עונג יום טוב תמח

גיטין ונתערבו דאפי' אי הוי בעינן נתינה לשמה מ"מ גבי ע"ח לא שייך נתינה לשמה וכמש"כ רש"י ז"ל וז"ל דהא כל גיטין נמי משחתמו העדים אינן יודעים למי ינתן א"כ ה"נ לא בעינן שידעו ע"ח אי איכוין ליתן לה לשם כריתות ומיירי שאמר שנתן לשם כריתות ובעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן מכאן ולהבא כדאי' ב"ב (ד' קל"ד) ואפי' למ"ד לא מהימן הא כתב שם הרשב"ם משום דא"א שגירשה קלא אית לה אבל הכא לכ"ע מהימן לומר שכיון אבל לשיטת הפוסקים דקיי"ל ע"ח פסול בלא ע"מ א"כ מדמכשרינן בעסוקים באו"ע וכן להר"מ מדאורייתא הגט כשר אפילו אינו עסוקים באו"ע ש"מ דלא בעינן כוונה דאי בעינן כוונה הא לא ידעי ע"מ דאיכוין: מ"מ נ"ל דאין ראי' מכאן דאפ"ל אפילו לשיטת הפוסקים דבלא קראו הגט קודם נתינה הוא פסול היינו דוקא דלא קראוהו דאפשר דהוי שטר אחר ולא הוי גיטא כלל: אבל אם ראו המסירה וקראוהו ועסוקים באו"ע נאמן לומר שנתן בתורת גרושין דהא מהאי טעמא דעת כל הפוסקים דבלא קראו הגט הוי רק ספקא אע"ג דודאי ע"מ בעו לראות נתינה מעליא כמש"כ הפ"י בגיטין (דף ס"ג) גבי אשה שאמרה התקבל גיטי מ"מ בלא קראו קודם הנתינה לא הוי לדידהו ודאי א"א משום נאמנות הבעל לומר גרשתי מכאן ולהבא היכא דלא שייך לומר קלא אית לה ומשום זה משוינן ליה כמו שקראוהו דסמכי אבעל שהוא גט משום דמהימן וכמו דסמכי אהא דקראו קמייהו באין יודעין לקרות משום דקים להו דלא משקרי והוי כמאן דקרו בעצמן א"כ אף אנו נאמר דלענין כוונה להכי מהני בעסוקים באו"ע ולא חיישינן מחמת שהעדים לא ידעו אם נתן לשם כריתות בכוונה בשעת מעשה משום דיכולים לסמוך אבעל דנאמן לומר גרשתי וכיון דהבעל אינו חשוד לקלקלה ומסתמא עביד כדין כדאיתא (בגיטין דף ה') א"כ מסתמא נתן לשם כריתות ועדיף מקריאה דבקריאה לא שייך לומר דסמכי אהימנותא דבעל דהא הוי מילתא דעבידא לגלויי דאם אינו גט כלל רק שהבעל אומר לה הא גיטך לצערה הלא אח"כ יתברר שאינו גט כלל ואינו מכשילה כלל שיתברר הדבר לכל וא"כ בשעת נתינה אכתי לא נתברר לעדים שזה גט דאי משום נאמנות הבעל דהא אפשר דהבעל סומך אמה שיבורר שבאמת אינו גט, א"כ הרי לא איתחזק עדיין לעדים שזה גט משא"כ לענין כוונה שלא יתברר הדבר אח"כ ואף אם הבעל בעצמו יאמר שלא נתן לשם כריתות לא מהימן כדאמרינן בגיטין (דף י"ט) בנטלתו וזרקתו לאור ואמר שטר פסים הוא דלא מהימן א"כ אם הבעל נותן לה בעסוקין באו"ע הרי הוא עדות גמור דכיון דלא חשוד לקלקלה ודאי מכוין לגרשה בגט זה כדין וסמכי עדים אזה כמאן דאמר בהדיא לשם כריתות: ובזה יישבנו דברי המפרשים שכתבו גבי נייר חלק בגיטין (דף י"ט) דלא מספקינן לי' אי הוי גט או נייר חלק דכיון דאמר גרשתי א"א נאמן וחששא דשמואל הוא רק שמא נבלעו וקשה דהא בלא"ה איכא חששא דצריך לקרות הגט וכאן לא קראוהו ולא תנשא ולפמ"ש א"ש דבנתן לה נייר חלק דא"א להתברר אח"כ עדיף טפי דסמכינן ודאי אהימנותא דבעל דבדבר שא"א להתברר שקרו כיון שאומר שזה גט ודאי קושטא קאמר ולא דמי לקריאה דגט כתוב דשם סמיך הבעל אבירור שנראה אח"כ שאין זה גט ולהכי בשעת נתינה עדיין לא אתחזק להעדים שזה גט (ועיין בריטב"א דלא כתב כן] דאולי אומר שהוא גט אף שאינו גט ואף שאינו חשוד לקלקלה, מ"מ הא סמיך אמה שנראה אח"כ שאין זה גט משא"כ בנייר חלק ודאי קושטא קאמר דאין בידו לחזור מדיבורו: וכיון שכן אין ראי' מהא דעסוקין באו"ע ומהא דכתב הר"מ דבלא אמר כלום הוי גט מה"ת דלא בעי כוונה. דהתם אמרינן מסתמא כיון ודמי כמאן דאמר בהדיא כן. ובלא"ה ליכא ראיה משם דבאדם דעלמא שיודע לחשב למה עושה דבר זה אמרינן כיון דעסוקין באו"ע ויהיב לה מסתמא יהיב לה לגרשה בו דאי לאו הכי למאי יהיב לה הא אין אדם עושה דבר לבטלה ולהרמב"ם אפילו לא אמר כלום הוי גט מה"ת דהא כל ענין הגרושין כתוב בגט ועכשיו יהיב לה הגט מסתמא כדי לגרשה נתן לה ולא חיישינן כלל שמא לא איכוין דהא א"צ רק ליתן ושיהא בדעתו להתגרש בו ודבר זה ודאי הי' בדעתו דאי לאו הכי למאי יהיב לה ואפשר דזה הוי ידים מוכיחות דלדעת כן יהיב כיון שכתוב הכל בגט שוב הוי ידים מוכיחות על הנתינה אבל פתי שאינו מבין רק שבזה נפטרת ממנו אבל אינם יכולין להסביר לו שיחשוב בשעת נתינת הגט שתתגרש בו שאין לו לב להבין דבר זה אימא דלא מהני משום דבעינן שיתן בתורת כריתות בכוונה בשעת מעשה ואף שיאמר בפיו שבגט זה מגרשה מ"מ אם אנו יודעין שאינו מבין דברים אלו לא מהני ולא מקרי דברים שבלב אלא אם מבין מה שמדבר רק שיש בלבו סתירת דברי פיו אבל אם אינו מבין מה שמדבר דברים בלא כוונה לאו כלום הוא כמש"כ התוס' בפסחים (דף ס"ג) במתכוין לומר תרומה ואמר מעשר דלא מקרי דברים שבלב משום שלא היה בלבו על מה שמדבר: מיהו אפשר לומר לכאורה כיון דאנן פסקינן כר' דהיכא דנתינה קמייתא לא הוי כדין א"צ לחזור וליתנו לה רק צריך שיאמר הא גיטך א"כ איך אפשר דבעינן כוונה בשעת נתינה דוקא דהא נתינה לשם גט נמי לא בעינן וכ"כ הר"נ בהדיא (בפ' מי שאחזו) דאם נתן לה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך נמי מהני א"כ אי אפשר לומר דקרא קפיד שיהא נתינה בתורת כריתות דהא נתינה בתורת פקדון נמי מהני רק שיאמר לה הא גיטך אח"כ ואע"ג דהיכא דאתי לידה בתורת פקדון ודאי צריך שיאמר לה הא גיטך ויכוין לגרשה בגט זה הנתון בידה מכבר דאי לאו הכי במאי נפיק מתורת פקדון לתורת גרושין מ"מ היכא דהוא נותן לה עכשיו לגרושין א"צ לכוין לגרשה בגט זה רק במה שידע שתתגרש בנתינתו מהני דכיון דליכא למידרש ספר כריתות ונתן בידה שיתן לשם כריתות לרבי א"כ מנין לנו שצריך לכוין לשם כריתות דוקא בשעת נתינה ואמרינן דדמי לשאר דברים הנגמרים ברצון של הבעלים כמו מקח וממכר דברצון לחוד סגי וא"צ כוונה בשעת בשעת מעשה: אבל ז"א דבאמת הא דרבי סובר דא"צ לחזור וליתן לה נ"ל הטעם משום דכיון דלא כתיב ונתן לידה אלא ונתן בידה משמע אף שכבר הוא בידה נמי מהני ועוד מלשון ונתן משמע שכבר נתן כדאמרינן בכתובות (דף מ"ג) ונתן לאבי הנערה לא זכתה תורה לאבי הנערה עד שעת נתינה ואמרינן שם ונתן לחוד ותן לחוד דלשון ונתן הוא לשון עבר שכבר נתן ודרשינן מזה שלא זכה אלא אם כבר נתן דהיינו אחר הנתינה זכה וה"נ דריש רבי ונתן דגבי גט שאחר שנתן בידה מכבר נמי מהני שיאמר לה שהוא ספר כריתות ולהכי דריש ר' דאף נתינה קמייתא שלא היתה לשם גרושין כ"א לשם פקדון נמי מהני כשאומר לה הרי זה גיטך וכיון שמעיקרא שהגיע הגט לידה מידו מהני מה שהוא אומר עכשיו הא גיטך: והכי משמע קרא לרבי מה שהוא נתון בידה מכבר יהא לספר כריתות עכשיו ע"י רצונו שיאמר לה שנתינה קמייתא והחזקתה בגט יהא לשם כריתות ובזה ודאי בעינן כוונה מעליא לשם כריתות דאי לאו הכי במאי נפיק מתורת פקדון א"כ כיון דקרא משמע שמה שהיא מחזקת בגט הנתון בידה יהא לשם כריתות, א"כ מנ"ל דאם נתן לכתחילה בתורת גרושין שלא נצריך כוונה בשעת מעשה שיתן בתורת גרושין ולא רק בידיעה בעלמא ונהי דהוכחה ליכא מגט הנתון בתורת פקדון דהתם בעינן דליפוק מתורת פקדון להכי בעינן שיאמר הא גיטך משא"כ בנותן לכתחילה לגרושין מ"מ מנ"ל לחלק בזה בלי ראיה אימא דבכל דוכתא בעינן שיתן בתורת גרושין אפי' אם הי' הנתינה לכתחילה לגרושין. ועוד כיון דלרשב"א דאמר צריך לחזור וליתנה לה ולא מיירי קרא אלא באתי לידה בתורת