עונג יום טוב תלז

מיירי הברייתא באשה ששתי כתות עדים מכחישין עצמן אם זינתה תחת בעלה או לא ועכשיו היא פנוי' ואשמעינן קרא דכיון דהוי ספק לדידן לא מהני ברי לי דידה משום חומרא דכהונה דבעינן וקדשתו ואי נימא דמוקמינן אחזקה בספק זנות דא"א לגבי כהונה מיירי באשה שהלך בעלה למדה"י וניסת ע"פ עדים ואח"כ באו עדים ואמרו חי הי' כשניסת דבזה לא שייך לאוקמי אחזקה כמש"כ לעיל משום שהעדים האחרונים אומרים שהיא היתה א"א כשניסת לא שייך לדבריהם חזקת היתר לכהונה [דנגד חזקת היתר לכהונה איכא חזקת א"א ועוד דאיכא כנגדה חזקת חיים דבעל הראשון] וכיון דלא שייך חזקה והוי תרי ותרי אשמעינן קרא דאע"ג דבכל האיסורין אמרינן אדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים מ"מ גבי כהונה גלי קרא וקדשתו שאנו מחויבים לקדשו וכיון שאצלינו הוי תרי ותרי אנו מוזהרין להפרישן ולא אזלינן בתר ברי לי דידי' ואיבעית אימא כשבאו עדים ואח"כ ניסת דהיינו דכיון דמשום איסור הי' מועיל ברי לי ורק משום הבעל הראשון לא מהני ברי לי בזה אף מה"ת יש לחלק בין ניסת בהיתר לניסת באיסור דבניסת בהיתר שפיר אמר רב דלא תצא ולא אמרינן דלא יועיל ברי לי משום שיעבודא דבעל ראשון שכבר ניסת לשני בהיתר ומהני נשואין דידיה שלא ניחוש לבעל ראשון שכבר חל שיעבוד דבעל שני אבל ברייתא דוקדשתו כרמבר"י דנשואין דידי' כמאן דליתא דמי הואיל והוי באיסור להכי לא היתה נאמנת ע"פ דין בשעה שבאו העדים השניים ולא מהני ברי לי דידה אף לענין כהונה כיון שלא הי' מועיל לענין בעל הראשון מחמת שעבודו כמו שביארנו שאף בבאו עדים ואח"כ ניסת היתה מותרת לחזור לבעל ראשון כיון דמחמת האיסור מהני ברי לי דידה לא מחשבה כזנות במזיד וא"ש דיש חילוק אף מה"ת בין ניסת בהיתר לניסת באיסור: וכ"ז לפום דינא דאורייתא דאקרא וקדשתו קאי וכן לרב דסובר דבניסת בעדים דמיא לאנוסה ומותרת לחזור אף מדרבנן שוה דין דרבנן לדין דאורייתא ופליגי רמבר"י ורבנן לרב ג"כ בהאי סברא בניסת באיסור אם תצא ולא מהני ברי לי דאשה משום שעבודא דבעל ראשון או לא דמסתמא סבר רב דרמבר"י ורבנן כוותי' סבירא להו: אבל סוגיא דב"ב אזלא לדידן דפסקינן לקמן (ד' צ"א) דניסת בעדים אסורה לחזור מדרבנן א"כ ודאי דמהני ברי לי דהא לענין כל האיסורי' מהני ברי לי ומבעלה כבר הופקעה. וע"כ פלוגתא דרמבר"י ורבנן הוא רק מדרבנן דרבנן שרו אפי' בניסת באיסור דמהני ברי לי ורמבר"י דאוסר משום דמ"מ איכא תרי שאומרים לא מת יש לאוסרה על שני מדרבנן לכל הפחות ובניסת בהיתר מודה רמבר"י דשרי משום זילותא דב"ד כיון דליכא אלא איסור דרבנן מהני טעמא דזילותא דב"ד ובזה יבואו כל הסוגיות על נכון בלי שום סתירה דסוגיא דיבמות אזלא לפום דינא דאורייתא דמותרת לחזור לראשון וכן סובר רב דגם מדרבנן מותרת לחזור וסוגיא דב"ב אזלא לדידן דאסורה לחזור לראשון ולהכי מה"ת מהני ברי לי דידה ואין האיסור רק מדרבנן ושייך בזה זילותא דבי דינא: ובמה שביארנו יש לבאר ג"כ הא דבש"ס יבמות (ד' פ"ח) דחיק טובא בטעמא דע"א נאמן בעדות אשה שמת בעלה אע"ג דאיתחזק איסורא והוי דבר שבערוה עד דמסיק דמשום עיגונא אקילו בה רבנן ובספרי פ' שופטים אמרינן לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא בעדות אשה להשיאה דר"י ע"כ משמע מזה דהוי דאורייתא וכבר עמד ע"ז בעל פנ"י ז"ל (בפ"ב דכתובות) והנו"ב ז"ל במה"ק בדיני עגונה אבל לפמש"כ יש ליישב דוודאי לענין איסור דבר שבערוה לא מהני ע"א מה"ת דאין דבר שבערוה פחות משנים והא דדרשינן אבל קם הוא לעדות אשה מיירי שהיא אומרת שהיא יודעת שמת בעלה ורצונה להנשא לאיש א' שגם הוא אומר שיודע שמת בעלה וכיון דתרווייהו אמרי ברי לי לא איכפת לן משום איסור דבר שבערוה דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים רק שאינה נאמנת להפקיע עצמה מיד בעלה דבדבר שהוא חייב לאחרים לא מהני ברי לי. ע"ז גלי קרא דאם יש ע"א שמעיד ג"כ שיודע שמת בעלה מותרת להנשא ולענין מה שמפקעת עצמה מבעלה מהני העדאת ע"א כשר ובש"ס יבמות דאמרינן דנאמנות עד א' באשה הוא מדרבנן מיירי שהאשה או האיש הרוצה לישא אותה הם בעצמן מסתפקין במיתת הבעל ובעינן עדות משום איסור דבר שבערוה להכי בעינן תרי מדאורייתא ומדוקדק בזה לשון הספרי דקאמר לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה משום דקרא דעדות דלכל עון ולכל חטאת מיירי שמעיד דבר שהוא חוב להאיש שמעידין עליו וע"ז מסיים אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה ואע"פ שגם זהו חוב לבעלה אפ"ה מהימן: ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה הנו"ב לשיטת הסוברים דע"א אינו נאמן בעדות אשה רק מדרבנן מהא דאמרינן בשבועות (ד' ל"ב) אר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב דלא אמר לדידה ולא אמר לב"ד וא"כ מדחייבינן קרבן שבועה בלא אמר לדידה ולא אמר לב"ד ש"מ דע"א נאמן מה"ת דאין לומר דמשום דמהימן מדרבנן נמי חייב קרבן שבועה דא"כ אמאי קתני במתני' שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים הא משכחת נמי בנשים לענין עדות אשה דמדרבנן אשה נמי מהימנא א"ו דבאשה כיון דלא מהימנא מה"ת לא מחייבא קרבן שבועה ומדמחייבינן בע"א כשר קרבן שבועה בעדות אשה ש"מ דע"א מהימן מה"ת באשה: ולפמש"כ יש ליישב דר"פ דקאמר הכל מודים בעד מיתה אזיל לטעמי' דס"ל בקדושין (ד' ס"ה) המקדש בע"א חוששין לקדושין ולדידי' ודאי דאם קידש בע"א ואח"כ בא ע"א והעיד שמת בעלה מהימן מה"ת דממ"נ אם מהני ע"א בדבר שבערוה לענין קדושין פשיטא דמהני נמי גבי מיתה מה"ת וכיון דלר"פ חיישינן לאוסרה משום דדילמא ע"א מהני בקדושין מה"ת מהני נמי להתירה ואי משום דלא מהימן ע"א להפקיע מבעלה הא ע"ז כתבנו לעיל מדברי הספרי דלענין להפקיעה מבעלה ולהתירה לינשא דרשינן אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה דנאמן להעיד שמת בעלה מה"ת והרי מפסידה כתובתה אם כתב לה כתובה מן האירוסין דלכשתנשא לאחר תטול מה שכתב לה וחייב ק"ש ועוד דמשכחת לה באשת כהן שזינתה באונס