עונג יום טוב תלח

שכבר נאסרה על בעלה ובזה לא איכפת לן במה שמפקעת עצמה מרשות בעלה דלמיפק ממנו קאי ולענין איסור סובר ר"פ דחוששין לקדושי ע"א ולהכי שפיר מהימן ע"א מה"ת וחייב ק"ש ודוקא עד כשר מהימן בזה מה"ת אבל אשה אפי' בכה"ג לא מהימנא ולהכי קתני דאינה נוהגת בנשים] ומ"מ אם אמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור דהא לא הפסידה מידי כיון שאמר לדידה והיתה יכולה להעיד בעצמה לפני ב"ד דמדרבנן מהימנא בכל גווני: ואע"ג דבשבועות (ד' ל"א) אמר התם אמתניתין דאינה נוהגת אלא בראוין להעיד לאפוקי מאי ר"פ אמר לאפוקי מלך וראב"י אמר למעוטי משחק בקוביא וקאמר התם מ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו: הרי דלר"פ דאמר לאפוקי מלך מחייב קרבן שבועה במשחק בקוביא אע"ג דלא אפסדי' מידי שהרי הב"ד לא היו מקבלין עדותו מחמת פסול דרבנן דידי' ואפ"ה מחייבינן לי' ק"ש מחמת דאזלינן בתר דין דאורייתא שמה"ת הוא כשר להעיד ולא העיד ה"נ נימא אע"ג דמדרבנן לא הפסידה שגם היא בעצמה נאמנת. מ"מ לפי ד"ת הפסידה שלפי ד"ת הוא נאמן והיא אינה נאמנת מ"מ נראה דהכא בעד מיתה ואמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור מק"ש כיון שכבר אמר לה לדידה עדות המועיל מדרבנן לכל הפחות לא אפסדה מידי דהא העיד עדותו במה שאמר לדידה. ועוד דבמק"א ביארנו בטעמא דר"פ דאמר מלך אבל משחק בקוביא חייב ק"ש אע"ג דלאו בר הגדה הוא דרבנן פסלוהו הוא משום דכיון דמצי לעשות תשובה ולהעיד עדותו להכי מחייב ק"ש על שלא העיד ואע"ג דגזלן דאורייתא פטור מק"ש ולא מחייבינן לי' על מה שלא עשה תשובה ולא העיד מ"מ בגזלן דרבנן כמו משחק בקוביא חייב ק"ש: וכה"ג מצינו בכמה דוכתי בש"ס לחלק בין דאורייתא לרבנן בסברא מועטת ובפסחים (דף מ"ח) אמרינן גבי קרבן דאי מוקצה דאורייתא לא מחלקינן בין איסור גופו לאיסור דבר אחר גרם לו ואם מוקצה דרבנן מסתבר לן דלא אסרינן באיסור דבר אחר גרם לו והכי משמע מסוגיא דיומא (ע"ד) דפריך התם אהא דאמר דלר"ל דחצי שיעור הוא מדרבנן חייל עליו איסור שבועה מהא דאמרי' במתני' אינה נוהגת אלא בראוין להעיד ואר"פ למעוטי מלך וראבי"א למעוטי משחק בקוביא אלמא כיון דמדרבנן לא חזי לא מחייב ק"ש וקשה טובא דמאי פריך מראב"י ודילמא ר"ל סובר כר"פ דמשחק בקוביא שפיר מחייב ק"ש להכי סובר נמי דחייל איסורא אח"ש משום דבתר דאורייתא אזלינן והול"ל הניחא לר"פ אלא אי סבר לה כראב"י מאי איכא למימר אבל לפמש"כ א"ש דפריך מתרווייהו דע"כ לא פליג ר"פ ומחייב ק"ש במשחק בקוביא אלא משום דמצי לעשות תשובה אבל אי לאו האי טעמא פטור מק"ש אע"ג דהוי רק פסול דרבנן וה"נ אמאי חייל איסור אח"ש כיון דאסור מדרבנן [ובמק"א בארנו דברי הרשב"א בזה]: הדרן למילתא קמייתא דכל היכא דתרווייהו אמרי ברי לי אמרינן אדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים רק שאינם נאמנים מחמת שאין ב"ד מניחין אותה להנשא ולהפקיע עצמה מתחת בעלה וא"כ באשה שנאסרה על בעלה בזנות באונס שכבר אסורה לו ומחוייב לגרשה ובאה ואמרה גירשני בעלי מותרת להנשא למי שאומר ג"כ ברי לי שנתגרשה כיון דלא מפסיד הבעל מידי והיא נאמנת לגבי עצמה מה"ת אפילו גבי גירושין דלא עבידא לגלויי ויכולה מכחישתו לכשיבוא ויאמר לא גרשתיך מ"מ השתא מיהו מהימנא לגבי עצמה וכן הוא מהימן לגבי עצמו לישאנה וא"צ עדי גרושין כלל ונראה ודאי דמ"מ מדרבנן אסורה להנשא דהא אמרינן בכריתות (ד' י"ב) בהא דסובר ר"י אדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים לא אמר ר"י אלא בינו לבין עצמו אבל בפרהסיא לא וכן אמר התם לא אמר ר"י אלא לעצמו אבל לא לאחרים והכא הוי בפרהסיא ועוד דנ"מ נמי לאחרים שבניהם אשר יולדו להם יטמעו בישראל אע"ג דספק ממזר מותר מה"ת מ"מ לכתחילה יש לחוש ואכתי יש להסתפק דאפשר דדוקא התם שהעדים מכחישין אותה ואומרים שנטמאת אסור בפרהסיא ולאחרים אבל הכא דליכא עדים כנגדה שרי אף מדרבנן. ואף אם נימא דאיכא איסור דרבנן מ"מ בדיעבד אם ניסת נראה דאין להחמיר להוציאה מתחת בעלה אם לא נמצא עידי גירושין: סימן קנג בקונטרס זה יבואר דין פתי שאינו מבין הדברים כדרך שמבינים שאר ב"א אם יכול לגרש את אשתו ויבואר עקרים רבים בדיני קידושין וגיטין וכתבנו בעזה"י בעובדא אשר נשאלתי עליו וזה החלי בעזהי"ת: שאלה איש אחד אשר הוא ערל שפתים ולא יכול לדבר כן עד שרוב דבריו קשה להבין ואפי' אנשים הרגילים עמו תמיד אינם יודעים דבורו לפרקים: וגם דעתו קלושה מאוד עד שאינו מבין כל הדברים כדרך שמבינים שאר ב"א כ"א דברים שרגיל בהם ביותר ואינו מבין ענין לאשורו ומעט מאוד בינתו גם במקח וממכר גם מלאכת המספר אינו יודע ונשא אשה ועתה הוליכתו אשתו לאחת מהעיירות הקטנות אשר לא ידעו את האיש ואת שיחו ולא היה להם לב להבין כי איש כזה צריך בדיקה אם דעתו שלימה ומבין עניני הגט על בוריו אף כי סברי כי האיש הזה אך לשונו מגומגם אבל דעתו שלימה ואשתו בהוליכה אותו למדה אותו כשישאלוהו אם רוצה ליתן גט לאשתו יאמר הן ונתקיים עצתה וכתבו לו שמה גט כריתות ונתן בידה ואחרי שנתן הגט בידה הלכה מאתו והאיש הזה לא ידע מה היה לו ובא לביתו בדד ואין אשתו עמו ואנחנו ידענו את האיש ואת שיחו כי לא ידע כלל ענין גירושין ולא היה דעתו כלל לשלח אותה ולגרשה בי לא ידע כלל מיום הוולדו אם יש גירושין בעולם אף מתורת משה לא ידע כלל: וכל מה שהוא עושה הוא רק מה שמורגל לראות שאר ב"א עושים אבל הוא אינו יודע שום דבר והאשה הזאת הלכה ונשאת לאיש אחר ונכנסה לחופה ולא נבעלה. וכאשר שמענו כל אלה שלחנו אחר המגרש ובדקנו אותו והוא ממש נמשל כבהמה ולב אטום לו מלהבין דבר לאשורו וענין גירושין אינו יודע כלל והפרשנו את האשה מהבעל אשר נשאה עד שנעיין בדינה עכ"ל השאלה: (א) תשובה הרמב"ם ז"ל כתב (בה' עדות פ"א) הפתאים ביותר שאינן מבינין הדברים כדרך שמבינין שאר ע"ה ולא יבינו דברים הסותרים זא"ז ה"ה בכלל השוטים ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שא"א לכוין הדעת בכתב. וכתבו הטור בחוה"מ (סימן ל"ה) וע"ש בפרישה שפירש מש"כ בכלל השוטים ולא שהן עצמן נקראים שוטים. וה"ט דאלו שוטה הוא שנטרפה דעתו באחד מהדברים ומתנהג בהם שלא כדרך העולם ואף שבשאר דברים הוא חכם נקרא שוטה משא"כ פתאים הללו שאינו שוטה גמור באחד מהדברים אבל בכל עניניהם אינם מבינים ואינם מכירים דברים הסותרים זא"ז. וכ"כ בסמ"ע שם ומשמעות דבריו שם דדוקא לענין עדות דין הפתי כשוטה אבל לשאר דברים כל שאנו רואין שהבין הענין שאנו עסוקין כעת כמו גיטין וקידושין ומקח וממכר וש"ד כיון שאינו שוטה גמור דבשוטה גמור שנשתבש דעתו באחד מהדברים לא מהני מה שעושה איזה דבר ואנו רואין בו שהוא בלי שטות כמש"כ הרמב"ם שם (בה' עדות) בהדיא ומפורש בברייתא