עונג יום טוב תסט

לא הוי מבטל ליה לגיטא דמוטב ליה לגמר ולגרש ולא יהא בעילתו ב"ז מלבטל ויפקיעו רבנן הקידושין זהו הנראה בכוונת הרשב"א ז"ל. א"כ מוכח מזה דביטול בטעות לא הוי ביטול דאי הוי ביטול א"כ אכתי יכולין ממזרים ליטהר ע"י מי שיבטל ואינו יודע דלא מהני ביטולו ודו"ק: סימן קס ולענין מ"ש כבודו במה שנהגו לגרש על תנאי בשכ"מ אם הבעל כהן וראה כבודו להגאון בעל ח"ס שמפקפק ע"ז בתשובה (ס' קי"ט) ועיינתי בדבריו ז"ל שהתפלא שם על הרמב"ם ז"ל שהשמיט הך מתניתין דגיטין (דף פ"א) דכהן שגירש על תנאי ולא נתקיים התנאי אין בו ריח הגט וכשרה לכהונה ומסיק שם דלהרמב"ם ז"ל לא ברירא לי' אי כשרה לכהונה או לא משום דמתניתין איכא למימר דמיירי בתנאי דאם תעשי כך וכך דאין כאן שום התחלת גירושין עד שתתקיים התנאי. אבל בתנאי דשוא"ת ומעכשיו דמותרת להנשא מיד ואינה צריכה להמתין עד שיתקיים התנאי וגם אינו יכול להוסיף על תנאו ולבטלו כיון דכל אותן הימים היא מותרת לעלמא ואסורה לכהונה א"כ גם אח"ז כשיתבטל התנאי לא תחזור להיתירה עיי"ש בדבריו: ולענ"ד אין בזה שום חשש דהא המרדכי (בס"פ מ"ש) כתב בהדיא דאין שום ריח הגט בשכ"מ המגרש על תנאי ומביא ראי' מסוגיא (דיומא בפ"ק) שהי' הכה"ג מגרש ע"ת. וכן כתב הרא"ש בתשובה (כלל מ"ה ס' כ"ג) ומ"ש הח"ס דאפשר לאמר דהתם שאני דא"א בענין אחר אבל בעלמא אסור מדרבנן משום ריח הגט לא ידעתי דכיון דלא אשכחן בהדיא בש"ס איסור דרבנן מאן ספין ומאן רקיע לחדש ולאסור מדרבנן: ומדברי הרמב"ם ז"ל שלא הביא הך דינא דנתגרשה ע"ת מותרת להנשא לכהונה אין שום ראיה כלל דהא הרמב"ם ז"ל כללא כייל (בפ' ב' מה"ג) דכ"מ שכתב בחיבור זה אינו גט או אינה מגורשת ה"ז בטל מן התורה ועדיין היא א"א גמורה ואם נשאת תצא והוולד ממזר ואם הי' בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה (ובפ"ח מה"ג) כתב המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי ה"ז מגורשת ואם לאו אינה מגורשת וכיון שכתב אינה מגורשת הרי נכלל בדבריו שמותרת לכהן כמ"ש (בפ"ב) וכן מצאתי בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל (סימן קכ"ג) שכתב בתנאי דאם לא באתי עד יב"ח ויהא גט מעכשיו דאם בא א"צ קידושין ומותרת לבעלה אף אם הוא כהן אע"ג דאם לא באתי הוי תנאי דשב ואל תעשה: ומ"ש הח"ס ז"ל להביא ראי' מדברי הירושלמי דקידושין דקאמר שם אמתניתין דיש לו בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן חד פרסאה אמר כד דמך הבו לאיתתי' דההוא גברא גיטא אמרין ליה ולמה בגין ההוא אחוך עליבא כד דמך אתא עובדא קומי רבי שמואל אמר מאחר שיש בידו לגרש נאמן ר"י אמר אינו נאמן נחת עולא לתמן ואמר בשם ר"י וחברון עליו הגע עצמך שהי' כהן ע"כ ופירש המפרש שחברו על ר"י להביא ראי' לדבריו דטעמא דמתניתין לאו משום דבידו לגרשה דהגע בעצמך שהי' כהן ואינו רוצה לגרשה מפני שתהא אסורה לחזור לו עיי"ש ואם נימא דבמגרש ע"ת אין בו ריח הגט הא גם כהן בידו לגרשה ע"ת שאם יעמוד מחליו לא יהא גט ונראה לי דלאו ראי' היא כלל דהא דאמרינן בידו לגרשה סובר הירושלמי דאין הכוונה שבידו לצוות לכתוב גט וימסרו לו הסופר והעדים הגט ואז יתן לה דמשום זה וודאי לא מקרי בידו לגרשה דאפשר דאין לו כח לגרשה בשעת מיתה כמ"ש התוס' בקדושין (ס"ד) ד"ה רבי ואף אם בכחו לגרשה עתה מ"מ הוא מתיירא שמא עד שיכתבו הגט ויחתמו יכבד עליו חליו עד שיהא כבד עליו לגרשה ועוד דהא כתב הר"נ ז"ל (בפ' אלמנה ניזונית) שהקשה על הר"מ ז"ל שפסק כר"א במי שהקדיש כל נכסיו וגירש את אשתו דידור הנאה ממנה משום דחיישינן שמא עשה קנוניא על ההקדש ור"י סובר כיון דיש שאלה בהקדש לא חיישינן לקנוניא דהא בידו לאיתשולי ופסק הרמב"ם ז"ל כר"א וכתב דאין לומר דלהכי פסק כר"א משום דאמר ר"ה בב"ב (ד' קע"ד) שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן משום דאין אדם עושה קנוניא בשעת מיתה משמע הא בבריא חיישינן אף על גב דבידו לאיתשולי דז"א דהתם דהוה דיבור בעלמא שאמר תנו מנה לפלוני אין להאמינו משום דבידו לאיתשולי דדיבור קיל לי' טפי ממעשה השאלה משו"ה חיישינן משא"כ גבי גירושין שגם הוא עשה מעשה גירושין יש להאמינו במיגו דשאלה עכ"ד הר"נ ז"ל הרי דאפילו בבריא אין להאמינו על דיבורו במיגו דעביד מעשה מפני שהמעשה טורח עליו לעשותו כ"ש בשכ"מ שאין להאמינו על דבריו במגו דעביד מעשה גירושין וא"כ ע"כ הא דאמרינן בירושלמי בידו לגרשה היינו משום דבידו לאמר להם שהם יכתבו ויתנו לה ובחולה שקפץ עליו חליו אפילו אם אמר כתבו לחוד נמי כותבין ונותנין כדפסקינן (בשו"ע ס' קמ"א) וזה וודאי הוי בידו לגרשה דהא כמו שאומר יש לי בנים הי' יכול לאמר כתבו ותנו גט לאשתי והם יכתבו ויתנו לה בעצמם: והנה כ"ז הוא במגרש שיחול הגט מעכשיו בלי שום תנאי דזה שפיר יכול לומר כתבו ותנו אבל אם רוצה לגרש ע"ת דאם מת יהא גט הרי זה אינו יכול לאמר כתבו ותנו בעצמיכם על תנאי דאם מתי דהא קיי"ל דכל התנאין פוסלין בגט ואם הסופר כתב הגט על תנאי פסול כדאמרינן (בגיטין פ"ד) ובשו"ע (ס' קמ"ז) דבעינן שהסופר יכתוב בלי שום תנאי וימסור לו הגט והוא יתן לה על תנאי או יעשה שליח אחר שימסור לה ע"ת וכבר בררנו דלא מקרי בידו לגרשה אלא אם יכול לומר להעומדים אצלו שיכתבו ויתנו. אבל אם צריך לומר שיכתבו והוא יתן או יעשה אח"כ שליח ליתן זה לא מקרי בידו לגרשה וכיון דלא מקרי בידו לגרשה אלא אם יגרשנה בכתבו ותנו וכתבו ותנו לא מהני אלא שיגרש בלא תנאי דתנאי קודם כתיבה אסור להתנות א"כ בכהן אפשר לומר דאין רצונו לגרשה דשמא יעמוד מחליו ויהא אסור להחזירה וא"כ גבי כהן לא מקרי בידו לגרשה דלחלוטין אין רצונו לגרשה שלא תאסור עליו כשיעמוד מחליו, ולאמר כתבו ותנו על תנאי דאם ימות הגט פסול דהוי תנאי בכתיבה ולצוות לכתוב ולמסור לו והוא יתן אח"כ או שלוחו זה ג"כ לא מקרי בידו דשמא לא יהא לו כח אז לגרש כמ"ש התוס' בקדושין (דף ס"ד) ודוקא גבי ישראל מקרי בידו לגרשה שיכול לאמר כתבו ותנו בלי תנאי ואינו מתיירא שתאסר עליו אם יעמוד מחליו שהרי מותרת לחזור לו אבל כהן שאסורה לחזור לו וע"ת אינו יכול לומר כתבו ותנו וצריך לאמר כתבו ושימסרו לו והוא יתן על תנאי זה מקרי אין בידו לגרשה: ולהכי מקשה הירושלמי הגע עצמך שהי' כהן דבכהן לא שייך לומר בידו לגרשה שלגמרי אינו רוצה לגרשה שמא יעמוד מחליו ולהטיל תנאי ולאמר כתבו ותנו ע"ת דאם מתי אסור משום דהוי תנאי בכתיבה ולאמר כתבו וליתן אח"כ בעצמו ע"ת טריחא לי' טובא אבל וודאי דגם כהן המגרש ע"ת אם עמד רשאי להחזירה ואין כאן ריח הגט וכמ"ש בסתם מתניתין (בפ' המגרש) ולית דחש לה ועיין בתשובת הרשב"א ז"ל (ס' אלף רמ"ד) שכתב דתנאי דשכ"מ לא פסל משום דפסק דלא כרבא בגיטין (דף פ"ד) דאמר להנהו דכתבי גיטי שתקי שתוקי לבעל עד דכתביתו לי' לתורף דגיטא אבל הירושלמי סובר כרבא: והנה אחרי כותבי זאת ראיתי למהרי"ט (חלק ב' ס' יו"ד) שכתב שם בענין מי שרוצה לילך לדרך ונחפז ללכת ורוצה לכתוב גט זמן [היינו באם לא באתי עד י"ב חודש] וא"א לכותבו קודם שילך. שכתב בשם מהר"י קארו ז"ל שיאמר לשליח שיתן הגט לאשתו ולא תתגרש אלא לאחר שלשים יום והיינו משום דחשש שא"א לאמר שיכתבו ויתנו במעכשיו אם לא באתי עד