עונג יום טוב תסד

אחרינא והא התם בדידה תליא מלתא אם לא תרצה תחזור בה משליחותה ולא תהי' שלוחו של בעל אפ"ה מצי לשווי שליח אחרינא ולא אמרינן כיון דבדידה תליא מילתא אין השליח עושה שליח משום דמילי לא מימסרי לשליח וע"כ דאומר אמרו כשר ולא אמרינן באומר אמרו מילי לא מימסרי לשליח ולהכי לדידן אם הבעל אומר לשליח ששלחו שיהא בידו לעשות שליח אחר ל"ל בה דממ"נ או דל"ל הך סברא דהקדוש מרדוש ולא מיקרי מילי אף דאינו יכול לגרש בע"כ או דאומר אמרו כשר דהכי מוכח מש"ס דגיטין עכ"ד הקצות: ואינני מכיר ראייתו דאם נימא דמה שהשליח יכול לחזור משליחותו משוה את השליחות לדין מילי ולמי"מ לשליח א"כ היכי משכחת לה כלל הא דשליח עושה שליח הא כל שליח יכול לחזור משליחותו אם רוצה וע"כ דדברי הקדוש מרדוש לא נאמר דמיקרי מילי אלא היכי דאין ביד השליח לעשות שליחותו אפילו אם ירצה לקיים שליחותו ותליא בדעת אחרים זה מיקרי מילי אבל מה שהשליח יכול לחזור בו מעשיית השליחות זה לא מיקרי מילי דכל שליח יכול לחזור בו מעשיית השליחות ואפ"ה קיי"ל דשליח עושה שליח וא"כ נסתרה ראיית הקצוה"ח מהא דאשה עצמה מביאה גיטה וקשה לדידן דפסקינן אומר אמרו לא מהני איך נוהגין שהשליח עושה שליח אחר הא הוי מילי שאין הבעל והשליח יכולים לגרש בע"כ של האשה ולא נעשה כלל שליח לגרש בע"כ: אולם לכאורה יש סתירה גדולה לדברי הקדוש מרדוש ז"ל מהא דתנן בגיטין (דף כ"ט) המביא גט בא"י וחלה ה"ז ישלחנו ביד אחר ואם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני ה"ז לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר וקאמר עלה בגמ' דכו"ע היכא דאמר לו טול ממנה חפץ פלוני ותן לה הגט הזה ושלח השליח הגט ביד אחר ויהבא לי' חפץ ושקלא מיניה גיטא דכ"ע לא פליגי דגיטא מעליא הוא עכ"ל הגמרא: והא התם ברצון האשה תליא דאם לא תתן החפץ אין ביד השליח לגרשה והוי מילי ולא מימסרי לשליח וקשה מזה על הקדוש מרדוש ז"ל דהתם לא אמר כלל שהשליח יעשה שליח אחר ובלא אומר אמרו דכ"ע מילי לא מימסרו לשליח ואפ"ה מצי משוי שליח ומוכח מזה דבמה שאינו יכול לגרש בע"כ של האשה לא מיקרי מילי כלל רק כיון שנותן גט בידו לא מיקרי מילי ומצי משוי שליח כנלע"ד: סימן קנח ואשר שאל כבודו באחד שנשלח לארץ גזרה בעד פשעו ורוצה לגרש את אשתו ובמקום שהוא אין שם איש שיודע לכתוב גט. אם יש תקנה שיעשה שליח בכתב לסופר ועדים שבמקום האשה לכתוב גט ולגרשה: תשובה ידע כבודו כי אף שראה בתשובות האחרונים ז"ל שהתירו במקום עיגון גדול שאם יש במקום שהבעל עומד שם שלשה אנשים כשרים שיעשם הבעל ב"ד ויעשה שליח סופר ועדים העומדים במקום שהאשה עומדת שם שהם יכתבו ויחתמו ויתנו הגט להאשה: ידע כבודו כי לדעתי יש לחוש הרבה בזה דהנה בענין ביטול הגט קי"ל בגיטין (דף ל"ה) דבעינן שיבטלנו דוקא בפני שנים ואם ביטלו שלא בפני השליח שלא בפני שנים לא מהני כמ"ש בשו"ע (סימן קמ"א סעי' ט') גם בעינן שיאמר לשון המועיל כדאמרינן שם בגיטין שאם אמר אינו מועיל אינו מתיר אינו משלח לא מהני כמבואר שם בסוגיא משום דעיקר ביטול השליחות הוא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ולהכי בעינן שיהא דיבור הביטול דיבור מעליא ויהא בו כח לבטל דיבור כמבואר כ"ז בגיטין ובקדושין (דף נ"ח). ולהכי מוסר השליח הגט להאשה ולא חיישינן שמא ביטל הבעל השליחות דכיון דבעי ביטול בפני שנים לא חציף לבטל בפני שנים דהא איכא איסורא בזה דהא התקין ר"ג שלא יבטלנו שלא בפני השליח ורב מנגיד למאן דמבטל גיטא להכי לא חיישינן שמא ביטל הגט בפני שנים בלשון המועיל: ובגיטין (דף י"ט) בסוגיא דנכתב ביום ונחתם בלילה אמר התם ר"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא חיישינן שמא פייס ור"י אמר אפילו מכאן עד עשרה ימים אם איתא דפייס קלא אית לי' ופרש"י שמא פייס ובא עליה והוי גט ישן והתוס' הקשו על רש"י ז"ל ופרשו שמא פייס וביטל והקשו דא"כ לר"ל בכל הגיטין הבאים ממדה"י ובמשליש גט לאשתו ניחוש שמא ביטל ותירצו דהכא הוא דחיישינן טפי לפי שלא נגמר חתימתו עדיין וכי מתפייס נמי ליכא קלא אבל כשכבר חתמו כל העדים ונגמר כל הגט אין רגיל להתפייס וכשמתפייס הכל מרגישין וחזרו והקשו מהא דאמרינן (דף כ"ט) ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר לא תיתבוהו ניהלה עד תלתין יומין דקאמר התם דחיישינן שמא פייס ומהא דאם לא באתי עד ל' יום דחיישינן נמי שמא פייס. וחילקו בין היכא שמגרשה מחמת קטטה בזה אמרינן קלא אית לי' למילתא ובין היכא שמגרשה לטובתה דחיישינן שמא ביטל: והרשב"א בחידושיו שם הקשה דאכתי קשה מגיטין הבאים ממדה"י שהרבה פעמים שמגרש לטובתה שלא תתעגן ולא חיישינן שמא ביטל ותי' שם דלא חיישינן שמא ביטל אלא היכא דקבע זמן על הנתינה דחזינן שאינו רוצה לגרשה אבל בלא קבע זמן לא חיישינן שמא ביטל ועיין בתוס' וברשב"א ז"ל שם שכתב דהא חששא שמא ביטל הוא רק משום דחיישינן לערעורו של בעל שמא יערער שביטל אבל אי לאו ערעורו של בעל אין לחוש שמא ביטל. והנה כ"ז בנגמר עשיית השליחות ואז אם רצה הבעל לבטלו צריך הבעל לבטל בפני שנים ובלשון המועיל אבל בלא נגמר עדיין עשיית השליחות די בחזרה בעלמא שאומר שאינו רוצה בינו לבין עצמו סגי ובטל השליחות קודם שיחולו שלא יחולו והכותב ושולח כתבו לשליח כ"ז שלא הגיע כתבו ליד השליח ולא קיבל עליו השליח מינויו להיות שליח לא נגמר עדיין עשיית השליחות דהא לא יכול לעשותו שליח כ"א מדעתו שיתרצה השליח, וכיון שלא נגמר השליחות כ"ז שלא נודע, אם הבעל חוזר בו ואין רצונו לגרש בטל עשיית השליחות וא"כ אנו צריכים לחוש שמא חזר בו הבעל מדעתו ואז אינו צריך ביטול בפני עדים ולא לשון המועיל אלא כשאומר בפ"ע שחוזר מרצונו ומתחרט על מה שנתרצה לגרש בטל עשיית השליחות ולא חיילה כלל: ועיין בתוס' גיטין (דף ל"ב) ד"ה מ"ד דמשמע מדבריהם דאפילו דברים שבלב שמתחרט מלגרשה יש להועיל מן התורה לבטל אף שליחות גמורה היכא שעשה כל מה שבידו לעשות וליכא סתירה ממעשיו על דברים שבלבו ורק רבנן אפקעינהו לקדושין מיני' היכא דלא הי' ביטול גמור וכ"ז היכא שהיתה שליחות גמור וכבר חלה השליחות שבזה מצינו שהפקיעו חכמים הקדושין מיני' שלא יבוא לידי ממזרות אבל חרטות הבעל קודם שעשה השליחות לא מצינו שהפקיעו חכמים הקדושין מיני' ואוקמינן אדאורייתא ולא חלה השליחות כלל, וכ"ש אם מוציא הדברים בפיו שחוזר בו. ודוקא אחר עשיית השליחות לא חיישינן שמא יחזור בו ויבטל משום דחזרה לחוד לא מהני דבעינן עדים ולשון המועיל, אבל קודם חלות השליחות בגילוי דעתא לחוד סגי דהרי גבי רצון האשה נמי מצינו שעושית שליח קבלה ולא חיישינן שמא חזרה וביטלה השליחות אע"ג דאמרינן בירושלמי דאין זכין לה הגט אם לא עשתה שליח קבלה אפילו אם היא צווחת להתגרש שמא חזרה בה אפילו הוא מוכה שחין כדאיתא בירושלמי ר"פ התקבל, אלמא דאע"ג דאם עשתה שליח לא חיישינן שמא חזרה בו מ"מ אם לא עשתה שליח חיישינן שמא חזרה אע"ג שהיא צווחת להתגרש חיישינן שמא חזרה: