עונג יום טוב תעו

ממנו שוב לא מהני ריצוי דאב דעל ריצוי דאחר גירושין לא הי' כלל כוונתו ודווקא אם מתנה בפירוש ע"מ שירצה אבא אמרינן בתוספתא דמהני ריצוי שאחרי מחאה דהכי הי' כוונתו דאימת שיתרצה אזי יחולו הקדושין אבל במקדש סתם אמדינן לדעתו שכוונתו היתה אם יתפייס האב ואף דאמרינן שכוונתו לא הי' על שמיעה ראשונה דווקא אלא אף אם יתרצה אחר שמיחה נמי יחולו הקדושין מ"מ כיון שניתן לה הגט כבר נתבטלו הקדושין דאין כוונתו על ריצוי לאחר הגט ואפשר דגם במתנה בפירוש ע"מ שיתרצה האב נמי אם נתן לה גט לא מהני אח"כ ריצוי דאב דאין כוונתו על ריצוי דלאחר הגט: אולם בעיקר דברי הרשב"א ז"ל צ"ע טובא דלפי הנראה דעתו ז"ל דלרב ושמואל דאמרי דחיישינן שמא נתרצה האב כוונתם דאם נתרצה האב חיילי קדושין משעת שמיעה דכן נראה ממ"ש שם דאפילו אם נתאכלו המעות הוי קדושין דדמי למקדש לאחר ל' יום דהוי קדושין אפילו אם נתאכלו המעות. ומזה נראה דסובר דחיילי הקדושין משעת שמיעה דאי הוה סובר דכשנתרצה חיילי למפרע הקדושין א"כ פשיטא דהוי קדושין אף שנתאכלו המעות וע"כ משמע דס"ל להרשב"א ז"ל דקדושין חיילי משעת שמיעה אבל דעת רש"י והר"נ ז"ל אינו כן אלא דאם נתרצה האב מקודשת למפרע כמ"ש לעיל ומשום דהוי זכות וכ"ז שלא מיחה אמרינן דוודאי גם מעיקרא ניחא לי' בהני קדושין וזכות הוא לו וכמ"ש הר"נ ז"ל וז"ל שכל אדם רוצה להשיא בתו ומצוה דרמיא עלי' הוא וזכין לאדם שלא בפניו וכמ"ש רש"י ז"ל (בדף מ"ה) בד"ה שמא דאב בקידושי בתו בכ"ד ניחא לי' וכו' [ובמק"א בארנו מה דלא קשה מהא דקיי"ל כאביי דיאוש של"מ לא הוי יאוש ולא אמרינן מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי הוה ניחא לי' אע"ג דסתמא עומד ליאוש וגדולה מזה כתב המרדכי דאפילו אם מת האב קודם ששמע שנתקדשה נמי חוששין לקדושין משום דתלינן למפרע דזכות הוא לו עיי"ש במרדכי בסוגיא זו וכדבריהם מוכרח בש"ס דלרו"ש הוי קדושין למפרע כשנתרצה דומיא דהא דאמרינן התם בנשאת שלא לדעת אבי' דאמר רב דאוכלת בתרומה עד שיבוא האב וימחה דחיילי נשואין מיד דודאי יתרצה בנשואין ומתירין אותה לאכול בתרומה מיד וה"נ גבי נתקדשה שלא לדעת אבי' אם נתרצה האב חיילי הקדושין למפרע: וראיה לזה מהא דאמר התם בנתקדשה שלא לדעת אבי' דרב סובר בין היא ובין אבי' יכולים לעכב ור"א סובר אבי' ולא היא ופריך לר"א מהא דתניא אם מאן ימאן אבי' אין לי אלא אבי' היא מניין ת"ל מאן ימאן וקס"ד דמיירי בפיתה לשם אישות ועיי"ש ברש"י ז"ל דמיירי שהיא מעכבת קודם שנתרצה האב והתוס' פירשו דאפילו אחר ריצוי האב יכולה לעכב עיי"ש בתוס' ואם נימא דבנתקדשה שלא לדעת אבי' חיילין הקדושין רק משעת שמיעה דדמי למקדש לאחר ל' יום א"כ פשיטא דיכולה לעכב קודם שמיעת האב כדאמרינן בר"פ האומר דחוזרת בתוך ל' ועוד דהתם בקידושי ביאה קיימינן וקדושי ביאה לא משכחת שיחול לאחר זמן דהא אז ליתנה להך ביאה בעולם דדווקא בקדושי כסף מהני אם קידש לאחר ל' ואיך שייך התם ריצוי האב שיחול בשעת שמיעה אלא וודאי כמ"ש רש"י ז"ל והר"נ ז"ל שבאם נתרצה חיילי הקדושין למפרע: וכיון שבארנו דהקדושין חיילי למפרע קשה טובא מ"ש הרשב"א ז"ל דאפילו אם מיחה האב ואח"כ נתרצה נמי מהני הא מידי הוא טעמא דחיילי הקדושין למפרע הוא ע"כ כמ"ש הר"נ ז"ל דזכות הוא לו שתתקדש בתו ואמרינן דוודאי ניחא לי' דדווקא אם מיחה בפירוש קחזינן דלא ניחא לי' ולהכי לא הוה קדושין אבל בנתרצה בהדיא או ששתק אמרינן דגם מעיקרא ניחא לי' וא"כ זה שייך דווקא אם נתרצה מיד בשעת שמיעה או ששתק מיד דאז אמדינן דעתי' דניחא לי' ובזה שייך לומר כיון דקחזינן דניחא לי' השתא מסתמא גם מעיקרא הוה ניחא לי' ושפיר הוה קדושין למפרע אבל אם מיחה ואח"כ נתרצה היכי נימא דהוה זכות למפרע הא אדרבה חזינן דמעיקרא לא הוה ניחא לי' ומאי חזית למינקט שעת הקדושין בתר שעתא דריצוי אדרבה ניזול בתר שעתא דמחאה ונימא מדבשעת מחאה לא ניחא לי' מסתמא מעיקרא נמי לא הוה ניחא לי' דאיגלאי מילתא למפרע לא שייך אלא בדבר שלבסוף מתברר הדבר בהחלט אבל הכא שכשנודע לו מיחה פעם אחת ומתרצה פעם א' אין כאן דבר ברור בכוונתו ואפילו ספק קדושין אין כאן למפרע ולא דמי כלל למקדש ע"מ שירצה האב דהתם שפיר אמרינן דכוונתו הי' דמתי שיתרצה האב יחולו הקדושין ואפילו אם יתרצה אחר המחאה משא"כ הכא דלא ידע כלל בשעת קדושין ואנן הוא דאמדינן דעתי' ואמרינן מדהשתא ניחא לי' מסתמא מעיקרא נמי ניחא לי' וכיון שמיחה בתחילה ליכא אומדנא כלל אף שנתרצה אח"כ ואנו צריכים לומר לדעת הרשב"א ז"ל דכשמקדש את הקטנה שלא לדעת אבי' דעתו שאם יתרצה האב מיד בשעת שמיעה יהא הקדושין חלין למפרע ואם לא יתרצה מיד ויתרצה אח"כ יהא חלין בשעת ריצוי דאחר מחאה וזה וודאי אין סברא לומר דכן הי' דעתו דאם דעתו שיחול מיד משום דאמד לדעת האב שיתרצה בשעת שמיעה אין דעתו שיחול אח"כ ואם דעתו שיחול בשעת ריצוי אין דעתו שיחול מיד ועיין במהרי"ט ח"ב (סימן י') דיכול לגרש שיחול לאחר שלשים יום אם יבא לאחר שלשים ואם לא יבא לאחר שלשים יהא גט מעכשיו וה"נ יכול לקדש אם יתרצה האב מיד יחול מעכשיו למפרע ואם ימחה ויתרצה אח"כ יחול בשעת ריצוי מיהו זה דווקא כשאומר ומתנה כן בפירוש אבל לאמוד דעתו שכן הי' בדעתו מסתמא זה ודאי אינו וכיון שבררנו מסוגית הש"ס דחל הקדושין למפרע ע"כ דדעתו שיחול מיד ואנן אמרינן כיון שנתרצה אגלאי מילתא למפרע דניחא לי' וכ"ז אם נתרצה מיד אבל בריצוי דאחר מחאה דליכא למימר דחל למפרע לא חייל נמי אח"כ דהא לא הי' כוונתו שיחול אחר כך ודברי הרשב"א ז"ל צריך עיון טובא: אולם הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו כרבינא דהוא בתרא ולא סבר להא דרב ושמואל ולא חייש לשמא נתרצה האב והרי"ף ז"ל כתב דאפילו אם נתרצה בפירוש נמי לא מהני והריב"ש (בס' קצ"ג) כתב דיצא לו להרי"ף ז"ל דאפילו אם נתרצה בהדיא לא מהני מדאמרינן שם בהדיא בסוגיא דבפתה לשם אישות צריכה קדושין אחרים לדעת אבי' ולמה צריכה קדושין אחרים תסגי במה שיתרצה האב לקדושין הראשונים שפתה לשם אישות אלא וודאי דלא מהני ריצוי האב כלל ולכאורה לאו ראי' היא כלל דהא התם בקדושי ביאה קיימינן שפיתה לשם אישות והאיך יועיל ריצוי האב שיחולו הקדושין בשעת ריצוי הא בהאי שעתא ליתא לביאה בעולם ומ"ש הריב"ש ז"ל שם מדלא מפליג בין קדושי כסף לקדושי ביאה ע"כ דגם בקדושי כסף לא מהני ריצוי האב כלל, לא הבנתי דל"ל להש"ס לפלוגי דהא התם במפותה עסקינן ועלה קיימינן למימר דצריכה קדושין אחרים לדעת אבי' ומפותה קדושי ביאה נינהו אבל קדושי כסף לא שייך להזכיר שם ואימא דבקדושי כסף מהני ריצוי דאח"כ וכן כתב המרדכי (בפ' הא"מ) דריצוי דאח"כ מהני ורוצה להעמיד דברי הרי"ף ז"ל דלא מהני דמיירי בנתאכלו המעות עיי"ש במרדכי: אולם נ"ל ראי' ברורה לדעת הרי"ף ז"ל דאפילו אם נתרצה בפירוש נמי לא מהני מהא דפריך הש"ס לעולא מדתניא ושווין שמוכרה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ה"ד אילימא דקדשה אבי' הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אלא דקידשה נפשה וקריא לה אלמנה וקשיא לעולא והנה מדבעי לאתוי' ראי' מזה לרב ושמואל דלדידהו ניחא דמיירי בקידשה נפשה וקריא לה אלמנה משום דחיישינן שמא נתרצה האב א"כ ע"כ דסובר הש"ס דמה שנתרצה האב לקדושין לא מקרי לשפחות אחר אישות כיון שהוא לא מכרה רק שהסכים למעשי' [וגדולה מזה כתב הרשב"א ז"ל