עונג יום טוב תעד

וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לכתובות שם שכתב וז"ל ואפשר דקדושין נעקרו לגמרי וממזרים אינם נטהרים ואיסורים דקרובים וכהן הוא מדבריהם עכ"ל עי"ש בדבריו ז"ל ואכתי אפשר לאמר דאף דמדרבנן אסורה לכהן ולא מהני לה האי דהפקיעו רבנן הקדושין מיני' מ"מ אפשר דדוקא לכהן אחר אסורה מדרבנן אבל אם רצה בעלה להחזירה רשאי ולא גזרו לאוסרה עליו כיון דשריא ממ"נ דלדין תורה לא הוי גט משום טענת אונס ומדרבנן ליכא קדושין כלל: ונ"ל להביא ראי' מדברי רש"י ז"ל דבגיטין (ע"ה) אמרינן אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ופירש"י ז"ל שם כשמוסרו לה יאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט דבעינן תנאי כפול דאי לא כפלי' הוי גיטא מיד ואי כהן הוא מיפסלה עלי' עכ"ל והנה רב הונא אמר שם (דף ע"ב) דגיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ופרש"י דהיינו אף בשכ"מ שגירש סתם בלי תנאי ואמר שם רבה ורבא לא סבירא להו הא דר"ה משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה והיינו אף דסברי נמי כר"ה דגיטו כמתנתו מה"ת מ"מ גזרו חכמים דלהוי גיטא משום שמא יאמרו יש גט לאח"מ ופריך מי איכא מידי דמה"ת לא הוי גיטא ואמרו רבנן דלהוי גיטא ומשני כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין וכתבו התוס' שם (בדף ע"ב) בד"ה אמר דלפירש"י ע"כ שמואל סובר כאביי ורבא [וגם מסתימת רש"י הנ"ל משמע כל מה שפי' בתקנתא דשמואל יעלה גם לתקנתא דרבא שם] הרי מוכח מדברי רש"י ז"ל שכתב דהוצרך לשמואל להתנות כדי שלא תפסל לכהונה דאף בכה"ג דמה"ת לא הוי גט ומדרבנן הוי הפקעת קדושין אסורה לחזור לבעלה כהן וכן משמע מסתימת הפוסקים: סימן קסא שאלה ע"ד הגט שנתן הבעל לשלוחו למסור לאשתו ואח"כ כתב אבי הבעל שבנו ביטל הגט במקום אשר הוא והרב המסדר כתב לאבי הבעל התראה שאם יש לו ביטול בכתב ישלח לו ולא שמע לקולו ולא שלח לו הביטול ומסר המסדר הגט לאשה ואח"כ הביאה אמו של הבעל הביטול בכתב וכתוב בתוכו בפנינו עדים ח"מ בא ר' עקיבא אלינו והושיב שלשה אנשים להתיר לו השבועה ואמר בפנינו הריני מבטל בפניכם הגט שמסרתי ליד השליח מליכאווע והביטול הי' י"ז אייר והכתב נכתב י"ז סיון וחתמו שני עדים בלי קיום ב"ד וכאשר רצה הרב להעתיק את הכתב כדי לחקור את הדבר מי הם העדים חטפה הכתב מידו והלכה לה ולא רצתה שיחקור בזה זהו שורש השאלה ויש בזה מקום עיגון כי הבעל הלך לו ועקבותיו לא נודעו: תשובה הנה בגוף הדבר לפלא גדול שתעיז אשה לחטוף הכתב מיד הרב ולא תרצה להראות לו עוד ולא יהא עלי' שוטר ומושל לכפותה להראות הכתב ומה נעשה שבעוונינו הר' רבו המסרבים והמעיזים ואין לאל ידינו ולדין הדבר כמו שהוא אם תעמוד במרי' ולא תראה הכתב ולא יתקיים אם מותרת המגורשת להנשא: הנה הר"ן ז"ל בתשובה (סימן מ"ג) האריך לבאר כי ערעורו של בעל אחר שהגיע הגט ליד האשה לאו כלום הוא ולא חיישינן כלל מלעכבה מלהנשא ואף שהוא מבקש זמן להביא עדים ולברר עכ"ז אין שומעין לו יעו"ש בדבריו גם מבואר שם שהבעל הביא כתב עם חתימת שני עדים שביטל הגט אבל הב"ד הכירו מיד שהוא מזויף שהכתב וגם חתימות שני העדים הי' הכל מאדם אחד ע"כ לא חשו לזה ואעפ"כ סיים הר"ן ז"ל אף שעפ"י דין מותרת להנשא מ"מ כיון שהבעל מתפאר שיברר בעדים ביטולו עצה טובה הוא ליתן לו זמן לזה פן יבואו עדים אח"כ ויהא דינה לצאת מזה ומזה אולם בעובדא דידן יש לדון טובא חדא דהא אבי הבעל כתב להמסדר שלא יתן הגט מחמת שבנו ביטלו ואף דאמרינן בגיטין (דף ט') דאין ערעור פחות משנים וערעור דחד לאו כלום הוא זהו דווקא לאחר שנמסר לה הגט אבל קודם שנמסר לה הגט דבחזקת א"א קיימא חד נמי מצי מערער דהעד מסייע לחזקה דהא הר"ן כתב בקדושין (פ' האומר) גבי קדשתי את בתי וא"י למי קדשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' דנאמן משום דאין אדם חוטא ולא לו דלא אמרינן דלא מהימן משום דהוי דבר שבערוה ודבר שבערוה לא פחות משנים כיון שאינו מבטל החזקה רק מברר החזקה עיי"ש א"כ ה"נ כיון שאינו מוציא מחזקה ע"א נאמן: ויש לעיין בדברי הרשב"א ז"ל בגיטין בהא דפריך הש"ס (דף ל"ב) אברייתא דגט זה בטל הוא דבריו קיימין למימרא דבטל לישנא דליבטל להבא משמע והא אמר ר"ש מקבל מתנה שאמר לאחר שבאתה מתנה לידו מתנה זו בטלה לא אמר כלום משום דמעיקרא משמע והקשה הרשב"א ז"ל וז"ל ק"ל מנ"ל הא דילמא מעיקרא משמע ובטל הוא דבטלתי מעיקרא קאמר וכרבי דאמר אם ביטלו מבוטל ונאמן במגו דאי בעיא מבטל לי' השתא עיי"ש מה שתירץ משמע מדבריו דבלא מיגו לא מהימן הבעל לאמר שביטל הגט אע"ג שאומר הדבר לפלוני קודם שנמסר הגט לידה וקשה אמאי לא מהימן בלא מיגו דבכל דוכתא דאמרינן דלא מהני ערעורו של בעל הוא אחר גירושין אבל קודם הגירושין דבחזקת א"א קיימא אמאי לא מהימן ואפ"ל דהרשב"א כתב כן לרווחא דמילתא אבל באמת נאמן הבעל אף בלא מיגו אם בא קודם שנתגרשה ואמר בטלתי מכבר ונראה שמזה הטעם קתני במתניתין או ששלח אחריו שליח ואמרינן עלה בירושלמי עשה שליח להוליך את הגט צריך להחזיקו בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים הלך שליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משום שנים ע"כ והביאה הרשב"א בחי' משמע בהדיא דדוקא העושה שליח להוליך את הגט צריך שנים אבל בעשה שליח לבטל את הגט אין צריך לעשותו בפני שנים והשליח בעצמו נאמן לומר שהבעל בטלו וע"כ הטעם דכיון דעדיין לא נתגרשה ע"א נאמן דבחזקת א"א קיימא: ולדברי הרשב"א ז"ל שהבאנו לעיל דמשמע מדבריו שאין הבעל נאמן לאמר שביטלו בלא מיגו אפשר ליישב דהטעם הוא משום דכיון דאיכא איסורא בזה הביטול כדאיתא בש"ס דרב מנגיד למאן דמבטל גיטא ומאן דמקדש בביאה וביבמות (דף קי"ח) גבי קידש אחת מחמש נשים קרי' לי' מאן דמקדש בביאה איסורא דרבנן ומסתמא ה"ה מאן דמבטל גיטא. ומשום הכי בלא מיגו אינו נאמן לאמר על עצמו דעביד איסורא רק היכא שיש לו מיגו מהמנינן לי' משום מיגו מיהו מה שהביאה אמו של המגרש כתב בשני עדים שביטל הגט יש לעיין טובא דאף שלא נתקיים מ"מ מדאורייתא לא חיישינן לזיופא ורבנן הוא דאיצטריך קיום ומ"ש כבודו מדברי התוס' ב"ב (דף מ') שהקשו גבי מחאה דא"צ לומר כתובו הא לא הוי מדעת המתחייב ותירצו דתקנת חכמים כדי שישמע המחזיק והכא לא שייך לאמר כן דאדרבה הוא מבטל שלא ברצון חכמים שהתקין ר"ג הזקן שלא לבטלו כבר כתבנו במק"א דא"א לסמוך ע"ז מכמה טעמים חדא נראה כיון דהתנא קרי' לי' ב"ד כדקתני בראשונה הי' עושה ב"ד ממקום אחר ומבטלו וכיון דקרי לי' ב"ד משמע שיכולין לכתוב ביטולו בכתב ודוחק לומר דדוקא קודם תקנת ר"ג הי' להם דין ב"ד לכתוב הבטול שלא עשו איסור אבל לאחר תקר"ג שלא לבטלו שלא בפני השליח אם עבר ובטל לא הוי להו דין ב"ד לכתוב ביטולו: ומ"ש כבודו כיון דאסור לבטל למה יעשו תק"ח שיכתבו העדים לדעתי אדרבה כיון דאף לאחר שתיקן ר"ג שלא