עונג יום טוב תסג

בב"ד וב"ד יורו שהוא פסול א"כ אפשר לומר דהרמב"ם ז"ל שכ' שגם אחר שנודע אם עבד עבודתו כשירה היינו נמי כ"ז שלא יצא ההוראה מב"ד שהוא פסול אעפ"י שכבר נודע פסולו. מיהו זה דחוק קצת דהו"ל להרמב"ם ז"ל לפרושי בהדיא דרק קודם הוריית ב"ד עבודתו כשירה אבל אחר שהורו ב"ד עבודתו פסולה: ומ"מ לענין נ"ד אפשר לומר כיון דדברי הירושלמי מבוארין דכ"ז שלא הורו ב"ד שהוא פסול עבודתו כשרה אכתי דין כהונה עליו וחלל זה בוודאי לא ישבו ב"ד לפוסלו ולהורות עליו דין חלל ואין לו דין חלל גמור עדיין ואם היה עובד עבודתו כשרה בדיעבד ואע"ג דוודאי מדנפיק עליו קלא שהוא ב"ג או ב"ח אחתינן לי' מעבודתו היינו שלענין איסור עבודה אסור לעבוד אף קודם הוראת ב"ד אבל לענין חילול עבודתו לא מחלל עד שיורו ב"ד שהוא חלל וטובא אשכחן שאסורין לעבוד מה"ת ולא מחללי עבודה: ונראה שהירושלמי למד דין זה שתלוי עבודת חלל בהוראת ב"ד משום דסבר כר' ינאי דהא דר"י מכשיר בלא נודע הוא משום דכתיב אל הכהן ואל השופט אשר יהי' בימים ההם דיש שהוא כהן עכשיו ואינו כהן לאח"ז ולהכי דרש נמי מדסמיך קרא כהן לשופט דכהן נמי בשופט תלי רחמנא שאינו יורד מכהונתו לחלל עבודה עד שיורו ב"ד עליו שפסול וא"כ חלל זה שלא הי' עליו הוראת ב"ד אעפ"י שאסור לעבוד מ"מ עבודתו כשירה לדברי הירושלמי ואין זה שינוי השם אם יסברו שכתבו גם עליו כהן ובפרט דאיכא לפרושי דקאי על אביו לבד: ואפשר לומר עוד דכיון דפסול משפחה צריך ב"ד, א"כ בזה"ז דליכא סמוכים אינו נפסל להיות כחלל לחלל עבודה אם הי' עובד דלא אזיל מיני' דין כהונה לגמרי לפי דברי הירושלמי אף שמותר לטמאות למתים מ"מ דין זר גמור לחלל עבודה לית לי' ועיין בתוס' תענית (דף י"ז) דמשמע מלשונם דאזלי ג"כ בשיטת הרמב"ם ז"ל וראיתי להרמב"ם ז"ל (בהלכות רוצח בפ' ז' הלכה י"ב) שכתב בהא דפליגי במכות (דף י"א) ר' אלעזר ור' יצחק נפחא בנגמר דינו ונמצא כ"ג בן גרושה או ב"ח דחד אמר מתה כהונה וח"א בטלה כהונה למפרע והוי כנגמר דינו בלא כ"ג דאינו יוצא משם לעולם ופסק הרמז"ל כמ"ד דבטלה כהונה וכ' הכ"מ משום דהכי מבואר בירושלמי בפ"ו דתרומות ונראה שרמז למש"כ בסוגיא זו בירושלמי ר"י ב"ז בשם ר"י היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג וב"ח מה את עביד לי' כמו שהוא מת ויחזיר הרוצח למקומו או כמו שנגמר דינו בלא כ"ג ואינו יוצא משם לעולם נשמעינה מן הדא מעשה במגורה של דיסקוס שנפגמה ונמצא חסר וכו' וסובר הכ"מ דהירושלמי פשט מברייתא דמגורה שנמצא חסר דבטלה כהונה כמו במקוה דפסול למפרע: ולפענ"ד ז"א דאדרבה דהירושלמי פשט ממקוה דמתה כהונה דהא מסיים שם אחר שהביא הברייתא ה"א ספק טמא עבודתו כשירה דאת מדמי לי' לב"ג אבל אם מדמי לי' לבע"מ עבודתו פסולה ומקוה לא ספק הוא ה"א פסול משפחה צריכה ב"ד וכוונת הירושלמי הוא משום דספיקא דר"י ב"ז הוא אי כרב או כר"י דלר"י דילפינן מקרא דבימים ההם א"כ ה"ה לענין רוצח בעינן למימר דעד עכשיו היה כ"ג ונגמר דינו בכ"ג והוי מתה כהונה ולרב דסובר דילפינן מברך ד' חילו הוא דוקא לענין קרבן כדאמר מעיקרא בירושלמי ע"ד דרב דוקא בקדשי מקדש א"כ ברוצח בעינן למימר דנפסל הכה"ג למפרע והוי בטלה כהונה ופשיט ממקוה דספק טמא דלמפרע קרי הירושלמי ספק שעדיין לא היו יודעין מפסולו] אם תלמדנו מב"ג וב"ח הטובל בו טהור ואם תלמדנו מבע"מ הטובל בו טמא דומיא דבע"מ דעבודתו פסולה ור"ע ור"ט אמרו שמקוה לא נוכל ללמוד מב"ג מפני שפסול מקוה ביחיד וב"ג בב"ד: עכ"פ חזינן דאי הוה מצינו למילף פסול מקוה מב"ג ומב"ח הוי מטהרינן למפרע ומזה מוכח דסברי כר' יוחנן דגבי ב"ג וב"ח מכשרינן בכל מילי ולא דוקא בקדשי המקדש והיינו כר"י דיליף מבימים ההם דלרב דסבר דילפינן מברך ה' חילו ודוקא בקדשי המקדש א"כ היכי הוה בעי למילף מקוה מב"ג וב"ח שעבד כיון דבב"ג וב"ח נמי לא מכשרינן אלא בקרבן וא"כ איך אפשר למילף מקוה מיני' וע"כ מוכח מזה דר"ע ור"ט סברי כר"י דילפינן מבימים ההם דלכל מילי אכשריה רחמנא ב"ג וב"ח למפרע ונשמע מן הדא שגם גבי רוצח אמרינן דמתה כהונה אבל למפרע יש לו דין כה"ג ולא כדברי הכ"מ שמפרש הירושלמי כמ"ד בטלה כהונה: ואולם מה שפסק הר"מ ז"ל כמ"ד בטלה כהונה הוא מטעם אחר משום דסמך אסוגיא דפסחים (דף ע"ב) דקאמר שם דטעמא דר"י דפוטר אם הי' אוכל בתרומה ונודע שהוא ב"ג משום דסובר טועה בדבר מצוה פטור א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשרי' וקאמר התם נמי מ"ט דר"י משום דכתיב ברך ה' חילו וכו' ומייתי שם ברייתא דתרומה איקרי עבודה, הרי דסתמא דש"ס ס"ל כרב וממילא גבי רוצח דלאו ענין עבודה הוא מפסל למפרע ובטלה כהונה ואעפ"י שהירושלמי קאמר דלרב דווקא במקדשי המקדש עבודתו כשירה אבל לא בקדשי הגבול ובש"ס פסחים קאמר אפילו בתרומה דהוי עבודה וכשרה אף דהוי קדשי הגבול מ"מ לא קשה דבאמת פליגי בזה הש"ס שלנו והירושלמי ואפשר עוד דהיינו טעמא דשינויא קמא דגמ' דשני משום טועה בדבר מצוה משום דס"ל ג"כ כשיטת הירושלמי דדוקא בקדשי המקדש עבודתו כשרה ולא בקדשי הגבול ולהכי משני משום דטועה בדבר מצוה ופטור: ונחזור לענין שאילתינו נ"ל דאין קפידא אם יכתוב פלוני ב"פ הכהן וישקול נא כבודו את דברינו במאזני שכלו וכתבונות לבבו כן יעשה: ואשר יצא לדון בדבר חדש אם הא דקיי"ל שליח עושה שליח מהני בזה"ז שאין אדם יכול לגרש בע"כ את אשתו: הנה מה שראוי להסתפק בזה הוא משום דכתב המרדכי (פ' האיש מקדש) פסק הקדוש מרדוש העושה שליח לקדש לו אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפילו איתנס בדרך וחלה אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרי לשליח ואע"ג דגבי גט קי"ל דשליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט וה"נ הא איכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי גט אשה מתגרשת בע"כ ומיד כשבא הגט ליד השליח הרי היא כאלו מגורשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרשה בע"כ דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קדושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך הוי לי' מילי עכ"ל: ולפ"ז בזמנינו שאין השליח ואפילו הבעל בעצמו אינו יכול לגרש בע"כ אם לא תאבה האשה הוי לי' מילי ואין השליח עושה שליח ואף דאפשר לחלק לאמר דדוקא גבי קדושין דאין הבעל יכול לקדש בע"כ להכי הוי מילי בעלמא. אבל בגט דאם גירש בע"כ הוי גט וכמ"ש התוס' בתמורה דאפילו נשבע שלא לגרש הוי גט משום דאיתקש מיתה לגירושין א"כ כ"ש באיסור חר"ג דהוי גט ולהכי לא הוי מילי דז"א דמה מהני מה שהבעל אם גירש בע"כ הוי גט דהא מ"מ הבעל לא רצה לעבור על האיסור ולא עשהו שליח רק לגרש מרצונה וכיון דאם לא תתרצה אין השליח יכול לגרשה מיקרי מילי ולא מימסרי לשליח: וראיתי להגאון בקצוה"ח שהעיר בזה בחו"מ (סימן רמ"ב) שכתב שם דע"כ אם נסבור כהקדוש מרדוש בהא מילתא דהיכא דאנו צריכין לדעת האשה מיקרי מילי אנו מוכרחים לאמר דאומר אמרו כשר דהא בגמרא דגיטין מוקמינן למתניתין דהאשה עצמה מביאה גיטה כגון דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה