עונג יום טוב תעג

אחרים מרישא דלא פליג ר"י באם מתי מחולי זה וא"כ קשה הא דתנן שם על ר' יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת תנא ובלבד שימות דבשלמא לשיטת התוס' דמיירי באומר מחולי זה להכי קתני ובלבד שימות מחולי זה אבל לרש"י ז"ל דמיירי סתם באומר הרז"ג מעת שאני בעולם מה שייך לאמר ובלבד שימות אטו משכחת לה שלא ימות כלל וכל אימת שימות הוי למפרע מגורשת ואינה מגורשת לר"י ומאי ובלבד שימות דקתני: ונ"ל דלשיטת רש"י ז"ל צריך לפרש הא דקתני ובלבד שימות היינו שימות הוא בחיי אשתו דכיון דאמר הז"ג מעת שאני בעולם כוונתו אם היא תהי' בחיים אז והוא ימות יחול הגט משא"כ אם תמות היא בחייו לא יהא גט להכי כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שם (דף ע"א) וז"ל דאם מתוך בורי' התנה באם מתי [ולא הזכיר מחולי זה] ודאי כל שמת בחייה קאמר וכל אימת דמיית הז"מ דומה לע"מ שתצא חמה מנרתיקה שסוף התנאי להתקיים והוא מתנה בכך עכ"ל וזה שאמר בברייתא ובלבד שימות היינו שימות בחייה דאם היא מתה קודם לא הוי גט ומי שבא עליה בחייה חייב חטאת דע"מ כן לא גירשה כלל: ומצאתי בגליון ספר אחד למר אבא הה"ג ז"ל שכתב דמברייתא זה דקתני ובלבד שימות יש ראיה לשיטת רש"י ז"ל דלשיטת התוס' דהא דאמר מעת שאני בעולם מיירי באומר מחולי זה אם מתי ומשום דנעשה כאומר מעת שאני בעולם א"כ קשה טובא דמאי קמ"ל בהא דקתני ובלבד שימות דפשיטא כיון שאמר אם מתי מחולי זה ולא מת מחולי זה דלא הוי גט מי לא ידע כזה אבל לשיטת רש"י דפירש דמיירי שלא הזכיר מחולי זה ואמר סתם מעת שאני בעולם והיינו שעה הראויה למיתה טובא קמ"ל שלא נימא כקושית התוס' שם שהקשו על רש"י דאפילו אם לא מת מחולי זה להוי ספק מגורשת דשמא בשעה שבא עליה הבועל הי' שעה הסמוכה למיתה והיינו לפי שסברי התוס' דמיירי באומר אם מתי, מחולי זה להכי נקטו בקושיתם אם לא מתי מאותו חולי] ולפמש"כ דרש"י מפרש בלא הזכיר כלל מחולי זה וכוונת הברייתא ובלבד שימות בחייה קמ"ל דאם מתה מקודם הויא בימים שבנתיים כא"א לכל דברי' שלא אמר מעת שאני בעולם אלא אם ימות בחייה אבל אם היא תמות מקודם אין הגט כלום והיתה כא"א לכל דברי' וטובא קמ"ל: ולפי דברינו מיושב מה שהקשו התוס' שם על שיטת רש"י דאפילו אם לא מת נמי הוי ספק מגורשת כל אותן הימים ולא נאמר הוברר הדבר שלא חלו הגירושין כלל. ולפמ"ש א"ש דהא בשעה שבא עליה הבועל הי' ס"ס לאיסורא שמא שעה זו אינה שעה הסמוכה למיתה ולא חל עדיין הגט ואפילו אם היא שעה הסמוכה למיתה שמא תמות היא ברגע קודם הבעל וג"כ א"א לגט לחול וכיון דהוי ס"ס לאיסורא להכי אם לא מת הבעל בחי' הבא עליה בחטאת ולא באשם תלוי דבס"ס לאיסורא חייב חטאת ודו"ק כי דברים כנים בעז"ה: ע"ד הגט מן נאוורדאק שאין הבעל רוצה לגרש כ"א ע"י שליח קבלה הנה נודע לכת"ר דברי הטור (בסימן קמ"א) שאין לגרש ע"י שליח קבלה אלא במקום עיגון והביאו הרמ"א (בסימן הנ"ל סעיף כ"ט) והטעם כמ"ש שם בסעיף כ"ז דצריך בשטר שליחות קבלה שני עדים כשרים וצריך שיהיו בני אדם ידועים שתהי' חתימתן ניכרת במקום הנתינה ואם יקיימוהו בהנפק צריך שיהא חתימות הדיינים ניכרת וידועים לבני מקום הנתינה ועיין בב"ש שכתב בשם הרשב"ץ דכל זה איירי לכתחילה צריכין להכיר כל ג' חתימות אבל במקום עיגון מקילין אפילו בש"ק אם הביא שטר חתום מכ"ש אם יש עליו מעשה ב"ד אע"ג דאינו יכול לקיים החתימות דקי"ל קיום שטרות מדרבנן וכ"כ הרמ"א לעיל בסעיף ח' וז"ל ולכתחילה לא ימסור הבעל הגט ליד השליח עד שיברר תחילה שהוא שליח קבלה והוא מדברי המרדכי ר"פ התקבל אבל לענ"ד יש לעיין בזה טובא במה שכתבו כולם דבדיעבד אם נתן הבעל הגט ליד השליח קבלה ולא נתברר לו בעדים שהוא שליח קבלה נמי כשר דכיון דכתבו רוב ראשונים ז"ל דאפילו לר"מ דסובר ע"ח כרתי מ"מ בעינן עדי מסירה ובלא עדי מסירה אינו מתכשר כלל וכמ"ש התוס' בגיטין (דף ד') ד"ה דקיימא לן ובשו"ע (סימן קל"ג) ע"ש ואם אין העדים יודעין בשעת מסירת הגט ליד השליח שהוא שליח האשה הא לא ידעי כלל שבנתינה זו היא מתגרשת דהא (בדף פ"ו) אמרינן אמתניתין דשנים ששלחו שני גיטין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו וקאמר שם מאן תנא אמר רבי ירמי' דלא כר' אלעזר דאי ר"א כיון דאמר ע"מ כרתי הא לא ידעי בהי מנייהו מגרשה ואביי משני אפילו תימא ר"א אימא דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי ע"ש וע"כ לא פליגי אלא אי בעי נתינה לשמה ואם אינם יודעים באיזו גט מהשנים מתגרשת לא מיקרי נתינה לשמה אבל אם אין העדים יודעים שבנתינה זו מתגרשת לכ"ע לא מהני ואם אין יודעין שהוא שליח קבלה מהאשה הרי אינם יודעים כלל שיש בזה לתא דגירושין כלל ודילמא אינו שלוחה ונותן הבעל הגט לאיש דעלמא ולכ"ע אין כאן עדי מסירה. ומה שהביא המרדכי ראיה ממשנה דר"פ התקבל דקתני האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה ב' כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע דמשמע שאין עדי הקבלה צריכין לידע שהאשה עשתה שליח קבלה וכן משמע מדברי הרמב"ן ז"ל שהביא הרשב"א בחידושיו שם שכתב דה"ה בכת א' סגי רק דקמ"ל דיכול להיות בשני עדים וה"ה אם רוצים הכת שבפניהם עשתה השליח לילך למקום הבעל להיות עדי קבלה בעצמם נמי סגי משמע דכשהם ב' כתות א"צ עדי שליחות הקבלה לילך להעיד שהאשה עשאו שליח קבלה והבעל יכול למסור לשליח קבלה ולסמוך על אמירתו של השליח שהוא נעשה ממנה שליח קבלה מ"מ איכא למידחי דמיירי שיכתבו עדי השליחות שטר שליחות וימסרו ביד השליח הא לאו הכי אין עדי מסירה יכולין לסמוך על השליח וכ"כ התוס' בהדיא בגיטין (דף ג') ד"ה ורבנן שהקשו על פרש"י ז"ל שפירש בהא דאמר הש"ס סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצרוך ופרש"י משום דאיכא דמשכח כתוב ועומד וכו' וכתבו שם התוס' דאפילו לר"א צריך עדי מסירה שידעו שעשאו הבעל שליח ע"ש בדבריהם ז"ל וצ"ע בזה: שאלה בא' שגירש ע"ת דאם לא באתי עד זמן פלוני יהא גט ונאנס ולא בא בתוך הזמן שהתנה ובא אח"כ והוא כהן ורוצה להיות עם אשתו אם מותר או לא: תשובה קי"ל (בפ"ק דכתובות) דבאונס דשכיח ולא שכיח דאין אונס בגיטין משום צנועות ומשום פרוצות והוי גט מעליא ולכאורה כיון דהוי גט מעליא והוא כהן אסורה עליו אולם יש לדון ולהסתפק בזה הרבה דהא אמרינן שם בכתובות דמדאורייתא לא הוי גיטא דאונס מבטל גיטא וכיון דלא הוי גיטא מותרת לו ורק מדרבנן הוי גיטא משום צנועות ומשום פרוצות ואמרינן שם בטעמא שהי' כח ביד חכמים לשויא גיטא אע"ג דמן התורה לא הוי גיטא משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' וא"כ כיון דאפקעינהו לקדושין הרי אינה גרושה כלל ומותרת ממ"נ דמה"ת אין כאן גט ומדרבנן אין כאן קדושין למפרע: