עונג יום טוב תסא

משם מוכח להיפך דכיון דכשהחיפני ובישני באין למקום אחר אין נושאין כפיהם מפני שאין מכירין בלשונם ה"נ החלוץ הזה הרי הוא עומד בין ב"א שמדברים בלי גמגום וקריאתו פסולה אבל באמת דברי מהרי"ט נכונים בטעמן וראייתו דבשלמא אם בחיפה ובית שאן נמי לא היו רשאים לשאת כפיהם אעפ"י שהכל מבינים לשונם א"כ חזינן דהאמירה בעצמה פסולה אם הלשון מגומגם באותיותיו ואז הי' אפשר דגם בחליצה הקריאה בעצמה פסולה וכמי שלא קרא דמי אבל כיון דחזינן דבמקומן רשאין לישא כפיהם הרי חזינן דלענין עצם האמירה מיקרי אמירת הפסוק אף שקורא האותיות מגומגם ולהכי במקומן נושאין כפיהן רק שלא במקומן הקפידו חכמים שלא ישא כפיו מפני השומעין שיטעו בלשונם כשיאמר אלפין יסברו שאומרין עיינין ודחו אותו מנ"כ כמו במי שידיו צבועות וכדומה להכי גבי חליצה דלא מצינו שהקפידו חז"ל על טעות השומעין רק שיאמרו הפסוק כהלכתו כשר אף בלשון מגומגם דמזה מוכח דלשון מגומגם נמי מיקרי קריאה מדנושאין כפיהם במקומם, וראיית מהרי"ט ז"ל נכונה. הרי חזינן דהיכא דבעינן שיבינו השומעין לא מהני לשון מגומגם, וא"כ בגט דשינוי השם פוסל דבעינן שיהא מוכח מתוכו להקוראים הגט שידעו מי הם המגרש והמתגרשת ודאי דבמדינה שמקפידים שלא להחליף ס' בשין והחליף כותב הגט פסול שהרי יטעו הקוראים בשם המגרש ובמדינתינו מקפידים ע"ז שלא להחליף ס' בשין והלכה פסוקה היא דמקום הנתינה עיקר ואם יש שתי שמות כותבין שם מקום הנתינה ועיין בדברי הגאון מבריסק ז"ל בת' מהרי"ם סי' ל"ד: סימן קנז שאלה חלל א' שבא לגרש את אשתו איך כותבין בגט: תשובה מכתבו הנעים קבלתי אשר נסתפק כבודו בחלל א' הידוע במחנו שבא לגרש את אשתו איך כותבין בגט שאם יכתבו פלוני בן פלוני הכהן יסברו העולם שגם המגרש כהן ובאמת נגעל מדין כהונה כדדרשינן בספרא פ' אמור לענין טומאת כהנים יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים וכן פי' רש"י ז"ל בפסחים (דף ע"ב) שהחלל הוא זר גמור לכל מילי והאריך בזה כת"ר לפלפל בחכמה: ולענ"ד נראה דאין קפידא לכתוב פלוני ב"פ הכהן דהא וודאי דחלל מתייחס אחר אביו כדאמרינן בבכורות (דף מ"ז) בכהן שמת בתוך שלשים יום והניח בן חלל דסבר רבה בר"ה דאין הבן חייב לפדות עצמו משום דאמר לי' אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' ופריך מהא דתנן נתגיירה מעוברת בכורה לכהן ומשני שאני כותי דל"ל חייס: ופרש"י ז"ל דל"ל חייס לגבי ישראל ואין זה בא מכחו דכקטן שנולד דמי ע"כ הרי מבואר דחלל שפיר מתייחס אחר אביו וכן דרשינן בקידושין (דף ס"ו) לענין חלל מדכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול הרי דקרי קרא לזרע פסול ג"כ זרעו אחריו דאע"ג דמלשון אחריו דרשינן בכמה דוכתי בש"ס דבעינן זרעו מיוחס אחריו כדדרשינן ביבמו' (ד' ק') גבי עשרה כהנים עומדים ופי' אחד מהם אפ"ה מרבינן הכא בין זרע כשר בין זרע פסול והוא מטעם שכתבנו דכיון דכתיב אחריו חלל נמי מיקרי מיוחס אחריו כמו שהוכחנו מש"ס דבכורות הנ"ל: ובזה מיושב קושיית התוס' בקידושין (דף ס"ו) דהכא אמרינן זרע פסול נמי מקרי זרע ובכל דוכתי בש"ס קאמר וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ת"ל אין לה עיין לה משמע דלשון זרע לא משתמע אלא זרע כשר ולפמש"כ לא קשה מידי דשא"ה כיון דכתיב ולזרעו אחריו גלי קרא דכל שזרעו מיוחס אחריו מיקרי זרע לענין זה אף שהוא זרע פסול ועיין ברשב"א ז"ל שמחלק בין פסול ממזרות לפסול חללות דפסול ממזרות לא מיקרי זרע אבל פסול חללות מקרי זרע ועיין בירושלמי דסוטה פ' ארוסה דפריך שם אהא דאלמנה לכ"ג שותת הא בעינן ונקתה ונזרעה זרע וזרע פסול לאו זרע הוא, מדדרשינן אין לי אלא זרע כשר עיי"ש] ואף דאמרינן ביבמות (דף ע"ד) דחללה לא מיקרי זרעו של אהרן אפ"ל דזרעו של אהרן לא מקרי אבל סתם זרעו מיקרי וכיון דאמרינן דזרעו מיוחס אחריו בחלל א"כ יכול לכתוב פלוני בן פלוני ואין קפידא רק במה שכותבין הכהן ובאמת אינו כהן: ונראה לענ"ד דגם בזה אין קפידא דאף דמצינו דמה שכותבין אחר שם אביו קאי על שם הבן כמו דוד בן ישי מלך ישראל דקאי מלך ישראל על דוד וכן ביהושע בן יהוצדק הכהן וא"כ איכא לפרושי שגם הבן כהן ובאמת הוא חלל וזר גמור מ"מ כיון דאיכא לפרושי נמי דתיבת הכהן קאי רק על האב ולא על הבן כמו שכתבו רוב הפוסקים באה"ע (סי' קכ"ט) שלא לכתוב המכונה אחר שם האב משום דאם כותבין כן משמע דקאי האי המכונה על האב דהכי משמע לישנא טפי כמו שהאריך בזה הש"ך בחו"מ (סי' מ"ט) וכיון דאיכא לפרושי דקאי על האב לחוד אין כאן שינוי: ומה שחשש כת"ר דהכא גרע טפי דכיון דאם האב כהן וודאי גם הבן כהן א"כ אפילו אם נימא דקאי על האב נמי יסברו שהבן כהן ובאמת אינו כהן שהוא חלל וזר גמור: ולפענ"ד אפשר לומר דאין זה מוכרח דאפשר לומר דרוב העולם יודעין דאין ראי' מהאב על הבן משום דאפשר דהאב נשא גרושה או זונה וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בהלכות איסורי ביאה פ"כ הל' ט"ו) דאם ע"א העיד על אביו שהוא כהן אין זה עדות להאכיל הבן בתרומה משום דלמא בן גרושה או בן חלוצה הוא וכ"כ הה"מ ז"ל שם אחר שביאר שם טעמו של הרמב"ם ז"ל סיים בסוף דבריו וזהו שלא אמרו בשום מקום שיהא מוחזק עפ"י עד שיאמר בן כהן הוא אלא כשאומר כהן הוא עכ"ל הרי דלא מהני מה שאומר ע"א בן כהן הוא משום דשמא בן גרושה או ב"ח הוא א"כ ה"ה כשכותבין בשטרות ראובן בן שמעון הכהן תיבת הכהן קאי על האב ועל הבן יש לפרש בתרי אנפי או שהוא כהן או שהוא ב"ג או ב"ח ורק האב כהן: ומצאתי להגאון בעל הפלאה ז"ל שדייק בלשון הש"ס בכתובו' (דף כ"ד) בבעיא דמעלין משטרות ליוחסין דקאמר אלא דכתב אני פלוני כהן וכן העתיק הר"מ ז"ל ואמאי לא קאמר דכתב בשטר אני פלוני בן פלוני הכהן ותי' ההפלאה ז"ל דאי הוה כתוב בשטר אני פלוני ב"פ הכהן וודאי דאין מעלין לכו"ע ליוחסין משום דאיכא למימר דהכהן קאי על האב והוא ב"ג או ב"ח עיי"ש בדבריו ז"ל וזה כדברי הה"מ ז"ל וכדברינו דאיכא לפרושי דהכהן קאי על האב בדווקא ולא על הבן ועיין בתוס' כתובות (דף כ"ד) שכתבו דהיכי דהוחזקו ב' יוב"ש דכותבין כהן כדאמר בב"ב (דף קע"ב) התם וודאי אכולה מלתא קמסהדי והתם וודאי מעלין משטרות ליוחסין עכ"ל ואיכא למימר דמיירי נמי אם כ' פלוני הכהן בלא שם האב ומה שכתבו התוס' שם אז הן צריכין לידע אם בן כהן הוא היינו בן כהן וכשר הוא וקאי מעלין משטרות ליוחסין אבן א"נ דקאי מעלין שכתבו על האב לחוד אבל על הבן אין מעלין דאיכא למיחש שמא חלל הוא ועיין ברמב"ם ז"ל (בהלכה י') דכל כהן שאמר בני זה כהן נאמן להאכילו בתרומה ולהיותו בחזקת כהן ע"כ א"כ הרי בעינן דווקא שיעיד עליו אביו שהוא כהן הא לא"ה אעפ"י שידוע שהוא בנו מ"מ בעינן שהוא יעיד שהוא כהן. וההמ"ג בשם הרמב"ן ז"ל כ' דגם האב אינו נאמן אא"כ אינו ידוע שהוא בנו שיש לו מגו שהי' אומר שהוא אחר וכהן אבל בידוע שהוא בנו אף האב אינו נאמן ומוכיח כן מסוגיא דפ' עשרה