עונג יום טוב תע

שלשים יום משום דהוה תנאי קודם כתיבת הגט וזה אסור כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם ז"ל להכי הוצרך הב"י שיאמר שיגרשו שיחול לאחר שלשים דזה לא הוי תנאי דחלות לאחר זמן לא מקרי תנאי והסכים גם המהרי"ט לזה שם אלא שהמציא שם תקנה אחרת כמו שיבואר לקמן. אבל לאמר כתבו ותנו גט שיהא חל מעכשיו אם לא באתי זה הוה תנאי גמור וא"א לאמר כן ולילך לדרכו והוא ממש כמו שכתבנו לעיל גבי שכ"מ שא"א לאמר כתבו ותנו גט במעכשיו אם מתי משום דהוה תנאי בגט קודם כתיבה וא"א אא"כ יאמר כתבו סתם ויתנו לו הגט והוא יתן ע"ת דמעכשיו: ומצאתי בתשובות הרא"ש ז"ל (כלל מ"ו ס' א') במעשה שנכתב גט שכ"מ וכתוב התנאי דאם מתי ואם לא מתי בגט גופא וכתב שם דטעמם של המסדרים הי' דסברי דתנאי דמעכשיו אם מתי מחולי זה אין נקרא תנאי אלא הוי כאומר מעכשיו ושעה אחת קודם מותי דהכי מפרש לה בגמ' נעשה כאומר מעת שאני בעולם והוי כאומר לאשה ה"ז גיטך לאחר שלשים יום דלאו תנאי הוא וה"נ אמר לה הז"ג מעכשיו שיחול שעה אחת קודם למיתתי ואין זה תנאי עיי"ש ברא"ש ז"ל שכתב שזהו טעמם של המסדרים ולא סמך ע"ז אלא מטעם דאפילו אם הוה תנאי מ"מ כיון שרוב ראשונים ז"ל סברי דבעינן תנאי כפול גבי גט והכא לא כפלי' לתנאו קודם התורף ולא ברירא ליה התם להרא"ש ז"ל אם תנאי דאם מתי הוי תנאי לפסול בכתיבה או דדמי למגרש לאחר ל' יום דודאי לא הוי תנאי ולהב"י ולמהרי"ט ז"ל נראה דפסיקא להו דהוי תנאי גמור ויש לתמוה שלא הביאו דברי הרא"ש ז"ל אלו ואפשר דס"ל לחלק דדוקא מעת שאני בעולם לא הוי תנאי משום דדמי ממש למגרש לאחר ל' יום שנותן עכשיו ורוצה שיחול קודם מיתתו והב"י והמהרי"ט ז"ל מיירי בגט דאם לא באתי עד יב"ח דבזה לא שייך לאמר דנעשה כאומר מעת שאני בעולם דדוקא גבי מעכשיו אם מתי אמרינן הכי וכמ"ש הב"י באהע"ז בשם המרדכי דבאם לא באתי לא דמי לאומר מעת שאני בעולם: אבל באמת לא הבנתי דאם נימא דאם לא באתי עד יב"ח יהא גט מעכשיו מקרי תנאי ודאי מעת שאני בעולם נמי הוי תנאי דהא אם אומר מעת שאני בעולם יחול הגט אם עמד מחליו לגמרי ומת לאחר זמן הגט בטל דכוונתו רק על מיתה מאותו חולי כדאיתא בשו"ע (ס' קמ"ה סעיף ח') וא"כ הא הוי תנאי שאם ימות מאותו חולי יחול הגט קודם מיתתו ואם ימות מחולי אחר לא יהא גט ומה לי שאומר מעכשיו אם מתי מחולי זה מה לי אם אומר שיחול קודם מותו אם ימות מחולי זה אידי ואידי תנאי הוא ולהב"י והמהרי"ט דפסיקא להו דמעכשיו אם לא באתי הוי תנאי ה"ה מעכשיו אם מתי או מעת שאני בעולם ג"כ הוי תנאי ולדעת הרמב"ם ז"ל אין לאמר כתבו ותנו הגט במעכשיו אם מתי מפני שאסור להזכיר תנאי קודם כתיבת הגט. וכן מצאתי בתשובות הרמב"ן (סימן קמ"ז) שכתב בהדיא דתנאי דאם לא באתי עד י"ב חודש יהא גט מעכשיו אסור לכתוב בגט משום דכל התנאין פוסלין בגט עי"ש א"כ לרבא בע"פ נמי פוסל וה"ה תנאי דאם מתי יהא גט מעכשיו: ודע שהמהרי"ט ז"ל שם בתשובה כתב תקנה למי שרצה לילך בדרך ורוצה ליתן גט על זמן אם לא באתי ואינו יכול להמתין עד שיכתבו הגט שיתנה עם השליח ויאמר לו שיתן לה הגט ואם לא יבא עד זמן פלוני יהא שלוחו למפרע ואם יבא לזמן פלוני אז לא יהא שלוחו וכשיבא מתבטלת שליחותו למפרע דכל תנאי שליחות קיים כמו באומר אל תגרשי אלא בימין וגרשה בשמאל א"ת אלא בבית וגרשה בעלי' דלא הוי גט עיי"ש: ולכאורה קשה דהא לא דמי כלל דגבי שינוי בשליחות ודאי דאמרינן דהשליחות בטל דהא לא נעשה שליח כלל ע"ז האופן דאטו נעשה שליח לעשות מה שלבו חפץ וכל שעשה מה שלא צוה לו המשלח איננו שלוחו לזה והוי כאדם דעלמא דע"ז האופן שעשה לא היה לו לעשות כלל דבימין לא היה לו לגרש כלל כשצוה לגרש בשמאל או בעלי' לא הי' לו לגרש כשצוהו לגרש בבית אבל כשעושה השליחות באופן שצוה המשלח ממש רק שהמשלח היטיל בו תנאי שאם יהא כך יהא הדבר בכח שליחותו ואם יהא כך יהא הדבר כאלו לא נעשה בשליחותו ע"ז יש לדון כיון דקיי"ל מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי ואנן קיי"ל נמי מילי לא מימסרא לשליח כר"י בגיטין (דף ס"ז) דאומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול וכל העושה שליח צריך הוא בעצמו לעשותו שליח ולא לאמר לאחר לעשות שליח עבורו וא"כ כיון דעשיית שליחות הוא מילתא דליתא בשליחות לא מהני ביה נמי תנאי למימר אם יהיה כך יהא עשייתך בכח שליחותי ואם יהא כך יהא עשייתך שלא בכח שליחותי אלא כאלו אתה עושה בעצמך בלי שליחותי ולא יועיל מאומה דכל דליתא בשליחות ליתא בתנאי ולא דמי לשינוי בשליחות דבשינוי השליחות לא הי' לו לעשות כלל ע"ז האופן שעשה אבל תנאי בשליחות שלא שינה כלל רק שהמשלח היטיל בו תנאי אם יהא כן יועילו מעשיו כמו שהי' המשלח עושה בעצמו ואם לא יהא כן לא יועילו מעשיו בזה בעינן למימר כיון דליתא בשליחות ליתא בתנאי וקשה על המהרי"ט שכתב דאם נחפז לילך לדרכו יתנה התנאי דאם לא באתי עם השליח: אמנם נראה לי דלא דמי הך מילתא להא דאמרינן מידי דליתא בשליחות ליתא בתנאי דהא דעשיית שליחות ליתא ע"י שליח וצריך הבעל בעצמו לעשותו שליח אין זה משום דשני מעשה דעשיית שליחות משארי מעשים דשארי מעשים נעשים ע"י שליח ועשיית השליחות אינו נעשה ע"י שליח אלא הטעם דאין הבעל יכול לעשות שליח שיעשה שליח אחר משום שהשליח הראשון אין לו כח להיות כבעל עצמו אם אין בידו איזה חפץ שמסר לו הבעל רק שיש בידו מילי בעלמא שהבעל צוה לכתוב או לעשות שליח לכתוב דמילי לא מימסרי לשליח וכשהבעל לא נתן בידו דבר שיש בו ממש לעשות בו השליחות רק מסר לו דברים צריך הוא בעצמו לעשותן ולא לעשות שליח אחר במקומו ואין החסרון בעשיית שליחות דענין עשיית שליחות הוא ג"כ ממעשים וענינים שנתפס בהן שליחות רק שהשליח הראשון אין לו כח לעשות שליח אחר בזה ואם נתן לו גט ואמר לו שיעשה שליח למסור הגט להאשה אף שהבעל באמירתו עדיין לא עשאו לפלוני שליח רק שצוה לזה שיעשהו שליח מהני כיון דלא הוי מילי והגט בידו יכול לעשות את פלוני שליח להולכה ע"י זה א"כ חזינן דעשיית שליחות נגמר ע"י אחר וכעובדא דאבא בר מיניומי בגיטין (ד' כ"ט) דאמר שיתן לאבא בר מיניומי והוא יתן לה דהיינו שאבא בר מיניומי יהא שליח של הבעל שעשהו שליח ע"י שליח זה רק היכי דלא מסר הגט ליד השליח הוי מילי ומילי אין בכח השליח הראשון למוסרם לשליח שני וכיון דעשיית השליחות נגמר ע"י שליח שפיר כתב המהרי"ט שיכול להתנות שאם יבא לזמן פלוני יהא בטל השליחות למפרע ומסירת השליח הגט ליד האשה יהא כמסירת אדם אחר שאינו שלוחו כלל: ובעיקר גט שכ"מ ראיתי ליישב שיטת רש"י ז"ל במה שהקשה הר"נ ז"ל בגיטין (דף כ"ה) דקאמר הש"ס דר"י אית לי' ברירה בתולה בדעת אחרים דתנן מה היא באותן הימים ר' יהודה אומר הרי היא כא"א לכל דבריה ולכי מיית הוי גיטא ופרש"י ז"ל דאע"ג דכשנתן הגט מספקא לי' אם ימות אם יחיה ותלה התנאי בדעת מי שמותו וחייו תלויה בידו וכשמת אמרינן הוברר הדבר דמשעת נתינה הי' ראוי למות מחולי זה והוה לי' גט מההיא שעתא ואין זה כשאר תנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימם ובדעתו לקיימם כשמתנה עליהם וכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע דהתם לאו טעמא משום ברירה אבל היכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט מחיים עכ"ל רש"י ז"ל והר"נ ז"ל הקשה ע"ז וז"ל ואיכא למידק טובא עלה מדפרכינן מדתנן מה היא באותן הימים משמע דכולא גיטא דשכ"מ למ"ד אין ברירה לא הוי גט והיכא אפשר והא איפסקי