עונג יום טוב תלו

אחזקה רק ליוחסין עשו מעלה דלא נוקי כדאמרי' בדוכתא טובא מעלה עשו ביוחסין להכי לתרומה שפיר אזלינן בתר חזקה וא"כ כיון דמה"ת אף לכהונה מוקמינן אחזקה לא מצי לאוקמי הך קרא דוקדשתו בשני כיתי עדים המכחישין זא"ז אם נבעלה לפסול לה דהא בעינן לאוקמי אחזקה מ"מ הא ביארנו שם ג"כ היטב דהא דמשמע מדברי התוס' דמה"ת מוקמינן אחזקה היינו דוקא בנבעלה לפסול לה ספק הוי בן ט' ספק לא הוי דבזה שפיר מוקמינן מה"ת אחזקה דהא דנבעלה לפסול לה הויא משום איסור זונה ודמי לכל איסורין שבתורה דאזלינן בהו בתר חזקה וזהו דוקא בנבעלה לעכומ"ז וממזר וחייבי כריתות. אבל בא"א שזינתה דכתיב בה טומאה וכהן לוקה עלי' משום טומאה כדאמרי' ביבמות (דף נ"ו) דאפילו באונס לוקה עלי' כהן משום טומאה ועיי' בתוס' יבמות (ד' ל"ה) ד"ה אע"פ בביאור הדבר ובסוטה (ד' כ"ח) דרשינן ג' ונטמאה חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה עיי"ש בפלוגתא דרי"ש ור"ע דר"ע דריש ד' קראי חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וחד לכהונה ורי"ש דריש ג' קראי וכהונה אתי בק"ו וכיון דכתיב בה טומאה לא מהני בה חזקה כמו דלא מוקמינן בספק טומאה ברה"י אחזקה כמבואר בתוס' חולין (ד' ט"ו) ובנדה (ד' ב') עיי"ש. וכיון דבספק זנות דא"א לא מוקמינן אחזקה מה"ת א"כ הדרא קושיא לדוכתא דלא הוי בעי לאוקמי קרא דדפנו בשני עדים המכחישין זא"ז במיתת הבעל אלא בשני עדים המכחישין זא"ז אם זנתה תחת בעלה ונשאת לא' מעדי' שהוא כהן וקאמרה ברי לי ואשמעינן קרא דדפנו להוציאה: עכ"נ דבאמת הא פשיטא דבעדים המחולקים אם נבעלה לפסול לה או אם זנתה תחת בעלה הראשון ודאי דמהני ברי לי דידה דקיי"ל אדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים והכא מיירי באשה שהלך בעלה למדה"י ובעדים מכחישין זא"ז במיתת בעלה וניסת ואח"כ באו עדים שמעיקרא אמרו האוסרים חי הוא והכחישו זא"ז ואח"כ נתברר שזה שאמרו עליו האוסרים שהוא חי מת עכשיו ועתה אנו באין לדון עלי' אם רשאי בעלה לקיימה משום איסור זונה שאם חי הי' מעיקרא אסורה לבעלה השני כהן משום איסור זונה ואי לאו קרא היינו יכולים לומר דגם לענין איסור כהונה מהני ברי לי דידה דלא עדיף איסור כהונה מאיסור א"א דעלמא וכמו דגבי איסור א"א מהני ברי לי אי לאו הפקעת שיעבוד דבעל ה"נ מהני לענין כהונה וע"ז כתבה התורה וקדשתו דפנו דאף דלענין כהונה הי' מועיל ברי לי מ"מ כיון שכבר לא האמינוה במה שאמרה ברי לי לענין בעלה משום דלא מהני ברי לי דידה להפקיע עצמה מבעלה דהא מותרת לחזור לו דאונס בישראל משרי שרי ולאו כל כמינה להפקיע עצמה ממנו בברי לי דידה שוב לא מהני גם לענין כהונה משום דכתיב וקדשתו וכיון שאצלינו לא היו העדים נאמנים אנו מוזהרים לקדש הכהן שלא לישא לו אשה שלפי הדין אין אנו יכולין להאמינה וזהו וקדשתו דקאמר קרא דהצווי עלינו אף שהוא לגבי עצמו נאמן מ"מ כיון שאנו א"צ להאמינה מחמת שמשעבדא לבעל ראשון אנו צריכין לאוסרה לכהונה ג"כ אף שכבר מת דלענין כהונה אנו צריכין להאמינו כדבריו מ"מ מחמת דבר אחר אוסרין אותה דלא אזלינן בתר דידי' אלא בתר דידן וזהו וקדשתו דאזהר קרא לבי דינא שיהי' קדוש לפי דעת ב"ד ואף דבאיסור כהונה לחוד כגון שנים אומרים נבעלה לפסול ושנים אומרים לא נבעלה לפסול והיא אומרת ברי לי וגם הוא אומר ברי לי היתה מותרת כמו דמהני ברי לי לענין איסור א"א משום דאיסור כהונה לא חמיר משאר איסורין אבל היכא דאין אנו צריכין להאמינו משום דבר אחר דהיינו משום שיעבודא דבעל אנו אוסרין גם לכהונה דכיון שאין אנו צריכין להאמינו אנו צריכין לקדשו: ולא מבעי לפ"מ שפירשנו דמעיקרא כי הוי מפרש הברייתא בניסת ואח"כ באו עדים מיירי שבשעה שבאו עדי האיסור הי' הבעל ראשון חי עדיין ונאסרה על בעלה ואח"כ נודע שמת אחר נשואי בעל השני דודאי א"ש בטעמא דלא מהני ברי לי גבי איסור כהונה שכבר החזקנו בדברי העדים האוסרים ואסרנו אותה על בעלה השני מהאי טעמא שכתבנו דלא מהני ברי לי דידה להפקיע עצמה מבעלה הראשון להכי אף עכשיו שמת הבעל הראשון ואנו באין לדון רק על איסור זונה נמי לא מהני ברי לי דגלי קרא דלענין כהונה לא מהני ברי לי דידהו היכא שלא היו ב"ד יכולין להחזיק בדבריהם כמו הכא שהב"ד היו צריכין לאוסרה מפני שיעבודא דבעל: ואפי' לפירש"י ז"ל שפי' שבשעה שבאו העדים האחרונים אמרו מיד חי הי' ומת עכשיו שלא היינו צריכין לדון כלל משום איסור א"א שהרי כבר מת ואנו צריכין לדון רק משום איסור כהונה לחוד אפ"ה לא מהני ברי לי כיון שעכשיו נתברר לנו שבשעה שניסת לא היינו צריכין להאמין לדברי' שאמרה ברי לי שהרי יש עדים שאומרים שהי' חי אז ואלו היו באין אז להעיד לא הי' מועיל ברי לי דידה משום שעבודא דבעל עכשיו נמי לא מהני לענין כהונה משום וקדשתו: ומעתה כל הסוגי' יבוא על נכון דמעיקרא הקשה לרב מבריי' דמרמבר"י ורבנן לא קשה אברייתא דוקדשתו דאפשר לומר דרמבר"י ורבנן דסברי דבניסת ואח"כ באו עדים לא תצא משום דסברי דניסת בעדים אסורה לחזור מדרבנן אע"פ שאנוסה להכי כיון שאין הדבר נוגע לבעל שכבר נאסרה עליו ולענין איסור מהני ברי לי דידה רק מדרבנן בעלמא אסור להכי בניסת ואח"כ באו עדים ודאי דשרי משום זילותא דב"ד ובבאו עדי' ואח"כ ניסת פליגי רמבר"י ורבנן אי אוסרין בדיעבד מדרבנן משום דאיכא ב' שאומרים שלא מת אבל קרא דוקדשתו דקאי אד"ת דמותרת לחזור ומכש"כ בניסת ואח"כ באו עדים דאנוסה גמורה היא ושרי מה"ת לחזור לבעל ראשון ולא מהני ברי לי דידה לענין בעל להכי אף שנתוודע אח"כ שגם לדברי העדים שאומרים חי הי' עכשיו מת מ"מ לא מהני כיון שכבר לא הי' מועיל ברי דידהו לגבי בעל לא מהני נמי לענין איסור כהונה אבל לרב דסובר ומסתמא סובר רב דרמבר"י ורבנן נמי סברי כן] דמותרת לחזור לבעלה הראשון ואפ"ה מהני ברי לי דידה ומטעמא דכתיבנא דמהני אף להפקיע שיעבוד בעל הראשון שלא תצא משום דאלים שעבוד נשואי בעל השני שלא ניחוש לשיעבוד בעל הראשון. א"כ קשה מברייתא דוקדשתו דמוכח דלא מהני ברי לי וע"כ דמטעם איסור כהונה לחוד מהני דאדם נאמן ע"ע אלא משום שהכחישו העדים עצמן לגבי בעל ובזה לא מהני ברי לי אלמא דכיון שמותרת לחזור לבעל הראשון לא מהני ברי לי וקשה לרב דהוא סובר דאפי' היכא שמותרת לחזור מהני ברי לי ומשני איסור כהונה שאני דלעולם כרב דלא מפקינן לה מבעלה כשבאו עדי איסור והי' מועיל ברי לי דידה אף שמפקעת עצמה מבעלה הראשון והכא בהך ברייתא דוקדשתו אין הטעם כמו שסובר המקשה דלהכי אסורה לכהונה הואיל ולא היתה נאמנת לגבי בעלה אלא דקרא אשמעינן דלענין כהונה לא מהני ברי לי אע"ג דלענין איסור א"א מהני מ"מ גבי כהונה אזהר קרא לב"ד לקדשהו לפי דעתינו וכיון שאנחנו מסתפקים אם היא מותרת לו אסורה ואם הדין גבי כהונה דבספק זנות דא"א לא מוקמינן אחזקה לענין כהונה