עונג יום טוב מב

ואחת לשילוח שתיהם לקיום מצותן ואינו מברר מי לשחיטה מי לשילוח והעומדת לשילוח א"א לאוסרה מטעם הזמנה ואתקצאי למצותה לשילוח דהא מחסר בה שחיטת חברתה א"כ ממילא גם העומדת לשחיטה אינה נאסרת מטעם הזמנה והוקצה למצותה קודם שחיטה דהא אינו מבורר מי לשחיטה מי לשילוח וכבר כתבנו דבהא דבאומר לאומן עשה לי שני מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאהלים דת"ק סובר שניהם טמאים עד שיפרשם בטהרה ור"ש סובר שניהם טהורים עד שיפרשם בטומאה ופסקינן כת"ק דשניהם טמאים היינו משום דכ"א חזי לתרווייהו ויכול להשתמש פעם לזה ופעם לזה אבל היכא דאם ישתמש בהם בדבר אחד שוב אינו יכול להשתמש בו בדבר השני בזה בעינן למפסק כר"ש דשניהם טהורים עד שיפרשם בטומאה ואף דר"ש סובר בכל דוכתי אין ברירה וכן קיי"ל מ"מ כיון דבעינן יחוד למדרס וכשהוא בספק אם למדרס אם לאהלים אין זה יחוד וטהורים שניהם וה"נ לענין הזמנה והוקצה למצותו כיון שאינו מבורר מי לשחיטה ומי לשילוח והעומדת לשילוח אין בה איסור הזמנה מטעם שמחוסרת מעשה קודם עשיית מצותה ולהכי גם השני' שעומדת לשחיטה אין בה איסור הזמנה אף שבה אין חסרון מעשה קודם עשייתה דכיון שאין מבוררין אין בשניהם דין יחוד להאסר משום הזמנה כמו גבי מדרס ולהכי א"ש דאף שהרמב"ם ז"ל פסק גבי ע"ע דנאסרת מחיים מירידתה לנ"א ואפ"ה פסק בציפורי מצורע שנאסרין משעת שחיטה דהא דקאמר בש"ס דמאן דסובר דע"ע נאסרת מחיים סובר נמי דצ"מ נאסרין משעת לקיחה היינו מאן דסובר דע"ע נאסרת בעצם איסורה מחיים לדידי' וודאי דגם צ"מ נאסרין בעצם איסורן משעת לקיחה אבל הר"מ דסובר דעצם איסור דע"ע משעת עריפה כמ"ש והא דכתב נשחטה העגלה אסורה הוא רק מטעם הזמנה כמו שפרשנו: א"כ שפיר פסק גבי ציפורי מצורע דנאסרת משעת שחיטה דפסק ג"כ כר' יוחנן דעצם איסורא הוא משעת שחיטה ולא כריש לקיש ואי משום איסור הזמנה הא אין בה משום שאינו מבורר מי לשחיטה מי לשילוח להכי מותרת עד שעת השחיטה: ונראה דלדברינו אפשר ליישב גם דברי רש"י ז"ל ממה שתמהו עליו התוס' והרשב"א ז"ל שכתב דשחוטה אסורה משעת שחיטה ומשולחת מותרת והקשו דהא במתניתין קתני ציפורי מצורע משמע דשניהם אסורים ויותר קשה לי דהא תנן בנגעים (פ' י"ד) נשפך הדם תמות המשולחת ואם נימא דהמשולחת אין בה שום איסור קודם שילוח א"כ אמאי תמות המשולחת מותרת וקיימא היא ולא ידעתי אמאי לא הקשו התוס' והרשב"א ז"ל מהך מתניתין אבל לפי מ"ש אפשר לומר דכוונת רש"י ז"ל דעצם האיסור אין במשולחת כמו בשחוטה רק מטעם הזמנה אסורה כמ"ש הרשב"א ז"ל שעומדת למצותה (ונ"מ דאם מת המצורע קודם שילוח דאם הי' איסור בעצם במשולחת כבר איתסרא לה אבל אם אין אסורה אלא מטעם הזמנה מותרת המשולחת ואפילו מדרבנן שרי כמו נמצא ההורג כיון דאין כאן מצוה כלל וכמו שכתבנו למעלה) ולהכי תנן נשפך הדם תמות המשולחת דנאסרה מטעם הוקצה למצותה ואף דנשפך הדם ואינו ראוי' זו לשילוח מ"מ מדרבנן אסור כיון שחובת המצוה עדיין קיים רק שהיא נפסלה דמי לאתרוג שנפסל דאסור מדרבנן: ונראה לי להביא ראי' לדברינו דמה שפסק הר"מ ז"ל דירידתה לנ"א אוסרתה הוא לא מטעם שפסק כר' ינאי וכרה"מ אלא שגם הוא פסק כרבא דעריפתה אוסרתה. ומ"ש שמירידתה אסורה בהנאה הוא מטעם הזמנה לחוד. דבתוספתא (פ"ק דמס' פרה) תניא חומר במוקדשין מבעגלה שהמוקדשין אין נפדין אלא על מום קבוע ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד והגוזז והעובד לוקה את הארבעים משא"כ בעגלה. הרי שע"ע יש לה פדיון והביא התוס' גם המל"מ (בה' נגעים). וקשה טובא מ"ט השמיטה הרמב"ם ולא הביא הך דינא דע"ע יש לה פדיון ולכאורה הי' נראה דטעמו של הר"מ ז"ל שהשמיט הך תוספתא משום דבגמ' (דחולין דף פ"א) מוכח דע"ע לא מהני לה פדיון דהא פריך התם אהא דתנן בפרת חטאת אם שוחט או"ב ר"ש פוטר וחכמים מחייבין הא שחיטת פרה שחיטה ראויה היא דתניא ר"ש אומר פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר משום דפרה נפדית על גבי מערכתה ומשני פרת חטאת אינה משנה והדר פריך אעגלה ערופה מדתנן נמצא ההורג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ע"כ ומדלא פריך גם אעגלה כמו דפריך אפרה דכיון דאית לה פדיון הא מקרי שחיטה ראוי' ש"מ דסובר הש"ס דעגלה לאו בת פדי' היא ואין לומר דלהכי לא פריך אעגלה מפדיון משום דכיון דעיקר קושיית הש"ס דחשיב שחיטה ראוי' משום דר"ש סובר כל העומד לפדות כפדוי דמי: ובמנחות (דף ק"א) קאמר בשלמא פרה עומדת לפדות הוא שאם מצא אחרת נאה הימנה מצוה לפדות אלא הני מנחות לאו מצוה לפדותן עיי"ש וכיון דלא אמרינן כל העומד לפדות אלא היכא דמצוה לפדותן א"כ איכא למימר דדוקא בפרה אמרינן דאם מצא אחרת נאה הימנה מצוה לפדותן אבל לא בעגלה. מיהו ז"א דמ"ש עגלה מפרה ואם אמרינן בפרה דמצוה לפדות אם מצא אחרת נאה הימנה פשיטא דה"ה בעגלה דהא הש"ס קרי' לה בסנהדרין היא גופה קדושה וא"כ אמאי לא פריך אעגלה כמו דפריך אפרה דכיון דיש לה פדיון שחיטה ראוי' היא ואפשר לומר דמכח קושיא זו אין לדחות דברי התוספתא דאיכא למימר דגם הש"ס סובר דע"ע יש לה פדיון רק דפריך מעדיף מיני' דממשנה דכריתות דתצא ותרעה בעדר מוכח שלא נאסרה כלל מחיים ובודאי הוי שחיטה ראוי' ועדיפא לי' למפרך ממה דתנן שלא נאסרה העגלה מחיים כלל מלמפרך דמהני לה היתר ע"י פדיון: ובזה מיושב היטיב מה שהקשו בתוס' חולין שם ד"ה עגלה אהא דמשני ע"ע אינה משנה אמאי לא משני תנאי היא דהא בכריתות אמר הכי ומייתי תנא דמכשיר ומכפר דסובר דאסורה מחיים ולמה לי' למימר אינה משנה אבל לפמ"ש א"ש דהש"ס מוכרח לומר אינה משנה משום דאף אם נימא דסובר דנאסרת מחיים כתנא דמכשיר ומכפר אכתי תיקשי אמאי קרי לי' ר"ש ששא"ר הא יש לה פדיון ור"ש סובר כל העומד לפדות כפדוי דמי וכמו שהקשה על פרה והוצרך לומר פרה אינה משנה רק דהש"ס התחיל להקשות ממשנה דנמצא ההורג דקושיא אלימתא היא טפי שאין בה איסור עדיין ואי הוי משני תנאי הוא הוה קשה דהא יש לה פדיון והוי שחיטה ראוי' וסוף סוף הוצרך לומר אינה משנה: מיהו כ"ז אינו דהא בגמ' פריך שם אהא דקאמר רשב"ל משום ר' ינאי ע"ע אינה משנה מהא דאמר ר' ינאי גבול שמעתי ושכחתי ונסבין חברייא למימר ירידתה לנ"א אוסרתה ואם איתא לישני כאן קודם ירידה כאן לאחר ירידה והיינו דאמאי אמר אינה משנה הא לאחר ירידה אסורה.