עונג יום טוב תלב

ואף דאמר התם (דף י"ב) אר"י לא אמרו אלא בינו לבין עצמו ופירש"י ז"ל דדוקא בינו לבין עצמו נאמן לאכול טהרות אבל בפני אחרים לא יאכל דילמא אתי לזלזולי בטהרות והכא שרינן לה לשהות עם בעלה בפרהסיא אפשר לומר דהא דאסור בפרהסיא הוי רק מדרבנן בעלמא ואין מוציאין אשה מבעלה משום זה ועוד דהתם מיירי שהעדים מכחישין אותו אבל הכא דהוו תרי ותרי שרי לגמרי אפי' מדרבנן דאמרי אינשי דייקו רבנן בהא מילתא ואשתכח כדברי' להכי שרי אפי' בפרהסיא ואף דאמרינן התם דדוקא לעצמו שרי לאכול הטהרות אבל לאחרים לא יאכילם והכא שרינן לה להיות עם בעלה ושרינן ולד דידהו לבוא בקהל ולישא בת ישראל וזה מקרי לאחרים מ"מ א"ש דהא קיי"ל בקדושין (דף ע"ג) ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא וחזקת א"א ליכא הכא כיון שכבר הותרה לבעלה שני הורע חזקת א"א דקמא ומדרבנן בעלמא הוא דאסור. א"כ האשה זו שיש שני כיתי עדים המכחישין במיתת בעלה מדאורייתא ולד שלה כשר בלא ברי לי דידה ורק מדרבנן בעלמא אסור להכי לא תצא מבעלה דבכי האי מילתא לא גזרו רבנן ושרינן לה ולולד דידה אף דהוי לאחרים ואע"ג דאם בעלה השני כהן איכא למיחש שע"י שמתירין אותה לשהות עם בעלה יוחזק גם בנו לכהונה ואם בעלה הראשון חי עדיין נעשית זונה והולד הוי חלל, ולענין זה לא מהני מה שכתבנו ספק ממזר מותר לבוא בקהל מדאורייתא דהא לא שריא רחמנא אלא לבא בקהל אבל לא למהוי לי' דין כהן דהא לא גרע מספק חלל דעלמא דאסור וכי משום דאית בי' נמי ספק ממזרות אזיל מיני' דין ספק חלל וכיון דאסור לכהונה א"כ היכי מהני ברי דידהו דהא זה מיקרי לאחרים ומכשרינן ע"י ברי דידהו הולד להיות עומד ומשמש ע"ג המזבח [ואע"ג דהוי ספק חלל כדאמרינן (בקדושין ע"ח) כהן הבא על אחותו משוי לה זונה חללה לא משוי לה חזר ובא עליה עשאה חללה עיי"ש א"כ ודאי דגם הוולד הוי חלל]: מ"מ אפשר לומר דלא חששו להך חששא שיכשירו הולד לעבוד עבודה ע"ג המזבח דממ"נ אם יהיו זוכרים שאמו ניסת בהכחשת תרי ותרי ע"י ברי לי ממילא לא יכשירו הולד דלגבי