עונג יום טוב תסה

ובנ"ד כ"ז שלא חלה השליחות גם בבעל אמרינן שמא חזר בו וכ"כ הפ"י בחידושיו לקדושין בהא דמייתי הש"ס שם (בדף מ"א) ראי' דבעינן שליחות בקדשים ממשנה דחבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו אם שלו נשחט הראשון הם אוכלין משלו ולא מייתי ממשנה הקודמת דתנן בפסחים דהרי שאמר לו רבו צא ושחוט עלי הפסח וכו' משום דהוי מצי למדחי דלא בעינן שליחות בקדשים והא דשוחט בשביל רבו משום זכי' הוא דאמרינן שבני החבורה ניחא להו שישחוט עבורם אבל שליחות גמורה לא בעינן להכי מביא ראי' ממשנה דחבורה שאבד פסחה דמוכח דנעשה שליח גמור כדין שליחות דאי משום זכי' לחוד הא אח"כ גלו דעתייהו דלא ניחא להו שישחוט עליהם ושחטו לעצמם ובזה ביטלו גילוי דעתם דמעיקרא שנתרצו שישחוט עליהם א"ו דקדשים בעי שליחות וכשצוה לשחוט ע"כ שעשאהו שליח גמור ולא מהני מה שחזרו ושחטו לעצמם דהוי רק גילוי דעתא ובעי ביטול השליחות גמור והם לא ביטלו השליחות להכי אוכלין משלו אם שלו נשחט ראשון ומכ"ז מוכח דהיכא דלא הוי שליחות גמורה בגילוי דעתא דלא ניחא לי' סגי א"כ ה"ה היכא דעשה שליח גמור ועדיין לא נעשה השליחות ולא חלה עדיין השליחות כמו בשליחות בכתב הבעל כ"ז שלא הגיע הכתב ליד השליח נמי בגילוי דעתא דלא ניחא לי' סגי ובעינן למיחש שמא חזר בו ואמר דברים המורים שלא ניחא לו לגרש ואף שאין בהם לשון המועיל בביטול השליחות ולא הי' לפני עדים מ"מ מהני שלא יחול השליחות כשיבוא הכתב ליד השליח: ובזה נ"ל לבאר דברי הריטב"א בחידושיו לגיטין (דף ל"ב) בהא דקאמר שליח מתנה לאו כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי והקשה הריטב"א וז"ל ק"ל אטו זכי מי מהני והא חוב הוא לאשה ואין חבין לאדם אלא בפניו ואיכא מ"ד כשעשתה האשה שליח קבלה דהתם ודאי אי א"ל זכי מהני דהא זכות הוא לה מיהו זה אינו כלום דהתם ביבמות מסקינן דלאו זכות הוא לה דטב למיתב טן דו כו' עכ"ל והדברים תמוהים מאוד דמאי מקשה אהנך דמפרשי בעשה שליח מיירי הא משנה שלימה היא היכא דאשה אמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור בו אינו חוזר ומתגרשת מיד בקבלתו עיי"ש (בפ' התקבל) ולא חיישינן למה שהוא לה חוב היכא דעשתה שליח קבלה וכן בברייתא שם (דף ס"ג) התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הולך ותן לה וזכה לה אם רצה לחזור אינו חוזר ונראה לי דכוונת הריטב"א ז"ל דלקמן (דף ס"ג) אמר רב התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הולך ותן לה נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת ולא מתייבמת והיינו משום דמספקא לי' אי הולך כזכי או לא ופריך והאמר רב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר אלמא שכבר זכה בו המקבל ומשני לרב ספוקי מספקא לי' ובספק ממונא לקולא והמ"מ ידו על התחתונה לפיכך אינו חוזר הכא ספק איסורא לחומרא: והקשה הר"נ ז"ל בשם הרמב"ן וז"ל מאי מקשה מפקדון לגט דלמא גט הרי הוא כמתנה דאע"ג דגבי פקדון הולך כזכי דמי דהא קיי"ל כרב דתניא כוותי' בפ"ק אפ"ה במתנה מסקינן התם דהלכה כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי ואביי נמי אמר (בפ' השולח) דשליח מתנה כשליח הגט י"ל דסבירא לן הכא דגט נמי כיון שהיא עשה שליח קבלה וזה נותן לו סתם דמי לפקדון וה"ה במתנה אם המקבל עשה שליח אבל אם הנותן עושה שליח מעצמו אין רצונו שיזכה לו ומשו"ה מקשינן הכא מפקדון לגט עכ"ל והיינו להכי מקשה מפקדון אגט משום דסובר כיון דהיא עשתה שליח לקבלה וזה נותן סתם אף הולך כזכי כמו בפקדון וכ"כ הריטב"א ז"ל בעצמו בחידושיו שם ממש כדברי הר"ן בישוב קושיית הרמב"ן ז"ל לחלק בין הא דאמר רב אינה מתייבמת דחיישינן שמא כבר זכה השליח לבין הא דאמר אביי שליח מתנה כשליח הגט: דמלתא דרב שאני כיון שהיא עשתה שליח קבלה: והנה ודאי דגם מלתא דאביי דאמר שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט דהולך לאו כזכי מיירי נמי בעשתה האשה שליח קבלה דאי לא עשתה שליח קבלה וכן במקבל מתנה פשיטא דלא הוי כזכי וכן כתב הריטב"א ז"ל שם דאי בלא עשתה שליח מאי אתא אביי לאשמעינן הא איפסקא הילכתא בהדיא דבמתנה הולך לאו כזכי ועוד לימא הלכה כר"י הנשיא א"ו דגם אביי מיירי דעשאו המקבל מתנה שליח לקבל עבורו וכן האשה עשתה שליח וחילוקו של הר"נ והריטב"א ז"ל הוא רק דגבי מלתא דרב ידע הבעל שהיא עשתה שליח לקבל ולזכות עבורה כדאמר רב התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הלכך לפקדון דמי דאפילו במתנה כל שידע הנותן שהמקבל עשה שליח לזכות עבורו גמר ויהיב לשלוחו אדעתא דלזכות עבורו אף שאמר רק לשון הולך משא"כ אביי דמיירי שהשליח לא אמר להנותן מתנה או להבעל שנעשה שליח לקבלה מהמקבל או מהאשה הלכך יהיב במתנה ולא רצה שיזכה עבורו מיד אף שבאמת נעשה שליח קבלה מהאשה או מהמקבל מתנה, מ"מ כיון שהבעל והנותן לא ידעו שנעשה שליח אין רצונו שיזכה להן כדמוכח כ"ז מלשון הר"נ ז"ל שם: ולפ"ז כיון שבארנו דדעת הריטב"א והר"נ ז"ל דאביי מיירי שהאשה עשתה שליח לקבלה רק שהבעל לא ידע מזה ואמר הולך. וכן במתנה המקבל עשה שליח לקבל ולזכות עבורו רק הנותן לא ידע משום דאי ידע הנותן והבעל מהשליחות הוי מועיל לזכות עבורו אף בלשון הולך אף במתנה רק דמיירי שלא ידעו מהשליחות ע"ז הקשה הריטב"א דהכא אמר הולך לאו כזכי דמשמע דזכי מהני הא זכי נמי לא מהני דהא קי"ל דגט אשה חוב הוא לה, דהא דמהני שליח קבלה שתתגרש מיד בקבלתו אף דבעינן למיחש שמא חזרה בה והוי חוב הוא רק משום כיון דעשתה שליח כדין לא מהני חזרתה משום דאין שליחות מתבטלת אלא בפני שנים ובלשון המועיל ולהא לא חיישינן הלכך מתגרשת בקבלתו אף באם חזרה בה והוי חוב לה וכ"ז אם עשתה שליח קבלה והשליח סיפר להבעל שנעשה שליח לקבלה והוא נתן לו סתם או שאמר הולך כמה שאמרה דאז יהיב לשליח אדעתא דידה כמה שאמרה לשליח או אפילו אמר הבעל זכה לה מתגרשת מיד בקבלתו ואף דהוא אמר לשון זכה לה ואולי כבר חזרה בה ולא הוי זכות כלל, מ"מ כיון שהוא ידע שהיא עשתה שליח קבלה ואינה יכולה לחזור בה גמר ויהיב שתתגרש בקבלה זו בין אם זכות הוא לה או לא דאין אחר שליחות כלום ובזה מיירי ברייתא (דפ' התקבל) דאם אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן וזכי דמתגרשת מיד דאף דאמר לשון זכי והיא כבר חזרה ואין זה לה לזכות, מ"מ כיון שידע הבעל שעשתה שליח לקבל גמר ויהיב שתתגרש אף אם חזרה בה משום דאדעתא דשליח קבלה יהיב ואין אחר שליחות כלום אבל במימרא דאביי דשליח מתנה כשליח הגט דהולך לאו כזכי דמוקי לה הריטב"א והר"נ ז"ל שהבעל לא ידע שעשתה שליח קבלה [וכמו שבארנו לעיל דאי הוי ידע מהני אף במתנה לזכות עבורו] שפיר מקשה הריטב"א דזכי נמי לא מהני דהא גט אשה חוב הוא לה ואף אם מתרצת בעינן למיחש שמא חזרה בה והוי חוב והבעל הא לא ידע שעשתה שליח לקבלה ואמר לשון זכי, אין כוונתו אלא שיזכה אם רצונה בכך וזכות הוא לה כדמשמע לשון זכי ואולי באמת כבר חזרה בה ונהי משום לתא דידה לא מהני חזרה דאין שליחות מתבטלת בחזרת דברים בעלמא מ"מ משום לתא דבעל שלא ידע מזה שעשתה שליח קבלה ואמר לשון זכה לה, והיינו שרוצה שיזכה עבורה ובאמת כבר חוב הוא לה שכבר חזרה ולא מהני אף שעשתה שליח קבלה דלא מהני לשון זכי אלא אם ידע הבעל שעשתה שליח קבלה כברייתא (דפ' התקבל) אבל אם לא ידע אם עשתה שליח קבלה ואמר לשון זכי לא מהני שמא כבר חזרה ולא מהני בלא ידע