עונג יום טוב תנ

דצוה לכתוב אפשר לומר דסתמא לגרושין ובש"ס (פ"ק דזבחים) לא מייתי אלא סתמא דקי"ל סופרים מקרין ודכותב טופסי גיטין אבל מנ"ל דהיכא דצוה לכתוב והסופר כותב סתמא נמי אמרינן סתמא פסול וא"כ כ"ש במי שכתב גט דלענין הנתינה אמרינן סתמא כשר וסתמא לשם כריתות יהיב כמש"כ התוס' בעירובין (דף י"ד) דאם נכתב לשם אחרת פסול גבי סוטה וס"ת כשר משום דהוי סתמא ובזה יש ליישב שיטת הרמב"ם שכתב בנתן ולא אמר כלום כשר אף שביארנו בדעת הר"מ דבעינן שיתן בתורת כריתות ומה"ט פסול בכנסי שטח"ז. וכן מצאתי בעזה"י בס' גט מקושר שפי' דברי הר"מ כן] מ"מ מה שפסק דבנתן הגט בשתיקה ולא אמר כלום הגט כשר משום דנהי דדרשינן ספר כריתות ונתן בידה שיתן בתורת גרושין, מ"מ הא חזינן דאף דכתיבה אי לאו דסתמא אשה לאו לגרושין קיימא הוי אמרינן דסתמא כשר והא דכתיב וכתב לה היינו שלא יכתוב לשם גירושין אחרת רק הואיל וסתם אשה לאו לגרושין קיימא פסול א"כ גבי נתינה שכבר נכתב הגט דסתמא לשמה קאי אמרינן דהא דכתיב ספר כריתות ונתן בידה שיתן בתורת גרושין היינו שלא יתן בתורת שט"ח. אבל נתן סתמא מהני דסתמא לשמה קאי וסתמא כיון שצוה לכתוב הגט יהיב לתורת כריתות: אלא שבאמת בדברי הפנ"י יש לדקדק דלכאורה א"צ ראי' לזה דסתמא כי האי פסול דהא בגמרא דבעי לדמות גט לקדשים נמי יש לדקדק איך אפשר לדמות גט לקדשים דנהי דלא ידע הסברא דקדשים לשמן עומדים ואשה לאו לגירושין קיימא מ"מ איך אפשר לומר באשה כשר סתמא ומקיימא בזה קרא דוכתב לה אם כותב הסופר טופסי גיטין ואח"כ בא א' לגרש אשתו שזינתה מ"מ שמא יש בעולם עוד אשה א' שזינתה וא"ל דאגלאי מילתא למפרע שבשבילה כתב כיון שהיא באת להתגרש, ז"א דהא התם אמרינן דאין ברירה וכל ענין סתמא הוא רק שלא יחול הכתיבה על שום אשה רק סתמא א"כ איך נימא דמקיימא בזה וכתב לה אלא ע"כ דקושיית רבא הוא כך דכמו דאמרינן בקדשים סתמא כשר וע"כ דקרא ושחט את בן הבקר דרשינן שלא ישחוט לשם חולין, א"כ באשה נמי נימא דהא דכתיב וכתב לה היינו שלא יכתוב בשביל אשה אחרת אבל אין אנו צריכין שיכתוב דוקא בשביל המתגרשת וע"ז מייתי דסתמא פסול ומשני דבקדשים אפשר לדרוש זבח שלמים שלא ישחוט לשם דבר אחר דכיון דלא שחיט לשם דבר אחר סגי וממילא לשמן קאי וקרינן ביה זבח שלמים אבל באשה כיון דסתמא לאו לשמה קאי א"א לומר דקרא קפיד רק שלא לכתוב לשם אשה אחרת דאם כותב סתמא נמי לא מקרי בזה וכתב לה כיון דלאו לשמה קאי. וא"כ וכתב לה דכתיב היינו שיכתוב בהדיא לשמה וכיון דבעינן שיכתוב בהדיא לשמה מאי מהני אף כשצוה הבעל לכתוב מ"מ הסופר לא כתב בהדיא לשמה ולא נתקיים וכתב לה דרומיא דרבא לא הוי אלא שנשוה גט לקדשים דסגי בסתמא ונפרש וכתב לה שלא יכתוב לשם אחרת וכיון דזה א"א והוצרכנו ע"כ לדרוש לכתוב בהדיא לשמה משום דסתמא לאו לגרושין קאי א"כ פשיטא דלא מהני מה שצוה הבעל לכתוב לשווי' סתמא לשמה וע"ז לא הוצרכנו להביא ראיה כלל שלא הוצרך הש"ס רק להביא ראיה דסתמא פסול כמו טופסי גיטין משום דלא דרשינן וכתב לה שלא יכתוב לאשה אחרת וכיון דכבר ידענו דסתמא פסול ובעי שיכתוב הכותב לשם האשה הזאת פשיטא דלא מהני מה שצוה הבעל דאטו אינו יכול לחזור בו מלגרש ואין לומר דכיון שהבעל צוה והוא כותב דמי ככותב בהדיא לשמה, דז"א דדוקא באדם א' מסיק שם גבי לשם פסח ולשם שלמים דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה ודמי כמאן דשחיט גם בסוף לשם פסח אבל מאמירת הבעל על עשיית הסופר לא הוי כמאן דפירש בהדיא והוי רק סתמא והתורה הקפידה שיכתוב בהדיא לשמה ואי הוי מצי למידרש לה כמו גבי קדשים שלא יכתוב לאחרת והוי מצינן למימר אף סתמא הוי מכשרינן אבל כיון דסתמא דטופסי גיטין פסול משום דסתמא לאו לשמה קאי להכי דרשינן וכתב לה שיכתוב בהדיא לשמה א"כ אף כשצוה הבעל לכתוב נמי לא מקרי לשמה: ונראה להביא ראיה לזה מהא דאמר גבי שנים ששלחו ב' גיטין ונתערבו זב"ז דנותן שניהן לזו ושניהן לזו וקאמר ר"י עלה הא דלא כר"א דאי כר"א הא אמר עדי מסירה כרתי ולא ידעי ע"מ בהי מנייהו מגרשה ומשני אביי כי בעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה לא בעי והנה לר"י דבעי למימר דלר"א פסול משום דלא ידעי ע"מ בהי מנייהו מגרשה לא משום חשש דאין ברירה פסול דהא לא שייכא ברירה אלא בדבר שצריך להתברר אחר זמן אבל במה שמתברר עכשיו כמו הכא רק שהוא לא ידע בהי מיגרשה ומגרש בנתינתו שניהם ע"מ שתתגרש בגט דידה אין כאן חשש ברירה כדאמרינן בערובין (דף ל"ו) גבי מתנה אדם על ערובו אר"י וכבר בא חכם ע"ש ברש"י דכיון דהחכם בא רק שהוא אינו יודע לית בזה חשש ברירה אלא נראה משום דבזבחים דבעי לאתויי מכתוב לאיזה שארצה אגרש דסתמא פסול ופריך ודלמא שאני התם דאין ברירה ופירש"י דכיון דא"ב אמרינן שמא אינתיק לשם אחרת וגרע מסתמא ע"ש. א"כ צ"ל דאף דדבר המבורר עכשיו רק שהוא אינו יודע ליכא בזה חשש ברירה מ"מ לא עדיף מסתמא דלמ"ד יש ברירה כשר אפי' בגט דכיון דמברר ואומר לאיזה שארצה הרי הסכים בדעתו על אותה שירצה אח"כ ולא אינתק כלל לשום אחרת אבל למ"ד אין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר שדעתו על זאת. רק הואיל ותלה בדבר שמבורר כעת מאליו אף דאין הגט השני נכנס לבית הספק, משום דמאליו חל נתינה על הגט מעליא להכי אין בזה חשש ברירה מ"מ לא עדיף מסתמא דהוא לא ידע במאי מגרש לה וכל היכא דסתמא פסול כה"ג נמי פסול ודוקא גבי עירוב דבעינן רק שיכוין לקנות עירובו ובעינן רק כוונה בעלמא להכי בתולה עירובו בדבר המבורר כעת לאחרים ונעלם ממנו מהני משא"כ בגט דבעינן לשמה אף שתולה בדבר הברור לאחרים ונעלם ממנו נמי לא מהני כיון דבעינן לשמה שידע הוא במאי מגרש לה וכאן לא ידע משום דלא עדיף מסתמא. ולהכי בקדשים מהני תנאי כדאמרינן בקדושין (דף נ"ה) דמייתי ומתנה על עולה ותודה אע"ג דבעינן לשמה משום דבקדשים סתמא נמי כשר להכי במתנה על דבר המבורר ונעלם ממנו כעת דמי לסתמא משא"כ בגט דסתמא פסול: ובזה א"ש מה שכתבו האחרונים לחוש בנתינת ב' גיטין משום ספיקא דשמות אע"ג דהתם נמי הספק מתברר עכשיו למאן דידע משום דבגט לא מהני האי סברא דיברר וכבר בא חכם משום דלא עדיף מסתמא וא"כ לשיטת הפנ"י דהיכא דצוה לכתוב גט אמרינן סתמא לגרושין קאי מאי קאמר ר' ירמי' דלר"א פסול בנתערבו משום דלא ידעי ע"מ בהי מגרשה נהי דלר"א הוי ס"ד דר"י דוכתב לה אעדי מסירה קאי שיראו המסירה לשמה הא לפי מה שביארנו בנתערבו דמי לסתמא וסתמא נמי כשר היכא דצוה לכתוב גט וכאן כבר נכתב הגט א"ו דסתם אשה לאו לגרושין קיימא אף היכא שצוה הבעל לכתוב גט אי בעינן נתינה לשמה ממש. ולא מהני סתמא משום דסתמא אכתי לאו לגרושין קיימא: א"כ ה"ה לענין כתיבה אף שהבעל צוה לכתוב מ"מ סתמא עדיין לאו לגרושין קיימא עד שעת נתינה וה"נ משמע ממה דקיי"ל בגיטין (י"ז) כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה: ועוד ראיה גדולה דאפי' היכא דצוה לכתוב גט לאשתו נמי לא מהני סתמא מהך סוגיא גופא דחשו"ק (גיטין דף כ"ג) דמשני ר"י א"ש והוא ששייר מקום התורף, וכתבנו בשם הרמב"ן ז"ל דטעמא דר"י משום שסובר דבעי כוונה גמורה דר"ה דמכשיר בגעוע"ג משום דסובר דסגי בכוונה קצת