עונג יום טוב תעא

הלכתא (בפ' משילין) דבדאורייתא פ"ב והכא קיי"ל דכי מיית הוי גיטא ועוד דאשכחן לשמואל דל"ל ברירה דאמר (בפ' בית כור דף ק"ז) האחין שחלקו לקוחות הן ובפ' משילין נמי אמר לענין תחומין גבי שנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות דאפילו חביות נמי אסורה אלמא סובר דאפילו בדרבנן א"ב ואשכחן לי' דאמר במעכשיו אם מתי דכי מיית הוי גיטא דאמרינן לקמן דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט עכ"ל הר"ן ז"ל וכן הפ"י תמה מאוד דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בכולהו גיטא דשכ"מ לפי מה דקיי"ל א"ב: ובעניות דעתי איני רואה שום קושיא על רש"י ז"ל דודאי במעכשיו אם מתי מודה רש"י דמהני אף למ"ד א"ב דמה לי מעכשיו אם מתי מה לי מעכשיו לאחר שלשים יום דהוי גט לכ"ע ואף רש"י לא כתב דבתנאי דאם מתי שהוא לאו בידו קאתינן לדין ברירה אלא באם מתי מחולי זה אבל במעכשיו אם מתי מהני אף למ"ד א"ב והחילוק פשוט ביניהם דמעכשיו אם מתי שלא התנה על זמן מיתתו רק מתי שימות יחול הגט למפרע כיון שסוף אדם למות אין כאן ברירה דהא ודאי ימות ויחול הגט והוי כמו מעכשיו ולאחר שלשים יום להכי מהני אף שאין מיתתו וחייו בידו כיון שהגט חל כעת בלי ספק שהרי סופו למות אבל במעכשיו אם מתי מחולי זה הא בשעת נתינה מספקא לו אם יש ממש בנתינה זו ותבא לידי גירושין בנתינה זו דשמא יעמוד מחליו והוא התנה שלא יהא גט אלא אם ימות מחולי זה וכיון שהדבר תלוי ועומד בספק אם יהי' גט או לא לא הוי גט למ"ד אין ברירה: והדברים מבוארים בהדיא בדברי רש"י ז"ל שהרי הוא פירש דהא דמוכיח הש"ס דר"י סובר דיש ברירה הוא לאו מהך בבא דמה היא באותן הימים אלא מדלא פליג ר' יהודה ארישא דמתניתין ש"מ דמודה דהוי גיטא והיינו משום דאזיל לשיטתו (בדף ע"ג) דהך בבא דמה היא באותן הימים הוא בבא בפ"ע ומיירי באומר מעת שאני בעולם [ולא כשיטת התוס' שפירש דהא דקאמר הש"ס באומר מעת שאני בעולם קאי גם אמעכשיו אם מתי ואאם מתי מחולי זה משום דכל גט שכ"מ נעשה כאומר מעת שאני בעולם] אבל הנך בבא דרישא לא קאי ר"י עלייהו ולהכי פירש דהוכחת הש"ס הוא מדלא פליג ר"י עלייהו ברישא דמתניתין ש"מ דאית לי' ברירה והאי רישא דמתניתן דמוכיח מיני' הש"ס מדלא פליג ר"י עלי' היינו רישא דאם מתי מחולי זה שהיא שנויה (בדף ע"ב) קודם בבא דמה היא באותן הימים ולא רישא דמהיום אם מתי דהכי נקט רש"י ז"ל בלשונו בד"ה ולכי מיית וז"ל ואע"ג דכשנתן הגט מספקא לי' אם יחיה אם ימות ותלה התנאי במי שחייו ומותו תלויה בידו וכשמת אמרינן הוברר הדבר דמשעת נתינה היה ראוי למות מחולי זה כו' עכ"ל הרי בהדיא דרש"י סובר דהוכחת הש"ס הוא מדלא פליג ר"י אבבא דאם מתי מחולי זה ולא מבבא דמהיום אם מתי והוא הדבר שדברנו דאם מתי מחולי זה שייך ברירה דהא הדבר ספק אם ימות מחולי זה או יתרפה אבל מהיום אם מתי שודאי ימות שהרי לא תלה הדבר באיזה זמן לא שייך ברירה כיון שלא הטיל ספק בחלות הגט שוודאי יחול פ"א מעכשיו דכולהו ברירה דאשכחן בש"ס דאמרינן בהו דלמ"ד א"ב כמאן דלא עביד כלל הוא רק אם מתנה שאם יהא כן יהיו מעשיו קיימין ואם לא יהא המעשה בטל לגמרי כמו ע"מ שירצה אבא דאם לא ירצה יהא הגט בטל לגמרי אבל הכא שהגט יהי' בודאי דהא בודאי ימות רק שמתנה שיחול למפרע מעכשיו אם ימות מהני אף למ"ד א"ב דהא אין מיתתו ספק והוי גט נמצא לפ"ז דגט דאם מתי מחולי זה תליא בברירה אבל אם מתי סתם מהני אף למ"ד א"ב: