עונג יום טוב תלד

תקלה בהכשירא דידהו להכשיר גם הולד לכהונה משום דאפשר שיתברר הדבר קודם שיבוא לידי חששא זו דהיינו שיבואו עדים ויזימו הני תרי דאמרי לא מת וכיון דהוי ספק שמא לא יבוא כלל לידי תקלה ולגבי נפשייהו מהימני להכי לא תצא: ובזה א"ש מה שהקשה הגאון ר"ע איגר ז"ל בתשובותיו דהכא מהני ברי לי וגבי שבוי' תנן בכתובות (דף כ"ח) א"ר זכרי' בן הקצב המעון לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עכו"ם לירושלים עד שיצאו אמרו לו אין אדם נאמן על עצמו אלמא דלא מהני ברי לי דידהו ולדברינו א"ש דגבי תרי ותרי דא"א אפי' אם הוא כהן נמי לא תצא ולא חיישינן שיבאו להכשיר הולד דשמא יתברר הדבר כדבריהם. אבל גבי שבוי' כיון דאסרו חכמים שבוי' לכהן לא מהימנו באומרים ברי לי דנהי דלגבי נפשייהו מהימנו דאדם נאמן ע"ע מ"מ לגבי ולד לא מהימנו להכשיר ואם נתיר אותה לבעלה יתירו גם הולד לכהונה ואמרי דקו רבנן במילתא והוי עדים שטהורה היא והתם ליכא למימר שמא לא יבוא כלל לידי תקלה בולד שיבואו עדים שלא נטמאה דהא אינהו בעצמם אמרי שלא היו עדים על כל משך ימי שבוייתה שלא נטמאה רק הוא בעצמו יודע שטהורה היא ולא משכחת כלל שיבואו עדים וכיון דברור לן עכשיו שהולד יהא פסול א"א להתירה לבעלה ולאסור הולד דגזרינן שמא יתירו גם הולד אח"כ: ועוד דאין סברא להתירה ולהרבות חללים בישראל ולהכי א"ל אין אדם נאמן ע"ע אף שברי לו שלא נטמאה: אלא שלכאורה לפי דעת הרשב"א ז"ל דמהני ברי לי אפילו היכא דאיכא חזקת איסור קשה טובא דא"כ באשה שיש עדים שהיתה א"א והיא אומרת גרושה אני ויש ע"א שאומר ג"כ שנתגרשה נימא ג"כ דמותרת לינשא לכתחילה משום דאדם נאמן ע"ע כק' עדים ואף דבתרי ותרי לא תנשא לכתחילה היינו משום שיש עדים המכחישין אבל כאן דאין אדם מכחישה אמאי לא תנשא לכתחילה להאי עד גופא [ובשלמא בהא דאמרינן (בגיטין ס"ד) בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת ניתן לי ואבד דלא מהימנא אע"ג דבעל נמי אמר לגירושין אפ"ה לא מהימנא משום דהשליש הוי רק ע"א התם היינו דלא תנשא למאן דלא אמר ברי לי אבל אם אמר ברי לי שרי] ומצאתי להגאון מליסא בספרו בית יעקב שהקשה כן: ונ"ל ליישב ויתיישב בזה בעהי"ת הסוגיות האלו על מכונם בהקדם סברא א' דמה שביארנו בדעת הרשב"א דמהני ברי לי משום דנאמן ע"ע כמאה איש איכא לעיונא בי' טובא דלא אמרי' אדם נאמן ע"ע אלא היכא דלא מפסיד לאחרים אבל הכא שאין הבעל לפנינו והיא רוצית להפקיע עצמה מבעלה להנשא לאחר איך תהא נאמנת בברי לי דידה דנהי דלענין איסור א"א שפיר מהני ברי לי דידה אבל להפקיע זכות הבעל אינה יכולה וע"י שמתירין אותה להנשא לאחר אנו מפקיעין זכות בעלה ממנה ואוסרין אותה עליו וגם מפסידין להבעל כל דבר שהוא זכאי באשתו וכ"כ הר"נ (בפ"ב דכתובות) בשם הרא"ה ז"ל בהא דאמרי' שאם אמרה נתקדשתי ונתנה אמתלה לדברי' נאמנת דוקא באומרת נתקדשתי סתם אבל אם אמרה נתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא דאינה נאמנת להפקיע זכות פלוני בעלה באמתלא וכן הר"נ ז"ל (פר"ק דגיטין) הביא בשם כמה רבוותא שכתבו דהמוציא שט"ח על חבירו שלא בפניו לא טענינן לי' מזויף ומייתי ראי' מדתנן גבי גט אשה דבא"י לא תקנו לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומותרת לינשא בלא קיום הרי שמוציאין אשתו ממנו ולא טענינן מזויף ע"ש הרי שדימו ההיתר שמתירין אותה לינשא להוצאת ממון מחבירו ואף הר"נ שחילק בדוחק דגבי אשה אין אנו מתירין אותה כ"א היא בעצמה נשאת לא סמך על חילוק זה עיי"ש. וא"כ איך מהני ברי לי דידה להפקיע זכות הבעל דדוקא מזויף לא טענינן משום דמה"ת עדים החתומין על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי אבל הכא פשיטא דטענינן עבור הבעל שלא יועיל ברי לי דידה ואע"ג דלענין להפקיע עצמה מבעלה יש לה מיגו דהיתה יכולה לטעון מאיס עלי ואז אפי' אם היה בעלה כאן לא יהי' מעשה ידיה לבעלה ולשיטת הרמב"ם ז"ל כופין אותו להוציא מ"מ מעשה ידיה יפסיד עיין כתובות (דף ס"ג) מ"מ אפשר לומר דכשיבוא הבעל תתרצה לו ותחזיר לו לזכות במעשה ידי' וע"י שאנו מתירין אותה להנשא מפקיעין ממנו זכות זה לגמרי ועיין ברמב"ם ז"ל שכתב בטעמא דמאיס עלי שאין בנות ישראל כהפקר להבעל לשנאוי לה וזה שייך דווקא כשהוא כאן והיא טוענת מאיס עלי אבל כשאינו כאן והיא טוענת גירשני פשיטא דאין להאמינה מכח זכות הבעל: [והא דאמרי' בקדושין (דף ס"ג) קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתי' ובא א' ואמר אני קדשתי' נאמן ואמר בירושלמי ע"ז [הובא בחידושי הרשב"א] דהאומר א' משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתי' ובא א' ואמר אני לקחתי' אינו נאמן אלמא דבממון כה"ג לא מהימן משום דחיישינן דילמא משקר וא"כ קשה בקדשתי את בתי נמי נהי דכתב הר"נ שם על דהכי סמכינן אמאי דאמר אני קדשתי' משום דאינו מוציאה מחזקתה רק שמעמידה בחזקתה ואומר שהוא המקדש מהימן. מ"מ כיון דלענין ממון חיישינן לפסידא דאחר ואינו נאמן לומר גבי שדה אני לקחתי' ה"נ גבי קדשתי' ניחוש להפקעת שיעבודא דבעל דילמא לא הוא ניהו המקדש והיא נפקעת ע"י מבעלה כמש"כ דהפקעת שיעבוד הבעל דמי להפקעת ממון שלא בפניו ואין לומר דהתם מיירי בארוסה וכיון שהיא עדיין ארוסה ולא זכה בה הבעל בשום דבר להכי לא מקרי דבר שבממון כמו שדה דמ"מ מה שהיא עצמה מפקעת עצמה מבעלה ונאסרה עליו ע"י נשואין של זה דמי לדבר שבממון כמו גבי שדה: ועיין בגיטין (דף פ') גבי טעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מת"י האיש והשובר מת"י האשה דקאמר ר"א אם לאחר זמן יצא ה"ז גט לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני וקאמר ר"ז בירושלמי עד שלא נתארסה ונתארסה וקאמר מתניתא מסייע לי' לר' זעירא לא הכל מן הראשון לאבד זכותו מן השני עכ"ל הרי דגם באירוסין אמרינן שאינה יכולה לאבד זכותו של הארוס דהא אם תנשא לזה תהא אסורה להנשא לבעלה שקדשה ועיין ברשב"א ז"ל]. וצ"ל דהתם שאני שהעמידו חז"ל על סברא דמירתת לומר בפני האב אני קדשתי' שתועיל אף להפקיע שיעבודא דבעל אע"ג דגבי שדה אינו מועיל משום דהתם לא מיכסף כ"כ מיני' אם יתוודע שרצה ליטול שדה שאינה שלו משא"כ הכא מיכסף מהאב אם יתוודע ויכיר שרצה לישא בתו באיסור א"א ומה"ט אמר התם באומרת נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי שאינו נאמן לכנוס משום דלא מירתת עיי"ש]: והא דאמרי' כאן בב' אומרים מת וב' אומרים לא מת ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה דמהני ברי לי דידה הוא משום דכיון דניסת וכבר נאסרה על בעלה דהא קיי"ל דתצא מזה ומזה אפי' בניסת ע"פ ב' עדים ואפי' לא נבעלה כמ"ש הרמ"א (סימן י"ז סעיף נ"ו) וכיון דאסורה לחזור לראשון שוב מהני ברי לי לענין שלא תצא משני דהוי רק איסור גרידא ובאיסור אדם נאמן ע"ע ולהכי אם ניסת לא תצא אבל לכתחילה לא תנשא מה"ת דכ"ז שלא נשאת עדיין