עונג יום טוב תנג

ניסת לשלשה ולא היה לה בנים סבר דלגמרי מגרש לה] ולהכי כתבו התוס' דאין זה אלא לעז בעלמא משום דא"ל דלגמרי מגרש לה ואין צריך למש"כ בס' מחנה אפרים דלא מיקרי גילוי דעת משום דאפשר לומר דעילה מצא לגרשה דזה שייך לומר היכא דלא אמר לה משום זה אני מוציאך אבל באמר לה ליכא למימר הכי אלא הטעם כדפירשנו וכן אין צריך לחלק בין ממון לאיסור כמ"ש המהר"מ אלשיך ז"ל דוודאי גם באיסור מהני גילוי דעת: והרשב"א בפ' מי שאחזו (ד' ע"ה) גבי הא דאתקין שמואל בגיטא שכתב בסוף דבריו ומיהו גבי דיני ממונות לא בעי תנאי כפול אלא גילוי דעתא כתנאי הוי אע"ג דלא פריש כלום דלמדו האחרונים ז"ל מדבריו דדווקא גבי ממונא מהני ג"ד אינו ראיה כלל למעיין בדבריו שהביא שם דעת רבינו שמואל דבגיטין בעי ת"כ כמו שאתקין שמואל אבל בממונא סגי בגילוי דעתא ולא בעינן ת"כ וקאי אעיקר פלוגתא דר"מ ורבנן בת"כ דבגיטא מחמרינן ובעינן ת"כ אבל לא בממונא ואין הכי נמי דלרבנן דר"מ דלא בעינן בגיטא ת"כ וודאי דגילוי דעתא לחוד נמי סגי ולא מפלגינן בין איסורא לממונא וכן להנך רבוותא דסברי דגילוי דעת עדיף כמו ת"כ וודאי נמי דמהני בגיטא כמו בממונא גם אין זה ענין כלל למה דקי"ל דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא דהתם הטעם דמאחר דכבר עשה שליח לגרש אין גילוי דעתא מבטל גיטא ודווקא דיבור מבטל דיבור אבל גילוי דעתא לא מבטל דיבור כמבואר כ"ז בסוגיא (דקידושין נ"ט וגיטין ל"ב) אבל גילוי דעתא שע"מ כן מגרשה אין ענין לכאן וכן אביי דאית ליה גילוי דעתא בגיטא מילתא היא אפשר דסובר דגילוי דעתא שקודם לא מהני והתם שאני שמגלה דעתו שאינו רוצה בגט כלל ואמר ברוך הטוב והמטיב אבל אם רוצה בגט אף שאמר ומגלה דעתו שמטעם זה הוא רוצה אפשר שיש בלבו עוד טעם אחר שמחמת זה מגרשה אלא שבאמת גילוי דעתא מבטל גיטא כמו גבי ממון וכוונת התוס' הכא בגיטין משום דלא הוי גילוי דעת גמור משום דאפשר דלגמרי מגרש לה משום הנדר ומשום הש"ר ומשום קצת סימני איילונית שנראה בה [הארכנו קצת בזה שבזה נדחה הרבה פלפולים שנאמרו בדברי האחרונים ז"ל בזה]: ודעת רש"י ז"ל מבואר דסובר דהוי קלקול גמור לבטולי גיטא מן הדין כיון דאמר לה משום זה אני מוציאך ונמצא דברים בדאים בטל גיטא לפיכך אומרים לו שלא יחזירנה עולמית ואז גמר ומגרש עיי"ש בדבריו וכן דעת הרמב"ם (בפ"י מה' גירושין) וז"ל מפני מה המוציא את זו לא יחזיר לעולם שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה ויאמר הראשון אלו הייתי יודע לא הייתי מגרשה ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים שהגט בטל למפרע לפיכך אומרים לו גמור בלבך לגרשה שאין זו חוזרת לך לעולם עכ"ל: ונראה לי שכן גם שיטת הרי"ף ז"ל שכתב אמתניתין דר"י אומר נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה אמרינן לה שתיקותך יפה מדיבורך משום דאמרינן לה השתא הוא דבריית והקשו המפ' דא"כ דשייך הכא גבי איילונית השתא הוא דבריית א"כ מאי פריך דרבנן אדרבנן דאמרי גבי איילונית יחזיר ולא חיישי לקילקולא דלמא משום הכי לא חיישי לקילקולא משום דאמרינן השתא הוא דבריית כמו דמשני (ביבמות ס"ה) הקושיא דאנן מי שתקינן אלא אמרינן השתא הוא דבריית [ואע"ג דגבי אשה שאין לה ווסת אמרינן דלא יחזיר וחיישינן לקילקולא אע"ג דאיכא למימר השתא הוא דבריית התם משום דרפואתה קרובה ושכיחא יותר מרפואת אשה שלא היה לה בנים או משום שמא תתחיל קביעת הווסת קודם הגירושין וכמש"כ כ"ז התוס' ביבמות ובנדה אבל לפי מה שכתבנו שסובר דהוי קלקול גמור כשיטת רש"י ז"ל דברי הרי"ף ז"ל נכונים מאוד דהנה שם ביבמות בהא דפריך אנן מי שתקינן נמצא גט בטל ובניה ממזרים אלא אמרינן השתא הוא דבריית כתב רש"י ז"ל וז"ל אלא מדשתקינן וודאי לא מצי לבטולי דאמרינן ליה מספקא קמגרשת לה ולא איכפת לך בה וגמרת בדעתך לגירושין, אלא אי איכא למיפטריה הכי פטרינן ליה דאמרינן ליה השתא הוא דאברית שחזרה להיות בריאה מחולי' ע"כ, הנה חזינן שרש"י ז"ל פירש בהא דאין הגט בטל משום דמספיקא מגרש לה ובהא דלא מצי למיתבעיה כתובה פירש משום דאמרינן השתא הוא דבריית וקשה אמאי לא פירש נמי דלהכי אין הגט בטל משום דאמרינן השתא הוא דבריית ונראה דרש"י ז"ל אזיל לשיטתו דהוי קלקול גמור ומבטל את הגט מן הדין, א"כ לא שייך למימר לקיים את הגט משום השתא הוא דבריית דאיך נוכל להקל מספיקא ודלמא היתה בריאה מקודם ורק הם לא זכו להבנות ממנה והוי גט בעל להכי פירש בטעמא דאנן שתקינן משום דלגמרי מגרש לה ורק לענין מפטר מכתובה ע"ז אמרינן השתא הוא דבריית דמספיקא לא מפקיקן ממונא וזה ברור בכוונת רש"י ז"ל: והשתא א"ש נמי שיטת הרי"ף ז"ל דאע"ג דסובר דגם גבי איילונית אמרינן השתא הוא דבריית ופירש כן בהא דאמרינן שתיקותך יפה מדיבורך מ"מ זה רק לענין כתובה דמספיקא לא מפקינן ממונא אבל לענין קלקול שפיר פריך דרבנן אדרבנן דמאן דחייש לקלקולא בעי למיחש נמי באיילונית דכיון דאמרינן אדעתא דהכי לא גירשה מן הדין לא נוכל להכשיר הגט מספיקא ולומר השתא הוא דבריית ולהכי יקשה ג"כ דרבנן אדרבנן גבי איילונית דלא מהני האי טעמא השתא הוא דבריית לענין קילקול הגט והתם גבי ניסת לשלישי דלא חיישינן לקילקולא גם לענין הגט הוא משום דלגמרי מגרש לה כמו שכתבנו בכוונת רש"י ז"ל ודווקא התם משום דכבר לא היה לה בנים מבעלים הראשונים וודאי לא מעייל שלישי שוב נפשו לספיקא ומגרש לה לגמרי וכמו שפירשו התוס' התם ביבמות דמיירי שלא הכיר בה אבל הכא גבי איילונית דרק גבי דידיה אתיילד האי ספיקא דאיילונית ולא הוחזקה בזה עדיין אמרינן דמגרש לה רק אם היא איילונית ומאן דחייש לקלקולא בש"ר ונדר בעי למיחש נמי גבי איילונית לקלקולא: ובזה נראה ליישב דעת הרי"ף ז"ל מה שהקשה הב"י באהע"ז (סימן יו"ד) שכתב מתניתין דהמוציא את אשתו משום ש"ר ונדר ומתניתין דמוציא את אשתו משום איילונית כצורתן ולא כתב עליהם כלום והא וודאי דקשה רבנן דש"ר ונדר ארבנן דאיילונית עיי"ש דגבי ש"ר ס"ל לרבנן דלא יחזיר וגבי מוציא את אשתו משום איילונית ס"ל דיחזיר כדמקשה שם בש"ס ומשני שם שמואל דמהפכינן דר"י לרבנן ודרבנן לר"י והאיך פסק הרי"ף ז"ל בתרווייהו כחכמים כפי הנוסחא דמשנה דידן דבמוציא משום ש"ר לא יחזיר ובאיילונית יחזיר נגד הגמ' ואי סובר כרבא דאמר מאן חכמים ר"מ דבעי תנאי כפול הוה ליה לפרושי בכולהו דבעי כפליה למילתא וכן תמה בזה הפ"י ז"ל ונראה דהנה הב"י הקשה שם עוד קושיא חמורה דאביי מתרץ דרבי יהודא אדר"י ולא משני דרבנן אדרבנן וכדתמה רבא דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא עי"ש ורבא נמי אמאי לא אתקיף ליה לאביי כאורחא דתלמודא בכל דוכתא ורק אמר לה למימרא בפ"ע ואף דכהך סוגיא מצינו בסוטה (דף ח') בהא דאמר ר"י אם הי' שערה נאה לא הי' מגלה אם הי' לבה נאה לא הי' מגלה ופריך למימרא דר"י חייש להרהורא והתנן וחכ"א האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה ומשני שם רבה דברי ר"י ורבא אמר שם דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא ומשני התם עי"ש דרבה לא חייש לשנויי דרבנן אדרבנן מ"מ גם התם אפשר ליישב דרבה לא הוי קשה לי' דרבנן אדרבנן דסובר דגבי סקילה דרשי רבנן אותו נסקל ערום ולא אותה כדדרשינן בסנהדרין (מ"ה) משא"כ הכא עבדינן קרא כדכתיב ופרע את ראש האשה ולא קשה לי' דרבנן אדרבנן ורק רבא סובר דאותו דגבי סקילה לא ממעט אשה כמ"ש התוס' וקשה לי' גם דרבנן אדרבנן דגבי סוטה לא חיישי להרהורא