עונג יום טוב תסו

מעשיית שליחות דידה אלא אם אמר הולך כמה שאמרה אבל לא באומר לשון זכי וכמו שמחלקים הריטב"א והר"נ ז"ל לענין אם אומר הבעל הולך דאם ידע הבעל מעשיית השליחות כוונתו שתתגרש מיד, ואם לא ידע כוונתו שתתגרש כשיגיע לידה אף אנו נאמר בדעת הריטב"א ז"ל דסובר לחלק בלשון זכי דאם ידע מעשיית שליחות דידה ואמר זכי כוונתו שתתגרש מיד אם זכות הוא לה כלשון זכי ולא אם חזרה ושפיר מקשה הריטב"א דבהך גוונא דמיירי אביי דלא ידע הבעל מעשיית השליחות דידה לא מהני אפילו לשון זכי לה משום דבעינן למיחש שמא חזרה ומיושבים דברי הריטב"א היטיב מהתמיה הגדולה שיש בדבריו ודו"ק: סימן קנט שאלה בגט א' הנשלח ממדה"י למעזעריטש ורצה הרב דשם לפוסלו וכתב להבעל שישלח גט אחר והבטיח לשלוח גט אחר והרחיק נדוד ולא שלח גט אחר אם יכולים להכשיר הגט ששלח ולגרש בו ויבואר מתוך התשובה: תשובה יקרת מכתבם הגיעני ואז לא הייתי בשלימות הבריאות. ע"כ נתאחרו דברי אלה עד כה ואת כבודם הרמה הסליחה בזה: והנה בעיקר הדין באשה אחת שהיה שמה מעריסה רייזיל גאלדא ובמחניכם נשתקע שם רייזיל וכתבו בגט רייזיל גאלדא דמתקריא גאלדא ויש עדים שבעת שהיו דרים בווארשא שמעו כי בעלה היה קורא אותה רייזיל גאלדא גם במחניכם עד עת נשואיה היה אמה ויתר ב"ב קורין אותה רייזיל גאלדא גם בתנאים אחרונים ובכתובה ובתוספת בכולם נכתבה בשם רייזיל גאלדא וכן היא כתובה אצל הממשלה יר"ה בספר הנולדים נראה לענ"ד פשוט דאין קפידא אם כתב שם רייזיל גאלדא לעיקר ועל שם גאלדא דמתקריא כי לדעתי כל שם העריסה אם לא נשתקע לגמרי הוא העיקר אצל כל אדם וכששואלין אותו מה שמו הוא משיב כפי שם העריסה ומכש"כ באשה שאינה חותמת א"ע ואינה עולה לתורה בשם אחר משם העריסה דלא איכפת לן מה שהעולם מקצרין את שמה וקורין לה בשם א' דהוי קיצור השם בעלמא לכתחילה היה ראוי לכתוב כן משום דשם רייזיל גאלדא הוא העיקר לדעתי, ואף אם נימא דלא חשיב שם העיקר מ"מ שם נשתקע ודאי דלא חשיב וכבר מבואר בשו"ע א"ע (סימן קכ"ט) דאם כתב שם הטפל מקודם ועל שם העיקר כתב דמתקריא נמי כשר במקום עיגון כמבואר שם בשם הריב"ש ובב"ש שם ואין להאריך בזה דכל עיקר חששות שיש בזה הוא הכל שמא לא יבין הקורא את הגט ומכיר את המגורשת שבשבילה נכתב הגט ולא הוי מוכח מתוכו וכאן דאפילו מי שמכיר המגורשת בשם גאלדא אם יראה בגט כתוב רייזיל גאלדא דמתקריא גאלדא יבין שאשה זו היה לה שם העריסה רייזיל גאלדא כיון שמוזכר גם שם גאלדא: ואם נבוא לחוש מחשש ביטול הגט ממה שנתרצה במכתבו להרב אב"ד ז"ל לשלוח גט אחר הנה אם לא נמצא במכתבו שום לשון ביטול כלל רק שחששו במה שאמר שישלח גט אחר כבר כתב המרדכי (ריש פ' השולח) בשם רש"י ז"ל וז"ל וששאלת על אשה שעשתה שליח לקבל גיטה ונתעצל השליח בשליחותו ועשתה שליח אחר וקיבל השליח זה גט שאינו הגון וכששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל וקיבל גט כשר דעתי נוטה שלא בטלה שליחותו של ראשון בשביל שליחותו של שני שלא מצינו בכ"מ שליח בטל בגילוי דעתא כו' וכש"כ הכא דליכא גילוי לבטולי אלא לאהדורי בתר גירושין וכל הקודם קודם כו' ועוד דתנן בפסחים חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והן לקחו אחר ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין עמו כו' אלמא היכא דשלו נשחט ראשון אע"פ שקדמו לקיחתן לשחיטתו קתני הן אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ואע"פ שמחזירין לעשות שליחותן ע"י עצמן אפ"ה לא בטלה השליחות מן השליח עכ"ל רש"י ז"ל במרדכי שם והובא בטוש"ע א"ע (סימן קמ"א ס"ק מ"ד) וכן דעת הרא"ש והרשב"א ז"ל בתשובה כמש"כ הרב"י שם ואף דגבי שליחות ממון פסקינן בשו"ע חוה"מ (סימן קכ"ג סעיף ג') המרשה לאחד ואח"כ הרשה לאחר ושניהם באים בהרשאתו אין לנתבע להשיב אלא לשני ופי' הסמ"ע שם דמיירי אפילו בלא ביטל בפירוש ההרשאה הראשונה מתבטלת ההרשאה הראשונה עיי"ש נראה דלא דמי שליחות ממון לשליחות גירושין דגבי ממון אמרינן אולי חזר בו ואינו רוצה להאמין לשליח ראשון ולהכי ביטל שליחותו אבל גבי גירושין אמרינן כיון דמהדר אגירושין לא איכפת ליה אם יתן השליח הראשון ומכש"כ בעובדא דתשובת רש"י ז"ל דידעינן סיבת הדבר שעשתה שליח אחר מחמת שהשליח הראשון נתעצל בשליחותו מפני זה עשתה שליח אחר בזה אמרינן דגם שליח הראשון לא נתבטל דסתמא לא ביטלו וזה פשוט וברור: ולכאורה נראה דגם בעיקר הגט נמי הדין כן דכמו דבשליחות אמרינן דשליחות הראשון לא נתבטל במה שעשה שליח שני ה"נ בגט אם היה סבור שהגט הראשון פסול וכתב גט שני לא נפסל הגט הראשון ויכולין לגרש בגט הראשון אם הוא כשר מהאי טעמא כיון דמהדר אגירושין לא איכפת ליה אם תתגרש בגט ראשון ואין בכתיבת גט שני ביטול גט ראשון דכיון דיכול לגרש בשני גיטין אם יש לו ספק איזה מהן הכשר כמש"כ הפוסקים בספק שמות דיתן שניהם ויגמור בדעתו לגרש בהכשר שבהן ולא איכפת לן במה שכותב שני גיטין וקצת ראיה ממשנה (דר"פ כל הגט) דקאמר התם שמע קול סופרין מקרין כו' יתר על כן היו לו שתי נשים כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה יתר על כן אמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש עיי"ש ואמאי לא קאמר נמי יתר על כן אמר לסופר כתוב שני גיטין באיזה גט שארצה אגרש דפסול א"ו דבזה לא שייך אין ברירה כיון ששניהם נכתבים לשמה ועיין נוב"י מה"ת] א"כ ה"ה נמי בזה דכיון דנקטינן דבמה שכתב גט שני אינו מבטל בזה גט ראשון רק מהדר אחר גירושין א"כ אם נפסל גט שני והראשון כשר יכול לגרש בו והכי מוכח מהראיה שהביא רש"י ז"ל מפסחים דאף שנמנו בני החבורה על פסח אחר מ"מ לא נתבטל שליחות השליח מפסח ראשון ומהני שחיטתו עליהן אף דקי"ל נמנין ומושכין את ידיהם מפני דעיקר לקיחתם פסח אחר היה מחמת שלא ידעו שהשליח מצא הראשון אבל לא ביטלו שליחותו בזה וכיון שהוא שחט ראשון אוכלין משלו דאין בזה לשון ביטול שליחות וכן גבי גט אם היה סבור שהגט הראשון פסול וכתב גט שני לא נתבטל הראשון ויכולין לגרש בו ופשוט דיכולין לגרש בו אף אם הבעל אינו