עונג יום טוב מג

ולדברי התוס' אכתי הא מצי למימר דמה שאמר אינה משנה הוא משום דלא הוי שחיטה שא"ר משום דמהני לה פדיון וכל העומד לפדות כפדוי דמי כמו שאמר על פרת חטאת דאינה משנה מהאי טעמא דמהני פדיון א"ו דסתמא דהש"ס ל"ל הך דתוספתא וסובר דע"ע אין לה פדיון ואכתי קשה אמאי לא כתב הרמב"ם דע"ע אין לה פדיון כסתמא דש"ס ולאפוקי מהך תוספתא אבל לדברינו אתי שפיר דהא ודאי דמה דאמר בתוספתא דע"ע יש לה פדיון ע"כ לא מיירי לאחר עריפה כיון שכבר נעשה מצותה כמו שכתב התוס' בחולין (דף פ') ד"ה הואיל דאין סברא לומר שיועיל פדיון בפרה לאחר הזאה עיי"ש וה"ה עגלה לאחר שנערפה ונעשה מצותה אין סברא שיועיל פדיון וע"כ דהתוספתא מיירי מחיים וסובר כתנא דמכשיר ומכפר דע"ע נאסרת מחיים בעצם איסורה ומהני בה פדיון. וכיון שכן א"ש שהשמיט הר"מ הך דינא דפדיון דלפמ"ש הוא ז"ל פסק כרבא דעריפתה אוסרתה והא דכתב שמשתרד לנ"א אסורה בהנאה הוא רק מטעם הזמנה ובמה שאסור מחמת הזמנה לקדושה לא מצינו שיועיל פדיון דפדיון לא מהני אלא לאפוקי איסור שנקבע בו בעצם אבל מה שנאסר מטעם שהוזמן למצותו לא מהני פדיון דלא אלים איסורו למתפס פדיונו כיון שאינו רק מחמת איתקצאי למצותו. להכי לא הביא הר"מ הך דינא דפדיון כלל דלא משכחת לה לדידן כלל דמחיים לא מהני' פדיון בדבר שאין בו עדיין איסור רק שהוקצה למצותו ולאחר עריפה ודאי דאין בו פדיון כמ"ש התוס' לענין פרה: הרי נתברר פסקי הרמב"ם ז"ל על מכונן בעזהשי"ת. ומתבאר מזה דאף למ"ד בע"ע עריפתה אוסרתה מודה דע"ע אסורה מחיים מטעם הזמנה דבגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מילתא היא כמ"ש בסוגיא דסנהדרין ואם כן אסור לכתוב דבר חול על קלף שנתעבד לשם ס"ת או תפילין והא מילתא דתנאי כבר כתבנו דלא ברירא לן אי מהני דמהש"ס דמנחות לא מוכח מידי: סימן ז ומה שכתבתי לעיל להקשות על דברי רש"י ז"ל בשבת (דף ע"ט) דלהכי נתנו חכמים שיעור להוצאת שבת בקלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין ולא מחייב בשיעור קשר מוכסין. דזוטר מיני' משום דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי מיני' קשר מוכסין אלא תפילין ומזוזות להכי לא מחייב בקשר מוכסין ואמאי לא כ' רש"י ז"ל דלהכי לא מחייב בשיעור דקשר מוכסין משום דכיון דנתעבד לשם תפילין או מזוזה הרי אסור לעשות מהן קשר מוכסין וכדעת הרמ"א ז"ל דבגוף הקדושה הזמנה מילתא היא לכ"ע: הנה לפמש"כ לעיל בסימן הקודם אפשר לומר דרש"י ז"ל סובר דאף דהוזמן לתפילין ומזוזה מ"מ אם נחתך הקלף ולא נשתייר בו כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין או מזוזה בטל הזמנה דידי' ומותר לעשות ממנו קשר מוכסין כיון דאינו ראוי למצותו להכי לא אפשר לתרץ דלא מחייב בשיעור קשר מוכסין משום איסור הזמנה דכיון דבצר לי' שיעורא דכתיבת תפילין ומזוזה ואינו ראוי לכך מותר לעשות ממנו קשר מוכסין ואע"ג דלעיל כתבנו גבי סוכה ואתרוג דאף שנפלה הסוכה ונפסל האתרוג נמי אסור מדרבנן משום דאתקצאי למצותו מ"מ סובר רש"י ז"ל דהיינו דוקא התם שנפלה הסוכה ונחסר האתרוג לאחר שנשתמש בו למצותו אבל בהזמנה לחוד אם נפסל ממצותו שרי אף מדרבנן. ואפילו בקלף דהוי הזמנה לקדושה נמי אם נפסל ממצותו שרי לאשתמושי בי' אף מדרבנן: מיהו קשה לי על דברי רש"י ז"ל שכתב כיון דדמיו יקרים לא עבדי מיני' קשר מוכסין להכי לא מחייב עד שיהא בו כדי לכתוב פ"ק שבתפילין הא כיון דלית בי' שיעור לכתוב פ"ק שבתפילין ממילא סתמו עומד לכתוב עליו קשר מוכסין ולתחייב בהוצאה אם יש בו כדי לכתוב ק"מ ומאי מהני הא דסתמו עומד לתפילין הא ודאי מי שיש לו קלף שיעור קטן שאינו מכיל פרשה קטנה מצנע לי' לקשר מוכסין וכה"ג תנן שם (בדף פ') קנה כדי לעשות קולמס ואם היה עבה או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה אע"ג דקנה סתמו לעשות קולמס מ"מ אם נעשה מרוסס שאינו ראוי לקולמס שיעורו כדי לבשל ביצה קלה. וה"נ אע"ג דקלף סתמו לכתוב תפילין מ"מ אם נחסר ממנו עד שאינו ראוי לכתוב עליו תפילין בעינן למיתב לי' שיעור קשר מוכסין ורש"י ז"ל בעצמו כתב בהא דאמרינן שם ג' עורות הן מצה חיפה ודפתרא וקאמר דפתרא כדי לכתוב עליו את הגט ופרש"י ז"ל דשיעור גט קטן מכולם והתוס' כתבו עליו דבחנם פירש כן דאפילו אם שיעור גט גדול מכולם נמי א"ש הא דבעינן במליח וקמיח כדי לכתוב עליו את הגט ולא סגי בכדי לכתוב עליו קמיע משום דכיון דדמיו יקרים לא מצנע לי' אלא לכתוב עליו את הגט עיי"ש: וקשה לי גם כן על דבריהם ז"ל דנהי דכשיש לו דפתרא שיש בו כדי לכתוב את הגט מצניע אותו לכתוב גט ועומד סתמו לגט מ"מ כשנחסר שיעורו וא"א לכתוב עליו גט מפני קוטנו מצנע לי' לכתוב עליו קמיע ולחייב המוציאו כדי לכתוב עליו קמיע ולא דמי להא דאמרינן שם (בדף ע"ח) כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא אזלי רבנן בתר דשכיחא לקולא כמו חלב ויין דשתייתן שכיחא ורפואתן לא שכיחא ואזלא רבנן בתר דשכיחא לקולא ובעינן ביין כדי מזיגת כוס יפה ובחלב כדי גמיעה משום דסתמו עומד למלתא דשכיחא ולא מחייב כשיעור רפואה אף מי שאין לו יין וחלב כשיעור שתי' התם שאני דכיון דיין או חלב סתמו עומד לשתי' לא אזיל שיעור שתי' מיני' אף למי שהוציא פחות משיעור שתי' דהא חזי להשלים עליו יין עד שיהא כשיעור שתיי' ועדיין הוא עומד סתמו לשתי' ולא מצנע לי' לרפואה אבל גט או פרשה קטנה שבתפילין אם אין לו עור המחזיק כדי כתיבת גט והוא קטן מהכיל כתיבת גט מייחד העור לכתיבת קמיע וסתמו עומד לכתיבת קמיע כיון דלא חזי לגט ולהכי הוצרך רש"י ז"ל לכתוב דשיעור גט קטן מכולם ולא סגי לי' בהאי טעמא דדמיו יקרים דמאי מהני הא דדמיו יקרים ולא מצניע לי' לקמיע הא הוא קטן מהכיל כתיבת גט ומצנע לי' לקמיע. ואם כן קשה גם גבי קלף שכ' רש"י ז"ל דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי לי' לקשר מוכסין מ"מ קלף שנחסר משיעור פ"ק לחייב עליו בשיעור קשר מוכסין דהא לא חזי לפ"ק (דתפילין ומזוזה אינן נכתבים אלא בעור א' כמ"ש התוס' במנחות (דף ל"ג) ד"ה כתבה בשם הירושלמי) ובשו"ע יו"ד (סי' רפ"ח) בש"ך שם דאפילו תפרן פסול בשני עורות: לכן נראה לי דגם רש"י ז"ל סובר דלא מהני הך סברא דדמיו יקרים ולא מצנעי לשיעור קטן. מטעם שכתבנו דנהי דלא עבדי להך שיעורא מ"מ אם נחסר משיעור הגדול מצנעי לי' לשיעור קטן וסתמו עומד לכך. ולהכי פירש גבי גט שהוא שיעור קטן מכולם שאם שיעור קמיע הי' קטן הי' מתחייב בדפתרא ג"כ כשיעור קמיע כיון שכבר נחסר ולא חזי לגט מצנע לי' לקשר מוכסין וגבי קלף כוונת רש"י ז"ל כיון דמתחילה אין מעבדין אותו לקשר מוכסין משום דדמיו יקרים ומעבדים אותו רק לתפילין א"כ אין רשאין לעשות ממנו קשר מוכסין כלל דהזמנה כי האי מילתא היא בגוף הקדושה כדעת הרמ"א ז"ל והתנא קאי ומיירי בקלף שסתמא מעבדין אותו לתפילין משום