עונג יום טוב תלה

בהיתר לבעלה הראשון קיימא ולא מהני ברי לי דידה כיון דמפקעת עצמה מרשות בעלה: ובזה מיושב קושית התוס' ב"ב (דף ל"א) דאר"נ אנן אחתינן ואנן אסקינן לי' לזילותא דב"ד לא חיישינן ומתיב רבא מהך ברייתא דב' אומרים מת וב' אומרים לא מת אם נשאת תצא לרמבר"י וכשניסת ואח"כ באו עדים ה"ז לא תצא וטעמא משום זילותא דב"ד והקשו התוס' הא על כרחך לאו טעמא משום זילותא דב"ד דאי טעמא הוי משום זילותא דב"ד אפי' לא ניסת אלא התירוה להנשא תנשא לכתחילה כדמשמע בכל הסוגיא דאיכא זילותא דב"ד אפילו לא נעשה מעשה ע"כ. ולדברינו א"ש דכ"ז שלא ניסת אסורה להנשא מה"ת והאי טעמא דזילותא דב"ד לא מהני אלא היכא דהוי רק איסורא דרבנן אבל לא באיסורא דאורייתא וכמש"כ התוס' גופא דלענין להתירה להנשא לאיש אחר שלא אמר ברי לי לא מהני זילותא דב"ד וה"נ כ"ז שלא נשאת שאסורה מה"ת מחמת שאינה נאמנת להפקיע עצמה מיד בעלה ע"י ברי לי לא תנשא אף שהתירוה להנשא אבל אם ניסת דכבר נאסרה על בעל הראשון ולענין זה מהני ברי לי דידה ורק מדרבנן אסורה כיון דמ"מ הוי תרי ותרי ולענין איסור דרבנן מהני הא דניסת ואח"כ באו עדים שניסת בהיתר כי היכא דלא תצא משום זילותא דבי דינא וזה ברור. מיהו קשה לפ"ז הא דאמרינן ביבמות (דף פ"ח) דאמר רב התם אמתני' לא שנו אלא שניסת בע"א אבל בב' עדים לא תצא ומסיק דמיירי בתרי ותרי ואומרת ברי לי ובעי למימר דרב מיירי בניסת ואח"כ באו עדים וקמ"ל כרמבר"י דדוקא בניסת ואח"כ באו עדים שרי עיי"ש וא"כ קשה הא רב אמר התם בפרקין דניסת ע"פ עדים מותרת לחזור אף מדרבנן א"כ בניסת ואח"כ באו עדים אמאי מהני ברי לי דידה ודעדים הא אכתי בהתירה הראשון לבעלה הראשון קיימא ולא מהני ברי לי לענין שלא תצא מבעלה השני דהא אם תצא ממנו תהא מותרת לראשון לרב ולאו כל כמינה להפקיע זכות הבעל בברי לי דידה מיהו נ"ל דאף הא לא תברא דכיון דמשום איסור הי' לנו להניחה להנשא משום דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים ואין העיכוב כ"א משום שיעבודא דבעלה וכיון דניסת בהיתר לבעל אחר אף שאח"כ באו עדים והוו תרי ותרי מ"מ סובר רב דלא חיישינן לשיעבודא דבעל ראשון דאלים עכשיו שעבודא דבעל שני שניסת לו בהיתר שלא ניחוש להצריך עדות המועיל נגד שיעבודא דבעל ראשון וכיון דלענין איסור מהני ברי לי לא תצא ואף דלכתחילה לא תנשא אף מה"ת דלא מהני ברי לי דידהו להפקיע אותה מבעלה מ"מ אם ניסת בהיתר שוב אין מפקיעין אותה מבעלה השני אף שלא נאסרה עדיין על הראשון: ובזה יש ליישב ג"כ מה דקאמר התם אפירכא דברייתא לרב דאמר אם ניסת עפ"י ב' עדים לא תצא מהא דקתני מניין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ היכי דמי אי נימא דלא ניסת לאחד מעדי' ולא קאמרה ברי לי צריכא למימר דדפנו אלא לאו דניסת לאחד מעדיה וקאמרה ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינן לה מיניה ומשני איסור כהונה שאני ואבע"א כשבאו עדים ואח"כ ניסת ורמבר"י היא וקשה טובא כיון דמשמע מהאי ברייתא דוקדשתו דרשא גמורה היא והכי משמע לישנא דתלמודא שם וכן רש"י ז"ל כתב כמה פעמים ואשמעינן קרא כו' א"כ קשה למאי נ"מ מה"ת בין באו עדים ואח"כ ניסת לניסת ואח"כ באו עדים דהא מדאורייתא אין חילוק בין ניסת בהיתר לניסת באיסור דלענין איסור זונה באונס נמי מקרי זונה כדאמרינן ביבמות (דף נ"ו) אשת ישראל שנאנסה אסורה לכהונה אבל לפי דברינו א"ש דהיינו דאיכא לפלוגי גם מה"ת בין באו עדים ואח"כ ניסת לניסת ואח"כ באו עדים דהא בבאו עדים ואח"כ ניסת אם בא בעלה מותרת לחזור לו מה"ת ואע"ג שביארנו דהא דלא תנשא הוא מה"ת משום דלא מהני ברי לי דידה להפקיע עצמה משיעבוד בעלה מ"מ כיון דמטעם איסור דבר שבערוה הי' מועיל ברי לי דידה ע"י שאילו היה חי הי' בא כשיטת רש"י ז"ל או שראוהו שמת כשיטת הר"ן ז"ל דמי לניסת בשוגג שסבורה שבעלה מת שמותרת לחזור לו ואף שאם היתה באה לב"ד לא היו מניחין אותה לינשא היינו משום שיעבוד הבעל דטענינן שלא בפניו אבל לענין איסור דבר שבערוה סגי בתרי ותרי בברי לי להכי מותרת לחזור לו. וכיון שמותרת לחזור לראשון שוב אנו יכולין לדון אם מהני ברי לי דידה להפקיע עצמה מבעלה הראשון כיון שעדיין מותרת לחזור לו ובזה שפיר מפלגינן בין באו עדים ואח"כ ניסת לניסת ואח"כ באו עדים דבבאו עדים ואח"כ ניסת שניסת באיסור לא איכפת לן בנשואי בעל שני כלל כיון שהי' באיסור ואמרינן דאינו מועיל ברי לי דידה להפקיע עצמה מבעלה הראשון ותצא משני אפילו אם מת אח"כ בודאי אוסרין אותה לבעלה שני כהן כיון שנודע לנו עכשיו שקודם שמת בעלה הראשון היינו צריכין להוציאה מבעלה השני שלא הי' מועיל לה אז ברי לי דידה להפקיע עצמה ממנו משא"כ בניסת ואח"כ באו עדים שניסת לו בהיתר שפיר מהני ברי לי דידה ולא חיישינן למה שמפקיע אותה משיעבוד בעלה הראשון. ואדרבה עכשיו היא בשיעבודא דבעל שני שניסת לו בהיתר ולענין איסורא דדבר שבערוה מהני ברי לי דידה] ולהכי נמי אם באו כת השני' ואמרו חי הי' אלא שמת עכשיו אין אוסרין אותה משום זונה שאם היו באין להעיד בשעה שאומרים שהוא חי עדיין לא היו מוציאין אותה מבעלה השני דכיון שנשאת בהיתר הרי היא בחזקת בעלה השני שלא ניחוש לשיעבוד דבעל ראשון: ובזה יופתח לנו שערי אורה בכל הסוגי' שם דקשה טובא חדא מאי פריך לרב מברייתא דוקדשתו דפנו תקשה את"ק ורמבר"י דתרווייהו מודו דבניסת ואח"כ באו עדים ל"ת וברייתא קתני דפנו ועוד קשה דבש"ס דב"ב (ד' ל"א) משמע דטעמא דבאו עדים ואח"כ ניסת תצא הוא רק מדרבנן ולהכי בניסת ואח"כ באו עדים דאיכא זילותא דב"ד שרי דמכיון דהוי רק מדרבנן מהני טעמא זילותא דב"ד וכמש"כ לעיל גם בשם התוס' דלענין איסור תורה לא מהני זילותא דב"ד ובש"ס דיבמות סובר דטעמא דבבאו עדים ואח"כ ניסת הוא מדאורייתא דהא מוקי ברייתא דוקדשתו בבאו עדים ואח"כ ניסת אלמא דגם מדאורייתא יש איסור בנשאת באיסור ולפ"ז ע"כ אין הטעם בניסת ואח"כ באו עדים דשרי משום זילותא דב"ד דהא בדאורייתא לא שייך לפלוגי משום זילותא דב"ד וכבר הקשה קושי' זו הפנ"י בכתובות (ד' כ"ב) גם בפירש"י קשה דמוקי וקדשתו בתרי ותרי ואמרה ברי לי דלא הי' צריך לאוקמי באשה שהלך בעלה ותרי ותרי המחולקים במיתת הבעל אלא באשה ששני עדים מכחישים זא"ז אם נבעלה לפסול לה וניסת לא' מעדי' וקאמרה ברי לי וקאמר קרא דתצא: ואין לומר דבתרי ותרי שנחלקו אם נבעלה לפסול לה שריא מדאורייתא משום דמוקמינן לה אחזקה שהיא כשירה לכהונה דקיי"ל תרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ומדאורייתא אוקי אחזקה ולהכי הוצרך לאוקמי שנחלקו העדים במיתת בעלה הראשון דבזה לא שייך לומר אוקמה אחזקת כשרות לכהונה כיון שהעדים האחרונים העידו שבעלה חי הוא ובשעה שנבעלה לשני היתה בחזקת א"א ואיכא חזקת א"א נגד חזקת כשרות לכהונה, דז"א דהא ביבמות (דף ס"ח) אמתניתין דספק בן ט' הקשו שם התוס' דלוקמה אחזקה שהיא כשירה לכהונה וע"ז תי' שם דלכהונה לא מוקמינן אחזקה והביאו ראי' מכתובות (ד' י"ג) היתה מעוברת ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא לדברי ר"י אינה נאמנת ואפי' לר"ג נמי אינה נאמנת אלא משום דקאמרה ברי לי עיי"ש בדבריהם: וא"כ לא הוי צריך לאוקמי בא"א שנחלקו העדים במיתת בעלה אלא בהכחישו זא"ז אם נבעלה לפסול לה ואף שביארנו במק"א דמש"כ התוס' דלכהונה לא מוקמינן אחזקה הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא מוקמינן שפיר אחזקה אף לכהונה והיינו טעמא שכתבו שם דלתרומה מוקמינן אחזקה משום דכיון דמה"ת מוקמינן