ע"כ שידעו ב"ד מזה ולמה להו כרוז הלא יותר טוב לאוסרה לכהן ותנשא רק לישראל ואם הוי חיישינן שמא תנשא לכהן בלא רשות ב"ד לא הוה לי' למימר אתה מצריכה כרוז לכהונה אלא הו"ל למימר שמא יהא ולד בן קיימא ותנשא לכהן בלא רשות ב"ד ואתו למשרי חלוצה לכהן ומדקאמר הש"ס אתה מצריכה כרוז לכהונה ש"מ דלא חיישינן שמא תנשא בלא רשות ב"ד דמסתמא אם יתברר שהי' לצרתה ולד תלך לב"ד שיתירו אותה ואתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דלא שמע בכרוז ואתי למשרי חלוצה לכהן וא"כ קשה טפי הו"ל למימר שאפילו אם יתברר שיש ולד לצרתה לא תנשא לכהן מחמת החליצה אבל לישראל תנשא ע"י חליצה: א"ו דזה לא הי' באפשרי ביד ב"ד לאוסרה להנשא לכהן כשיתברר שלא היתה צריכה חליצה כלל דמחזי כחוכא וטלולא רק שיכולים חכמים לתקן שלא תחלוץ ותעמוד באיסור זיקתה שמא אתה מצריכה כרוז לכהונה אבל לתקן שלא תנשא לכהן אף שיתברר שלא היתה צריכה חליצה כלל זה א"א הואיל והחליצה לא התירה כלל אין בכח החליצה לאסור וכדברי הר"י הלבן ז"ל והר"א ממיץ ז"ל וכדתנן גבי צרת ערוה חלצו ב"ה מכשירין משום דכיון דלא היתה צריכה חליצה כלל אין החליצה פוסלת ולכהונה מיירי שם וכמ"ש רש"י ז"ל לפי שחליצתן שלא לצורך והוה כחולצת מן הנכרי: לכן בנ"ד נראה לי כיון דהרמב"ם ז"ל כתב בהדיא גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דמותרת לכהן אם נתגרשה וכן הטור כתב כן ועל דברי הרשב"א ז"ל שפוסל לכהונה גבי קדושין שאין בהם ממש חלקו ע"ז הר"י הלבן והר"א ממיץ ז"ל והב"ח כתב שם שגם להרשב"א ז"ל אם נשאת לא תצא דפשיטא דבנ"ד שאין לאוסרה על בעלה ובפרט באשה היושבת תחת בעלה וילדה לו דנוכל לסמוך על דברי הב"ח ז"ל בלי ספק כנלע"ד להתירה והנה כ"ז כתבנו אם הבעל מאמין לדבריהם ובא לשאל אם מותרת לו אבל אם הבעל אומר שאינו מאמין לדבריהם ואולי כונתה להפקיע עצמה מיד בעלה פשיטא דאין כאן חשש כדאיתא קידושין (דף י"ב) דביתהו דר"ח אמרה לי' אמרה לי אם קיבל בך אביך קדושי כי זוטרת א"ל לאו כל כמינה דאימך דאסרת לך עילואי ע"ש בגמ':