עונג יום טוב תסב

יוחסין עיי"ש וכיון דאפילו האב אינו נאמן להחזיקו לכהן אף בידוע שהוא בנו משום דחיישינן לב"ג וב"ח, א"כ פשיטא דאיכא לפרושי לשון הגט דהכהן קאי על האב והוא ב"ג או ב"ח: ובירושלמי (פ"ב דכתובות) חד בר נש אתא לקמי' דרבי א"ל בני זה כהן א"ל ר' חייא אם אתה מאמינו שהוא בנו תאמינו שהוא כהן אם אתה אין מאמינו שהוא בנו אל תאמינו שהוא כהן ומשני אני אומר בנו הוא ובן גרושה או ב"ח: אלא שלכאורה יש סתירה לדברינו דכיון דהרמב"ם ז"ל פסק דבשני עדים המעידים שאביו כהן לא חיישינן שמא הוא ב"ג או ב"ח א"כ כיון שהוא ז"ל פוסק (בה' ט') שם דלענין כהני הזמן דהיינו תרומה וחלה מעלין משטרות א"כ כיון שכתוב בגט שאביו כהן דמי לשנים שהעידו עליו שהוא כהן ואוכל בתרומה ובשנים דיינינן שגם הבן כהן ולא חיישינן בשנים שהעידו לב"ג וב"ח ואם יכתבו כהן על האב נראה ממילא שגם הבן כהן ובאמת הוא חלל מ"מ ז"א דהא מוכח שם בדברי הר"מ ז"ל (ה"ט) דשטרות וע"א חד דינא אית להו דמעלין רק בתרומה דרבנן וא"כ כיון דדמו לע"א ובע"א כבר כ' הר"מ ז"ל דבעינן למיחש שמא הבן הוא בן גרושה וחלוצה א"כ אין ראי' ממה שכותבין על האב כהן שגם הבן כהן כשר והא דמעלין משטרות ליוחסין הוא רק אם כתבו על הבן בעצמו פלוני כהן לוה מנה כלשון הש"ס אבל אם הי' כתוב פלוני ב"פ הכהן אין מעלין אף לתרומה דרבנן משום דלא הוי אלא כע"א ובעינן למיחש שמא ב"ג או בן חלוצה הוא: ואף שדעת הרשב"א ז"ל דהיכא דכתיב בלשון סהדי כגון פלוני לוה מפלוני וודאי דמעלין אף ליוחסין כמ"ש בשמו הח"מ והב"ש (באהע"ז ס"ג) מ"מ הא גט כתוב בלשון הבעל דבר אנא פלוני בן פלוני שבקית והוי רק כע"א ואין מעלין ליוחסין ואין לומר דאכתי בגט בעינן למיחש דנהי דלדינא אין מעלין משטרות ליוחסין ולא הוי עדות גמורה משום דיכולין לפרש שאביו כהן אבל הוא חלל מ"מ בגט בעינן למיחש שמא יטעו הקוראים את הגט ויפרשו שגם הבן כהן ויסברו שלא זה הוא המגרש, דז"א דהא הרא"ש כתב בפ' הזורק (דף פ') וכן התוס' שם בד"ה ושם עירו, דאם שינה מקום הלידה כשר ומטעם זה כתב המרדכי (פ' השולח) וכן הב"י (בסי' קכ"ט) בשם גדול א' להתיר אפילו בשינה שם אביו משום דלאו אכולא מלתא קמסהדי ועיין בביאור הגר"א ז"ל (סי' קכ"ט ס"ק ט"ז) לענין כהן ולוי שכתב לענין אם שינה בכהן ולוי שכשר מטעם זה דלאו אכולא מלתא קמסהדי: ואף לפמ"ש הב"י לדחות ראי זו וכ' שם דלא מהני הך סברא דלאו אכולא מלתא קמסהדי אלא לענין שלא יהי' העדים כעידי שקר וזה הוא רק בשינה מקום הלידה שאין מקום הלידה ידוע לכן ליכא למיחש שע"י השינוי יסברו שהוא אחר אבל בשם אביו או בכהן ולוי כיון שרגילין להכיר במי שהוא כהן או לוי בשם האב פסול משום שיאמרו שהוא אחר: מ"מ היינו דוקא בשינוי כהן ולוי שידיעת העולם בשם המגרש סותר דברי הגט אבל בחלל כיון שבארנו שגם בלשון הגט אפשר לפרש שאביו הי' כהן והוא חלל כ"ע מודו דזה לא מקרי שינוי במה שאפשר ג"כ לפרש דקאי על המגרש וכן כל הדקדוקים שהוזכרו בש"ס פ' הזורק כמו וי"ו דתירוכין וכדומה ורוב פוסקי' כתבו דדוקא אם כותב הבעל בעצמו או כשמערער אח"כ אבל אי לא"ה לא חיישינן לה אע"ג דאיכא לפרושי בלשון שאינו מועיל בגט מ"מ כיון דאיכא לפרושי ג"כ בלשון המועיל מהני. והכי משמע לי מלישנא דהש"ס בכתובות (ד' י"ד) דקאמר מכירין ישראל ממזירין שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם ואם איתא דבגיטין ושטרות כותבין חלל ואין כותבין פלוני ב"פ הכהן א"כ אמאי אין מכירין חללים שביניהם הא מפרסמא מלתא בגיטין ושטרות ברובא דאינשי דהוי רגילי להיות עדים או בעלי דברים בגיטין ושטרות: ובגוף הדבר שאין לכתוב כהן על חלל יש לעיין טובא. דהא וודאי דחלל אינו מוזהר בכל דבר שהכהן מוזהר ומותר לטמאות למתים ולישא גרושה ובספרי יליף לה מהכהנים להוציא חללים כמ"ש גם מעכ"ת מ"מ הא הרמב"ם ז"ל כתב (בה' אבל פ' ג' הלכה י"א) דין זה ולא יליף מהכהנים כ"א מדכתיב בני אהרן וחלל לא מקרי בני אהרן כמ"ש ביבמות (דף ע"ד) איש מזרע אהרן וחלל לאו מזרעו של אהרן ועיין בלח"מ ז"ל שתמה עליו באמת מ"ט שביק לקרא דדרש בספרי ונקט דרשא דבני אהרן: ונ"ל דהרמז"ל לשיטתו דפסק (בפ"ו מהלכות ביאת מקדש הלכה י') דחלל שעבד עבודתו כשירה שהרי כ' שם כהן שנבדק ונמצא חלל עבודתו כשרה ומכאן ואילך לא יעבוד ואם עבד עבודתו כשירה ע"כ הרי דמכשיר עבודת חלל אף בנודע שהוא חלל וא"כ לפי"ז וודאי דא"א לומר דחלל לא מיקרי כהן כלל כיון דעבודתו כשירה ע"כ דיש בו דין כהונה דהא זר מחלל עבודה והוא אינו מחלל וע"כ דמקרי כהן רק שהוא כזר לענין לטמאות למתים משום דכתיב בני אהרן הכהנים וחלל לא איקרי בן אהרן הכהן אבל כהן סתמא אקרי והספרי דדרש מתיבת הכהנים אפשר דאתיא כר"א דאמר דעבודת חלל פסולה כדאיתא בתרומות (פרק ח') ובכ"ד ולדידי' לא מיקרי כהן כלל או דאתיא אפילו כר"י דמכשיר עבודתו ובאמת עיקר דרשא סמך אבני אהרן: אמנם באמת דברי הרמז"ל תמוהין מאוד במה שהכשיר עבודת חלל אף לאחר שנודע פסולו דהא במתניתין קתני בהדיא הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח דר"י מכשיר משמע דבנודע מקודם שעבד אף לר"י פסול: ואפשר ליישב קצת דברי הרמז"ל עפ"י דברי הירושלמי דתרומות דקאמר שם ר"י בשם ר' ינאי טעמא דר"י משום ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאח"ז ואיזהו זה שהי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח ור"ב אמר דכתיב פועל ידיו תרצה ומייתי שם ברייתא דמעשה במגורה של דיסקוס ביבנה שנפגמה ונמצא חסירה והי' ר"ט מטהר ור"ע מטמא אמר ר"ט המקוה הזה בחזקת טהורה לעולם הוא בטהרתו עד שיוודע שחסר אמר ר"ע הטמא הזה בחזקת טמא עד שיוודע לך שהוא טהור אמר ר"ט למה זה דומה לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח אמר ר"ע למז"ד לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בע"מ שעבודתו פסולה נראה למי דומה וכו' א"ל ר"ע מקוה פסולו בגופו ובע"מ פסולו בגופו וכו' ע"ש מקוה פסולו ביחיד ובע"מ פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בב"ד ונמנו עליו וטמאוהו: אר"י זאת אומרת הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח שעבודתו כשרה עד שיופסל בב"ד וכו' אר"ח ז"א פסול משפחה צריך ב"ד עכ"ל ושם לעיל פריך מה בין סבור שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חייב ובין סבור שהוא כהן ונמצא שהוא ישראל שהוא פטור [היינו שנמצא בן גרושה או בן חלוצה] א"ל מהוריית ב"ד יעו"ש והיינו משום שאין הבן גרושה או חלוצה נפסל עד שיורו ב"ד שהוא פסול. הרי שבהדיא אמרינן בירושלמי שעבודתו כשירה עד שיוודע פסולו